דלג
את אלון פגשתי כשהיה בן עשרה חודשים בערך. הוא הסתובב בבית בין משחקים וצעצועים, נגע בהם מדי פעם והמשיך להסתובב. הוא נצמד לחלון וביקש מאמא שלו שתרים אותו, כדי שיוכל לראות מה קורה בחוץ. כשסוף סוף רצה לשחק במשהו, היה זה בדרך כלל חפץ שאסור לגעת בו.
כשאמא של אלון ניסתה להקריא לו סיפור, הוא הקשיב לעמוד אחד או שניים והלך. כשאמא שלו הלכה רגע מהסלון אל המטבח, שני חדרים הנמצאים בחלל אחד, הוא בכה ורצה שתחזור אליו. כשהיא אמרה לו "בוא, אני כאן", הוא נשכב על הרצפה ובכה עוד יותר.
וכמו בכל יום אחר, התייאשה אמא של אלון מלנסות ולשחק איתו בבית, ולקחה אותו לגינה כדי שיוכל לשחק במתקני השעשועים.
אלון לא הצליח ליהנות ממשחקים בתוך הבית. כשביקרתי בביתו ניסיתי לראות איך אפשר לעזור לו ולאמו בעניין הזה.
התיישבנו בסלון, בפינת המשחק שלהם, והתחלנו עם משחקים: בנינו מגדל. אלון זחל אל החלון בזמן שאמו ואני המשכנו בבניית המגדל. אחרי כמה סיבובים, אלון חזר והראינו לו שאפשר להפיל את המגדל. הוא הפיל מגדל נוסף שבנינו, וחזר להסתובב. כחצי שעה לאחר מכן אלון הצטרף אלינו למשחק.
אחרי שבנינו והפלנו כמה מגדלים, סידרנו את הקוביות בסדר אחר, הפעם כמו רכבת, ואחרי הרכבת שיחקנו בקוביות כאילו הן כובע שנופל מהראש. כך המשכנו לשחק עם אותן קוביות, בכל פעם בצורה שונה.
אחרי שמיצינו את המשחק בקוביות התחלנו להקריא לאלון סיפור. בתום שני עמודים של "איה פלוטו" אלון חזר להסתובב, אך אנו המשכנו בכל זאת לספר באוזניו את עלילות הכלבלב מקיבוץ מגידו. אלון חזר מדי פעם והפך את הדפים.
בתום ההתנסות, המלצתי לאמו של אלון לעשות את הדברים הבאים בשבועות הקרובים:
■ להמשיך לשחק גם כשאלון מסתובב.
■ להשתמש בכל משחק בכמה אופנים שונים.
תוך זמן קצר אלון למד להעסיק את עצמו במשחקים וליהנות מסיפורים, אבל מה שיותר חשוב, אלון למד שאפשר להגיב בצורות שונות גם למצבים יומיומיים. למשל:
■ אפשר להישאר בסלון כשאמא במטבח.
■ אפשר להפוך דברים מציקים לדברים מצחיקים.
כשאנו נשארים באותו המקום, אנחנו מהווים עבור הילד שלנו עוגן בטוח שאפשר להתייחס אליו.
אם נרוץ אחרי הילד, הוא ירגיש שהוא מוביל, שהוא לבד ושאנחנו חלק ממנו, וזו הרגשה מפחידה עבור ילד קטן.
לעומת זאת, כשנישאר במקום ניצור מעין נקודה קבועה בחלל, וכשהילד יסתובב בחדר הוא יוכל לחזור אליה ולבדוק את גבולות התנועה שלו. בנוסף, הוא יוכל לבדוק גם עד כמה רחוק הוא יכול להגיע, עד כמה מהר הוא יכול לחזור והאם אמא עדיין שם בזמן שהוא מסתובב.
כשאנו מלמדים את הילד משחקים בכמה צורות שונות, אנו מלמדים אותו גמישות מחשבתית ואיך אפשר לראות כל דבר בכמה אופנים ומכמה זוויות. כך, גם במצבים אחרים שאינם דווקא משחק, הוא יוכל לבחור איך להתמודד עם המציאות. לדוגמה: נפלתי? אני יכול לבכות ואני יכול לצחוק.
