רו?ב?, איש עסקים בן 37 מצפון בריטניה, הופנה לבדיקת MRI לאחר שגילה דם בשתן שלו. תוצאות הבדיקה העלו כי הוא אינו חולה בסרטן שלפוחית השתן ולהפתעתו נמסר לו כי יש לו רחם ושתי שחלות בריאות וכי הדם הוא ככל הנראה ווסת. "הייתי בשוק", סיפר רו?ב? בראיון ל'טלגראף' הבריטי. "תמיד ראיתי את עצמי כבחור רגיל עם חיי מין לגמרי רגילים. לא האמנתי כשהרופא אמר שיש לי מערכת רביה של אישה ושאני מקבל מחזור. מסתבר שבאופן פוטנציאלי אני יכול להיכנס להריון. אני אמור לעבור כריתת רחם בשבועות הקרובים". בגיל 18 כשגילה לראשונה את הדם בשתן שלו, הופנה רו?ב? לביופסיה ונמצא בריא. בדיקות נוספות שערך הצביעו על ספירת זרע נמוכה אך אף אחד לא עלה על עניין השחלות. עם השנים גבר החשש כי לרוב יש סרטן והוא נשלח לאותוMRI  גורלי.

עוד באון לייף:

רו?ב? הוא אינטרסקס - מושג מטרייה לאנשים הנולדים עם קומבינציה של סממני מין נקביים וזכריים. למרות שהתופעה שכיחה יותר מטרנסקסואליות, היא זכתה למעט ייצוג בקהילה הלהט"בית ועוד פחות בעולם האכזר שמחוצה לה. עוד בבית הספר למדנו כי גוף האדם מגיע בשתי וורסיות קבועות. המין היפה מתאפיין ברחם, שחלות, ואגינה וכרומוזמי XX. המין היפה-באמת מתאפיין בפין, אשכים וכרומוזומי.XY  מעולם לא הזכירו את קיומם של אנשים בעלי פרופיל X,XXXXX  או XXYY, ואת הווריאציות הרבות של גופים אנושיים מלבד הנקבה והזכר הסטנדרטיים. בפועל ישנם מעל 2000 מצבים שונים של עמימות מינית מולדת. חלקם נדירים מאוד וחלקם נפוצים לא פחות ממוטציות גנטיות חינניות כמו ג'ינג'ים, תאומים ויהודים.

לא מבחינים עד גיל ההתבגרות

ההבדלים בין מערכות המין הנקבית והזכרית נגרמים כתוצאה מתגובתו של גוף העו?ב?ר להורמונים. על פי רוב, רמות גבוהות של טסטוסטרון, הורמון המין הגברי, יגרמו לדגדגן לגדול לכדי פין, לשפתי הפות להתאחות לכדי שק אשכים וימנעו את היווצרותם של רחם ושחלות לטובת אשכים. חוסר רגישות להורמונים או שינוי קטן באיזון ההורמונאלי יכולים לגרום להופעתם של סימני מין זכריים ונקביים, בין לבין או לא זה ולא זה. באחת מכל 1,500 לידות, קשה לקבוע באופן חד משמעי אם אברי המין החיצוניים של התינוק הם זכריים או נקביים. במקרים אחרים אברי המין החיצוניים והפנימיים אינם תואמים ובאחרים השוני הפיזי מינורי ביחס לסטנדרט וייתכן שלא ייוודע במשך שנים. באוסטרליה אחד מכל 500 גברים מגלה שהוא אישה מבחינה כרומוזומית (XY) רק כשהוא נתקל בקשיים להפוך לאב ונבדק בחשש לעקרות. בשנה שעברה לדוגמה, דיווח כתב העת הבינלאומי לניתוחים, על ניתוח בקע בגבר בן 70, אב לארבעה, שבמהלכו גילו שיש לו רחם.

נשים רבות אינן מודעות לשונות בגופן עד התמהמהות המחזור החודשי בגיל ההתבגרות ואף מאוחר יותר. הקריירה הבינלאומית של מריה פטיניו הספרדיה, אצנית משוכות אולימפית, נגדעה בטרם עת כאשר לא עברה בדיקה הורמונאלית שנועדה לאשר את היותה אישה. המדליות בהן זכתה נלקחו ממנה והיא לא הורשתה להתחרות. במשך שלוש שנים ניהלה פטיניו מאבק שבסופו בוטלו אימותי המין האולימפיים תוך הכרה בעובדה שאין פרמטר אחד שעל פיו ניתן לקבוע מין. על אף שנולדה עם מבנה כרומוזומי זכרי, גופה של פטיניו לא הגיב לטסטוסטרון שייצר ומיאן לפתח סימני מין גבריים. "מאז ומתמיד הייתי אישה", העידה בסרט הדוקומנטארי Middle Sexes,"בעיני הרופאים, בעיני אלוהים ובעיני".

