לא קונה יותר חיתולים

לגדל תינוקות בלי חיתולים נתפס בעיני הורים כמשימה בלתי אפשרית וכובלת. מסתבר שזה יכול להיות בדיוק ההפך - הרבה יותר קל ומספק. על התהליך ולמי זה מתאים

לפני כמעט 8 חודשים הפכתי לאמא. הייתי באמצע התואר השני בכימיה במכון וויצמן ואז כשאביגיל נולדה, יצאתי לחופשת לידה. הלידה הייתה ארוכה, 41 שעות עם צירים בחדר לידה. ארוך, קשה. הייתה איתי מלווה שתמכה ועזרה להגשים את רצוני- לידה טבעית. היא אכן הייתה טבעית במלוא מובן המילה. מיד אחרי שהיא נולדה, הניחו אותה עליי, הייתי מותשת. הסתכלתי עליה והתחלתי לבכות...."מה עושים איתך?"

עוד בonlife:

• לגדל בלי חיתול- החלטה אקולוגית או דרך חיים?
• איך תינוקות אומרים פיפי?
• גמילה לא מוצלחת פוגעת בפעוט ובילד?

כעבור יומיים, חזרנו הביתה. מקלחת ראשונה. הפשטתי אותה בחדר, הורדתי לה את החיתול. היא לא הייתה נינוחה כל כך, "אולי זה בגלל שהעור שלה חשוף לאוויר". בדרך למקלחת מהחדר שינה קיבלתי נתז פיפי, האמת שזה לא היה נורא כל כך, בסך הכל מעט מים. יום למחרת, חטפתי נתז פיפי שוב גם כן בדרך למקלחת, "טוב נו, אולי זה הקטע שלה". יומיים לאחר מכן, כבר קיבלתי נתז קקי יחד עם פיפי בדרך למקלחת. "מה קורה פה?! , מה אין לה איזה זמנים קבועים, משהו שיכול להעיד שהיא הולכת לעשות במקום שתעשה עליי?" קצת מרגיז.

התחלתי לחפש. חברה סיפרה לי שיש שיטה שבה מגדלים ילדים בלי חיתולים. "אין מצב בעולם" חשבתי לעצמי. "הם הרי לא שולטים על הסוגרים שלהם, ומה אני כל הזמן אצטרך להיות איתה? ואני גם תכף חוזרת לעבודה, לא יקרה".

הקדמתי וסיפרתי שאני מדענית. הסקרנות לא הרפתה ממני ופניתי לאתרים שחברתי המליצה לי עליהם. נכנסתי לאתר "באופן טבעי" ו"פשפושים". עקבתי אחרי ההוראות שהיו כתובות שם. הורדתי את החיתול.

יום ראשון – כל היום מעל הכיור. ברור שלא מפספסים ככה, אבל אני כל היום מעל הכיור.

יום שני - גם הוא עבר מעל הכיור

יום שלישי- חמותי חשבה שהשתגעתי. לא יכולתי לתת לה להחזיק את הילדה כי פחדתי שהיא תעשה עליה פיפי.

יום רביעי- ניסיתי להקשיב לסימנים. במהלך כל אותו יום והיום למחרת הבית היה מוצף בפיפי וקקי. "אין מצב שככה זה עובד". חיפשתי הדרכה, ייעוץ, ליווי, עזרה. כלום. לא מצאתי. הייתי מתוסכלת, לא כיף. מי צריך את זה בכלל? עם כל ההורמונים שפקדו אותי באותה תקופה. די. ויתרתי. החזרתי את הטיטול.  

כעבור שבוע בדיוק, במהלך שוטטות ברשת, נתקלתי באתר בשם ה- Diaper Free Baby. באתר היה כתוב על אותו הדבר. איך מגדלים תינוקות ללא טיטולים. האתר הזה שייך לארגון עולמי שמנסה לקדם את הרעיון בכל העולם. מדהים. יש להם נציגים בכל מיני מדינות בעולם והנציגים מעבירים הלאה את הרעיון. בישראל אין נציגות. חבל.

בחנות הוירטואלית שלהם הם מכרו 4 ספרים בנושא. מדענית או לא? חייבת לקרוא. את הספר האלקטרוני קניתי מיד. את שלושת הספרים הנוספים הזמנתי במאמזון. בלעתי אותם תוך פחות משבועיים. מרתק! גיליתי עולם. גיליתי שיטה גמישה שבאה מכל רחבי העולם.

בחרתי ללכת בשילוב של כל ארבעת הספרים. ניסיתי את זה על אביגיל. למדתי את סימניה, זמניה ואז כשהרגשתי מוכנה, הלכנו על זה.