■ יצירת קשר. המשחק בגילים הצעירים, בראש ובראשונה, תורם ליצירת הקשר בין התינוק לאמו. התינוק רוצה לשמוע, לראות, לגעת ולחוש את אמו. היא העוגן הבטוח שלו, ובחודשים הראשונים אף חלק ממנו. כשהאם משחקת עם התינוק, מדקלמת לו, שרה ומקשקשת מולו בקשקשנים, התינוק מרגיש בטוח וחופשי ליהנות, ולאט לאט להתייחס גם לתכנים שהיא מעבירה לו.
■ תרומה להתפתחות. משחקים יכולים לתרום להתפתחות הסנסו-מוטורית (תחושתית-תנועתית), כשהקשקשן מגרה את הילד להושיט את היד, לאחוז בו ולהניע אותו. צעצוע אהוב דוחף את הילד להגיע אליו וללמוד לזחול, ובהמשך גם לטפס על הכסא, על השולחן ועל כל מה שיכול להישבר בבית.
■ רכישת עצמאות. המשחק נמצא בבסיס התהליך של רכישת העצמאות של הילד, התהליך שבו הילד ל מבין אט לאט שהוא נפרד מאמו ואינו מהווה חלק ממנה. הוא לומד להתמודד עם היעדרותה של אמו ולהעסיק את עצמו. בזמן זה הילד מפתח את העולם הפנימי שלו, ובמקביל לומד את חוקי העולם החיצוני. זה קורה בתהליך התפתחותו של משחק הדמיון, שיגיע למלוא התנופה קצת אחרי גיל שנתיים.
■ הנאה נטו. לא לשכוח שהמטרות ההתפתחותיות מושגות מעצמן בזמן המשחק,והמטרה העליונה של כל משחק היא פשוט ליהנות.
מייד לאחר היוולדו מבלה התינוק זמן רב בשינה ובאכילה, בזמן שאמו נעה בין הצורך להחזיק אותו עליה לבין הצורך לעשות דברים אחרים. הדבר מעלה אצל חלק מהאמהות את השאלה איך אפשר גם לשחק תוך כדי שאר העיסוקים, ומה התינוק עשוי בכלל להבין מהמשחקים עצמם. אז מה עושים?
בוחרים בזמן המתאים ביותר למשחק. הזמן הטוב ביותר למשחק הוא כשהתינוק ער, וכשאתם לא עסוקים בהתמודדות עם הנקה, עם בכי או עם כל דבר חשוב אחר. זה יכול להיות בזמן ההחתלה, האמבטיה, העיסוי וזמני ערות פנויים אחרים.
■ עד גיל 3 חודשים - שירים, דקלומים, שירי אצבעות, סיפורים קצרים שמכילים הרבה שינויים באינטונציה וקולות, וכמובן קשקשנים, מוביילים וכדומה.
■ מגיל 3 חודשים - אפשר להתחיל במשחקים קצת יותר מתוחכמים. התינוק כבר מושיט ידיים ואפשר להגיש לו צעצועים עם חלקים זזים או נמתחים, כדורי רשת ופעלולונים פשוטים. אפשר גם להתחיל להקריא לו סיפורים.
■ מרגע שהילד מתחיל לנוע בעצמו - אפשר להוסיף מכוניות צעצוע רכות, קוביות שאפשר להפיל וכו'. גם המוטוריקה העדינה התפתחה בשלב זה, כך שאפשר לשחק בקוביות שנכנסות זו לתוך זו, השחלת טבעות, פתיחה וסגירה פשוטות (כמו במשחקי הבבושקות למיניהם).
בגיל זה אפשר להתחיל ללכת גם לגן השעשועים, לזחול על המשטחים, להתגלש ולשבת על נדנדות הקפיצים.


סה"כ תגובות: 0
פרסום תגובה חדשה
תגובות