סיפרו לה שהיא חלתה בסרטן כתינוקת. ג'ניפר פגוניס

ג'ניפר פגוניס שסיפורה התפרסם השנה, נולדה עם מאפיינים דומים. כשהיתה בת 18 אמרו לה הוריה כי כתינוקת חלתה בסרטן השחלות ושלא תוכל להרות. למעשה היא נולדה ללא רחם ושחלות, עם חצי ואגינה, דגדגן מוגדל שהוקטן באופן קוסמטי בינקותה ואשכים פנימיים שהוסרו. כשהייתה בת 11 עברה ניתוח פלסטי כושל לעיצוב פות. כיום הם מבקשת שיתייחסו אליהם כ-THEY. "עדיף היה אם היו משאירים אותי כמו שנולדתי", חזרה ואמרה בראיונות. ד"ר טייגר דבור, פסיכולוג קליני ומבין האקטיביסטים הראשונים בנושא אינטרסקס, נולד עם אברי מין לא ברורים ועבר כ-20 ניתוחים כושלים ליצירת פין מגיל שלוש. "כל הניתוחים שעברתי עד גיל 19 היו סבל מיותר, כישלון. היו צריכים לאפשר לי להחליט מה לעשות אם בכלל בקשר לגוף שלי".

מחייבים את ההורים לבחור: בן או בת?

מאז שנות ה-60, כשהטכנולוגיה אפשרה זאת, המליצו הרופאים לנתח אברי מין לא קונבנציונליים כמה שיותר מוקדם, ולהתאימם באופן קוסמטי לאחד משני המינים הנפוצים. דבר הניתוח לעתים נחסך מההורים או שהם תודרכו להסתיר את מטרתו מילדם, בטענה שכך יאמץ את הזהות שנבחרה עבורו מבלי להטיל ספק בטבעיותה. רחם, שחלות ואשכים בריאים הוסרו ופינו את מקומם לטיפולים הורמונאליים ארוכי טווח. בנות עם דגדגן שנחשב גדול-מדי סורסו ופין שנחשב קטן-מדי חרץ את גורלם המגדרי של בנים שגודלו כבנות. כיוון שמראהו של איבר המין נחשב למהותי יותר לרווחתו של הילד מאשר תפקודו של האיבר, 20%-50% מהניתוחים הובילו לאובדן תחושה טוטאלי באיבר המין. בשנות ה-70 היכה גלים המחקר "ג'ון/ג'יין"של ד"ר ג'ון מאני. דיווחו על המעבר המוצלח מבן לבת של פעוט שאיבד את איברו במהלך ניתוח מילה שגרתי, נתן גיבוי מדעי לפרקטיקת הניתוחים. בפועל, ברוס ריימר, מושא המחקר, מעולם לא הזדהה עם המגדר שנכפה עליו בגיל שנתיים וזנח אותו כשהוריו סיפרו לו בהיותו בן 14, כי הוא נולד בן. ריימר לא התגבר על העוול שנעשה לו והתאבד בגיל 38.

לא התגבר על העוול. ברוס רימר בילדותו

על אף הידיעה שהניתוחים לאו דווקא מונעים, אלא לעתים מייצרים קשיים אמוציונאליים ופיזיים, בבסיס השאיפה לנרמל את גופם של תינוקות אינטרסקסואליים, עומד הרצון הטוב לעזור להם ולהוריהם להשתלב בחברה שתובעת שיוך מיני ומגדרי מעל הכל. בתקופה שבה החלו לנתח, התגבשה התפיסה שנשיות וגבריות אינן מהויות מולדות, אלא פרשנות אנושית של נתונים ביולוגיים. לדוגמה, ההצדקה לנחיתותן של נשים בחברה, מייחסת למין היפה מבחר מצומצם של תכונות המאפיינות יונקות ספציפיות בטבע, בשעת בעילה והריון. פריצות, חולשה, פסיביות ושאר ערכים ששויכו לטבען המדומיין, אחראים במידה רבה לאלימות כלפי נשים, להטרדה מינית, אונס, זלזול, אפליה ותופעות דומות. עוד גורסת התיאוריה האנטי-מהותנית כי התפתחותם של תחומי מחקר כמו ביולוגיה, פסיכולוגיה וגינקולוגיה במאה ה-18, העניקה תוקף מדעי "אובייקטיבי" להיותן של נשים ההפך הגמור של המין החזק, וביססו את הנורמות ביחס לתפקידן ומעמדן הטבעי בעולם.

