כל הילדים יפים, שלי לא
הבן הבכור שלי הוא לא ילד יפה במיוחד אבל הוא סקרן וחכם ואינטליגנטי, אז מה הבעיה? הגיע הזמן לוותר על הצורך המעיק להיות יפים כל הזמן. טור של אמא כועסת
הבן הבכור שלי, עמרי (שם בדוי), הוא לא ילד יפה.
שנייה לפני שאתם צועקים עליי ותובעים "מה זה בכלל יופי?" "אין דבר כזה יפה בצורה אובייקטיבית", "יופי זה עניין של טעם", "היופי בעיניי המתבונן" ושלל קלישאות מעיקות, תנו לי לספר לכם שלמרות שבמונח "יופי" יש גם ממד סובייקטיבי שמשתנה בהתאם לחברה, לתקופה ובין בני אדם, יש לו גם ממד אובייקטיבי ואוניברסלי שמוסכם על רוב החברות האנושיות, שכבר הוכח במדע ושמבוסס על סימטריה ופרופורציות של הפנים וחלקי הגוף.
ועמרי לא ממש עונה להגדרות.
הבייבי שלי נולד ב- 2007 אחרי לידה ארוכה וקשה בת 16 שעות. יש לו 'מצוין' בחשבון והוא מעולה עם מספרים. הוא סקרן וחכם ויש לו שאלות אינטליגנטיות כל כך שלפעמים אני שוכחת שהוא רק בן 8. הוא חברותי ורגיש מאוד לסביבה שלו, הראשון לחלוק בצעצוע חדש, ילד שפותח שקית במבה ומיד מכבד את כל מי שבסביבה עם חיוך מקסים. הוא אוהב ספורט וטוב מאוד בריצה ובמשחקי כדור מכל הסוגים. הוא ילד נוח ונעים, כזה ש"מבין עניין", שלא דורש כמעט אף פעם את הבלתי הגיוני, שקולט כשאומרים לו "לא עכשיו" או "אי אפשר". הוא ילד נהדר אבל הוא רחוק מלהיות יפה.
הטור הזה נכתב בעילום שם כי למרות כל המחמאות ששפכתי פה על הבן שלי עדיין בחברה שלנו לומר "הבן שלי לא יפה" זה פחות או יותר העלבון הכי גדול שאפשר לומר על ילד. אם אזדהה בשמי, אהיה האמא הגרועה בתבל. אם אכתוב תחת שמי המלא, הבן שלי יהיה לנצח הילד שאמא שלו חושבת שהוא מכוער. הרי כאמא את חייבת לחשוב 24/7 שהצאצא שלך הוא כליל השלמות, מתת האל לאנושות, הדבר הכי טוב שקרה לעולם, הכי יפה והכי חכם והכי מוכשר והכי מיוחד. והרי ברור שאם חושבים על זה רגע, זה לא הגיוני בשום צורה. סביר מאוד להניח שהילד האהוב שלך הוא ממוצע במרבית הפרמטרים, קצת יותר טוב בפרמטר אחד או שניים וקצת פחות טוב בפרמטר אחד או שניים. אלה החיים.
הרי יש המון גברים מכוערים בעולם אז איך יכול להיות שכל הילדים, איכשהו, מאוד יפים? האם כל הגברים הלא מושכים בעליל שאני רואה ברחוב היו פעם ילדים יפים ואלה רק פגעי הזמן או שאולי הם פשוט לא היו יפים אף פעם, גם לא דקה אחרי לידתם?
פעם אחת העזתי לעלות את הנושא בפניי חברה טובה שמכירה היטב את הילד. היא תקעה את הראש באדמה, זזה באי נוחות בכיסאה ולבסוף מלמלה "אל תדאגי, הוא עוד ישתנה". רציתי להגיד לה שאני לא דואגת ושהלוואי שלא ישתנה לעולם. רציתי להגיד לה שאני מקווה שהוא יישאר כמו שהוא ושיידע להבחין באיכויות שלו ולהעריך אותן ושלא ישאף להיות משהו שהוא לא, שלא יילחם איפה שלא צריך.
מלבד אותה חברה, לא דיברתי על הנושא בפתיחות מעולם עם איש כי בכל פעם שניסיתי להעלות אותו או רק רמזתי עליו שמעתי ערימה של אמירות שווא שהטריפה את דעתי:
"כל הילדים יפים", "בשבילי הוא הכי יפה". די. קאט דה בולשיט. לא כל הילדים יפים. לא כל בני האדם יפים. וזה בסדר גמור שלא. גם לא כל בני האדם חכמים או טובי לב או סקרנים או חברותיים. אז מה?
הקלישאה הכי בלתי נסבלת בעיניי היא "הוא יפה בדרכו". לא, הוא לא. העובדה שילדתי אותו לא אומרת שאיבדתי בדרך את זוג עיניי הבריאות או את מידת האובייקטיביות שלי. עמרי לא ילד יפה, נקודה. תווי הפנים שלו פשוט לא נאים. הוא מתוק והוא הנסיך שלי אבל הוא לא ילד "חתיך" וככל הנראה גם לא יגדל להיות גבר "חתיך" ואני חיה עם זה לגמרי בשלום. הבעיה היא שאתם לא חיים עם זה בשלום. למה, לכל הרוחות, בני אדם חייבים להיות יפים כדי להיות שווים משהו? גם בעלי המקסים הוא לא מה שנהוג לכנות "גבר נאה". הוא מצחיק אותי בטירוף והוא חכם וכייף לי לדבר איתו וטוב לי להתכרבל איתו והוא בן זוג חם ורגיש ואבא מהמם אבל הוא לא יפיוף. סו פאקינג וואט?
שחררו מהילדים שלכם ומעצמכם את הצורך המעיק להיות יפים כל הזמן. שום דבר לא יקרה אם נהיה דברים אחרים.