דלג
אנחנו לא יכולות להסתכל על השד ולראות כמה יש בו לפני ואחרי ההנקה, וגם לא לקרוא את רשימת הרכיבים. למרות זאת, אנחנו יכולות להתבונן, לבדוק ולדעת אם התינוק שלנו ינק מספיק.
השאלה "האם יש לי מספיק חלב" מעידה על הצורך שלנו לדאוג, לשמור ולהגן על הייצור החדש שהגיח לחיינו. היא מעידה גם על הפחדים והחששות שלנו, ומשקפת שהמצב החדש שלנו כהורים וכאמהות לתינוק (גם אם יש עוד ילדים בבית) הוא מצב מועד לחרדות.
בנוסף, שאלה זו מעידה על כך שרובנו מצויות במצב של חוסר בטחון וחוסר אמון בגופנו ובהתנהלות הפיזיולוגית שלו. אנחנו לא יודעות ולא חונכנו "לדבר" עם הגוף שלנו ולסמוך עליו ועל תחושותינו. במיוחד כנשים, הורגלנו להעביר סמכות לאחרים "שיודעים", גם כשמדובר בגופנו שלנו.
אבל החדשות הטובות הן שתמיד אפשר לתקן ולצמוח, ושאין תקופה טובה ויעילה לכך מאשר הריון, לידה וראשית ההורות.
הכורח, האחריות והשינוי המטלטל (גם ההורמונלי) פותחים לנו פתח וחלון הזדמנויות נדיר ויקר המביט גם לעבר וגם לעתיד. זו גם הזדמנות ללמוד, לנגוע, ואפילו לנסות לתקן תקופות, תכונות והרגלים שלנו, וכן הזדמנות ללמוד ולעצב את הדרך שבה אנו חיים בכלל ואת דרך ההורות שלנו בפרט. כל למידה שלנו והתמודדות בנושא כלשהו ישתלמו כפל כפליים - מאחר שוודאי יופיע ביתר שאת ובגוונים אחרים לאורך כל אתגר ההורות.
קשה לנו לסמוך על הגוף שלנו למטרת הזנה, בין השאר בגלל שאנחנו רגילות לראות, למדוד ולכמת כל דבר. אמנם אנחנו רגילים לחיות בעולם של מומחים המייעצים לנו, אבל עבור התינוק שלכם - אתם תהיו המומחים. בימים הראשונים להנקה (עד ליום העשירי), את בהחלט יכולה לדעת שהתינוק אוכל מספיק ושיש לך מספיק חלב, וזאת לפי הסימנים הבאים:
■ שתן: יש לתינוק בין 4-6 חיתולים רטובים משתן (פיפי). שימו לב שהכמות המופרשת הינה קטנה. בחיתולים החד-פעמיים הסופגים ביעילות רבה כל-כך יש להתאמץ כדי להבחין אם 'עשה או לא עשה' פיפי. מהשבוע השני 6-8 חיתולים רטובים ליום.
■ צואה: בימים הראשונים התינוק מפריש מקוניום - הצואה הראשונית אותה "אגר" בחודשי ההריון. המקוניום הינו שחור וסמיך מאוד. בעזרת ההנקה בימים הראשונים - וחלב הקולוסטרום הראשוני שעשיר בשומן - המקוניום מתפנה ומשתנה בהדרגה לצואת תינוק "רגילה" שהיא נוזלית מאד ובצבע צהוב-חרדלי עז. ביום החמישי אנחנו כבר רוצים לראות צואה צהובה. צואה שעדין כהה, חומה-שחורה או ירוקה-כהה מעבר ליום החמישי היא סימן הדורש התייחסות.
מהיום השלישי לתינוק יש לפחות 2-3 יציאות צואה שגודלן (ההכתמה על החיתול) עולה על 3-4 סנטימטרים (תחתית של יוגורט). לאחר 6 שבועות "מותר" לתינוקות יונקים לרדת בתדירות היציאות, אפילו עד יציאה אחת בכמה ימים.
■ מספר הנקות: את מניקה בין 6-12 פעמים ביום. (איך סופרים מתי נגמרה הנקה והתחילה אחרת ומתי זו הנקה שנמשכת? זו אמנות כשלעצמה ...)
■ משך הנקה: התינוק יונק במרץ ועניין בין 5-40 דקות, משחרר את השד ספונטני (רצוי, לא תמיד) ורגוע בין הנקות.
■ עלייה במשקל: ביום העשירי אנחנו רוצים לראות שהתינוק הגיע למשקל הלידה שלו ('הרוויח' את המשקל שאיבד לאחר הלידה), ואחר כך עולה בין 150-250 גרם בשבוע.
■ מראה התינוק: התינוק מתפתח, "נראה טוב" והבדיקות תקינות (ע"י רופא או בטיפת חלב).
■ מראה השדיים: אם במשך ההריון, שדייך התמלאו ויכולת להבחין בהופעת וורידים, סימן הוא שגופך הכין עצמו להנקה מלאה ומספקת (לתינוק\ות ולך).
לפעמים יש פרצי תיאבון וגדילה. מקובל לצפות להם בגיל 3 ימים, 3 שבועות, 3 חודשים - אבל לא כל התינוקות כל כך צייתניים. היי מוכנה לכך שלפעמים התינוק יסמן לגופך שהוא צריך יותר, ההנקות יתרבו ויתמשכו, את תהיי מותשת, ולאחר 48 שעות תגיעו לאיזון חדש ונוח כמקודם.
לעיתים התינוק מתמודד עם אתגר נוסף כלשהו (וירוס למשל), ואז הוא זקוק לך ולהנקה יותר מתמיד. במקרה כזה ההנקה גם עוזרת לגופך לייצר במיוחד בשבילו את הנוגדנים המתאימים ומאפשרת לו לקבלם.
לפעמים יש שעות קשות אחה"צ - ציצי "ריק", הנקות בלתי פוסקות, עייפות ועצבנות (אצלך ואצלו). זה לא אומר שאין לך חלב, מדובר במצב טבעי ונפוץ.
■ כל האמור אינו בא להחליף ייעוץ רפואי או את שיקול דעתך / דעתכם כהורים.
■ אם את מרגישה לא בטוחה בכל עניין, כדאי שתפני להתייעצות עם רופא/ת המשפחה או רופא/ת הילדים שאת סומכת עליהם, שיש לך קשר טוב עמם ושתומכים ומאמינים בהנקה.
■ אל תתני לאנשים זרים בעלי אמונות ודעות שאינן כשלך לפגום ולחבל בהורות שלך.
■ קחי את הטוב והנכון לך ממה שלפנייך.
■ זכרי: הוא/היא התינוק/ת שלך ואת האמא שלו/ה.


סה"כ תגובות: 0
פרסום תגובה חדשה
תגובות