גם התאוריה הקווי'רית מתבססת על ההנחה שנשיות וגבריות אינן נטיות מולדות כי אם תוצאה של הכשרה. בנים מחונכים להתנהל בעולם כמין שולט, בעוד בנות מחונכות להתמסר למין השולט. בחלוף הזמן הפכו תפקידי המגדר המנוגדים הללו לשגרתיים וטבעיים, ואפשרו את כינונה של חברה שבה ב"אופן טבעי", מין אחד שולט במשנהו. בהתאם, אחת מאבני היסוד של הפמיניזם היא קביעתה של סימון דה בובואר כי "אישה אינה נולדת אישה, אלא הופכת לאישה". אף על פי כן, מקרים מסוימים של אינטרסקסואליות מעלים שאלות בקשר לטענה כי תכונות נשיות כמו עדינות, רגשנות או אימהיות, אינן מולדות אלא נרכשות. לדוגמה, בעיירה סלינס ברפובליקה הדומיניקנית, במשך שלושת העשורים האחרונים, אחת מכל 90 בנות הופכת לבן בגיל המצוות. ה"גבדוצ'ס" ("פין בגיל 12"), נראים כמו בנות כשהם נולדים ובאופן טבעי מגודלים כבנות. כתוצאה משינויים הורמונאליים ספונטניים בגיל ההתבגרות גופם משתנה ומצמיח פין. הגבדוצ'ס הם זכרים בעלי פרופיל כרומוזומי XY אך בשנותיהם הראשונות, גופם אינו מגיב לטסטוסטרון והם אינם מפתחים סממני מין זכריים. על אף שהם מקבלים חינוך של בנות, רובם גדלים להיות גברים הטרוסקסואלים עם גבריות עודפת ביחס לסטריאוטיפ. האם ייתכן אפוא כיבכל זאת יש קשר הדוק בין זהות מגדרית וביולוגיה?

עבר 20 ניתוחים כושלים ליצרת פין. ד"ר טייגר דבור

לפי שעה מסכימים רוב החוקרים כי עלול להיות קשה לילד לחיות במין שאינו מוכר. השפה אינה מאפשרת את קיומו ומבחינת החוק, ברוב המדינות אין אפשרות להיות משהו מלבד זכר או נקבה. אך על פי איזה פרמטר? אנטומיה פנימית או אנטומיה חיצונית? פרופיל הורמונאלי או כרומוזומי? מראה או זהות? חלק מהאנשים שעברו ניתוח לשינוי מין בינקותם גדלו לחיות בתפקיד המין השני.חלקם מזדהים כנשים או כגברים. אחרים מגדירים עצמם אינטרסקס וחשים שהם שילוב של שני המינים או שאינם שייכים לאף אחד מהם באופן אקסקלוסיבי. לכאן או לכאן, שינוי המין הכפוי והסתרתו על ידי רופאים והורים מותיר צלקות בגופם ונפשם של אנשים שפיתחו תודעה עצמית שאינה מתאימה לגוף שסידרו להם או חשים שהטילו בהם מום.

ניתוח מיותר או הכרחי?