זה עבד! איזה כיף! לא יאומן כמה זה היה מתגמל. אני יודעת לפי הזמנים שלה מתי היא צריכה והיא גם מאמתת את זה בשפת גופה!

זהו, מגיל 3 שבועות אביגיל בלי חיתול. גיליתי שאפשר להתנהל עם השיטה גם באופן חלקי, אז לא פחדתי לנסות למרות שאני חוזרת לעבודה ממש בקרוב והיא כנראה תהיה במסגרת אחרת. אפשר שבמחצית הראשונה של היום היא תהיה עם חיתול ובמחצית השנייה בלי ויש עוד אפשרויות אחרות.

אביגיל יושבת על הסיר בגיל 7 חודשים

הרגשתי בנוח. לא פחדתי. זה לא מרכז החיים שלנו, אלא חלק מהם. זה משתלב כל כך טוב! אפילו בעלי זורם איתי והולך להם ביחד! תענוג אמיתי! 

כמה ימים מאוחר יותר, התחלתי להרגיש שינויים באביגיל, היא הפסיקה לבכות כל כך הרבה. הפכה לרגועה הרבה יותר. זה בדיוק מה שהיה כתוב בספרים. תינוקות מאותתים לנו שהם צריכים עזרה בלהתפנות, כמו שהם צריכים עזרה בלאכול או בלהירדם וכשלא נענים להם, הם בוכים. נעניתי לה, עזרתי לה והפכתי להיות קשובה לצרכיה, היא באמת הייתה פתאום הרבה יותר רגועה. 

מספר שבועות לאחר מכן, הרגשתי בקשר מאוד מיוחד שנוצר בינינו. קצת קשה לתאר במילים. היה נדמה לי שאני חשה אותה והיא אותי. ממש הרגשתי שהיא מבינה גם מבלי שאדבר איתה ואומר לה דברים, היא פשוט הבינה. בטיפת חלב החמיאו לנו ואמרו כמה שהיא ערנית לגילה. בעיני לא הייתה זו ערות אלא קשב, התקשרות. כמובן שלא סבלנו יותר מתפרחות והעור שלה היה באמת רך ורענן ואני כמובן זכיתי לראות ולקווצ'ץ' את הטוסיק המתוק שלה בכל הזדמנות

כשאביגיל הייתה בת חמישה חודשים התחלתי לחפש מטפלת כי כבר הייתי צריכה לחזור לעבודה. חיפשתי מטפלת שתהיה לה נכונות לנסות את השיטה, במידה וזה לא היה מצליח, היינו יורדות מהעניין ואביגיל הייתה עם טיטול במהלך היום ובלי טיטול אחה"צ, כשאני חוזרת הביתה. מצאנו את ניקי. ניקי בילתה איתנו כמה ימים, ראתה את הסימנים ועקבה אחרי הזמנים. צעד אחרי צעד, בדיוק כפי שאביגיל ואני הדגמנו. כעבור מספר ימים, ניקי למדה לזהות מתי אביגיל צריכה פיפי ומתי היא צריכה קקי. היא הייתה מושיבה אותה על סיר או מחזיקה אותה מעל הכיור ואביגיל הייתה עושה את צרכיה. ניקי מוכנה. התמלאתי אושר.

השיטה עובדת. היא עובדת בצורה מדהימה. כל כך כיף! אנחנו חוסכים כל כך הרבה כסף ותורמים כל כך הרבה לאיכות הסביבה ויותר מהכל, הקשר בינינו לבין התינוקת שלנו רק הולך ומתחזק. אבל זה לא הספיק. התחלתי להרגיש צורך להעביר הלאה. הרי אני בתחילת דרכי, הייתי כל כך אומללה ומסכנה שממש הרמתי ידיים. הייתי חייבת ליצור מסגרת נוחה להורים שמעוניינים לנסות את השיטה על תינוקיהם באיזה אופן שייבחרו , מלא או חלקי, רק אחה"צ או רק במהלך היום, רק בלילה או רק בסופי שבוע. מה שיבחרו ואיך שיבחרו. ארגז כלים לשיטה שתהיה איזה חלק שהם יבחרו מחייהם.

 כך נולד טיטולס – גידול ללא טיטול. בניתי סדנאות, ליווי אישי והדרכה וקורס וירטואלי. כיום אני גם הנציגה הרשמית של ארגון ה- Diaper Free Baby  בארץ. את התואר השני בכימיה אסיים בעוד כשבועיים ואז אקדיש את זמני ללימוד והדרכה והפצת השיטה בארץ. מוזמנים לנסות