אינטרסקסואלים רבים מפקפקים בכוחו של הממסד הרפואי לעצב ולקבע זהות מגדרית באמצעות ניתוח פלסטי. בפוסט "כרוניקה של דיכוטומיה ידועה מראש" שפורסם בבלוג "ראומה", פורסת אור שי, ממארגנות כנס האינטרסקס הראשון בישראל ב-2011, את הטיעונים המרכזיים בעד ונגד ניתוחי הנורמליזציה. "התומכים בניתוח טוענים שמרבית האנשים שעברו אותו מאמצים בבגרותם את הזהות המגדרית שנקבעה להם, ומתנגדי הניתוח מציינים שרבים דווקא דוחים זהות זו; התומכים טוענים שהם מבצעים את הניתוח בהסכמת ההורים, והמתנגדים טוענים שהסכמת ההורים לא מהווה תחליף ראוי להסכמת האדם עצמו; התומכים טוענים כי ילד אינטרסקס שלא עבר ניתוח עשוי להיות מושא ללעג חברתי שיגרום לנזק פסיכולוגי, והמתנגדים טוענים כי האיברים שיוצר הניתוח לא טובים יותר מהאיברים המקוריים, וכי חוויות חוזרות של ניתוחי המשך ושל טיפולים תרופתיים מסבים יותר נזק פסיכולוגי מחיים ללא ניתוח; התומכים טוענים שלתינוק דרושה זהות מגדרית ברורה לשם התפתחותו התקינה, והמתנגדים קובעים כי אין קשר ישיר בין מין למגדר, וכי ניתן לאמץ זהות מגדרית ללא ניתוחים כירורגיים".

משתתפים בפורום הבינלאומי השלישי לאינטרסקס במלטה. צילום: ויקיפדיה

בעשורים האחרונים גברה המודעות לגורמיה והשלכותיה החברתיות של התופעה ויותר ויותר אנשים משתפים את סיפור חייהם כמי שהגיעו לעולם עם אברי מין לא סטנדרטיים. אם בעבר הם הוגדרו כבעיה קלינית על ידי המוסד הרפואי שתדרך את הוריהם "לתקנם", כיום נלקחים בחשבון גם שיקולים אתיים, פסיכולוגיים, משפטיים ופוליטיים וכן עדותם האישיות של קורבנות השאיפה האנושית להכפיף את הטבע לסדר הטוב. הרשת בפרט סיפקה זירה להפצת מידע, ייעוץ, שיתוף ותמיכה הדדית שאפשרה לאינטרסקסואלים ומשפחותיהם להתגבש כקהילה, ולהעלות את הבעייתיות ביחס הממסד כלפיהם על סדר היום. בניו זילנד, הודו, פקיסטן, בנגלדש ונפאל עוגנו זכויות האינטרסקס בחוק והנושא מטופל כיום על ידי מוסדות לאומיים מרכזיים.

בחוד החנית עומדת אוסטרליה שבשנת 2003 הוסיפה את קטגורית המין הלא ממוגדרת  ""Xלשימוש במסמכים רשמיים. ב-2013 הוסיפה גרמניה מין "לא מוגדר" שניתן לעדכן בתעודת הלידה במועד מאוחר יותר. בחודש אפריל השנה הפכה מלטה למדינה הראשונה האוסרת התערבות רפואית בלתי הכרחית בתינוקות עם אברי מין ייחודיים. חודש לאחר מכן הצהירה מועצת אירופהכי אינטרסקסואלים  הם "חלק מווריאציה טבעית של בני האדם ולא בעיה רפואית". בהמשך קראו האו"ם וארגון הבריאות הבינלאומי למדינות החברות לפעול בהתאם.ביולי גיבש משרד הבריאות של ארץ הקודש נוהל מוסדר ראשון בנוגע לטיפול באינטרסקסואלים, המאשר כי התערבות רפואית אינה הכרחית. בישראל נולדים עד 18 תינוקות אינטרסקסואליים מדי שנהובדרך כלל מנותחים מיד.

בחודש שעבר, התפרסמה באתר Vice כתבה על נשים אינטרסקסואליות. בת'ן, אישה בריטית בת 23, סיכמה את הנושא באופן הבא: "אי אפשר להיות נורמלי לחלוטין. לכל אחד יש את המוזרויות שלו שהופכות אותו למי שהוא. זאת המוזרות הקטנה שלי. בלי זה, לא הייתי מי שאני היום. אם מישהו אינטרסקס מרגיש שהוא לא "נורמלי" אני מציעה לו לבחון את מי שכן נראה לו נורמלי. הוא לא ימצא אדם אחד נורמלי לחלוטין בכל העולם הזה".  בלי קשר למין, מגדר וזהות המינית, יש לקוות כי בבוא העת נלמד לאפשר לכל אחד לחיות בעורו מבלי לשלם על כך מחיר. ישנן פלנטות אחרות בין ונוס למאדים.