לפני מספר שבועות נכחתי בדיון משפטי במסגרתו נשאלתי שאלה אחת ויחידה, 'מה את עושה'. לו הייתי בודהיסטית הייתי מבהירה לשופטת כי אני אינני עושה, אלא קיימת, נושמת ונוכחת מרגע לרגע. לחלופין, אילו החזקתי בקריירה מטורפת, ייתכן והייתי עונה לה בגאווה, אולם, הלכה למעשה, עמדתי, כנהוג בבית משפט, וכל שיצא מפי היו המילים, 'אני לא עושה'. יכולתי לתאר לה את מעשיי היומיומיים, ורבים מהם הם פועל יוצא של עובדת היותי אמא, אולם השופטת, כמו רבים אחרים, לא ביקשה באמת לדעת מה אני עושה, אלא לתת לי כותרת, הגדרה, שתאפשר לה למקם אותי על הסרגל החברתי המוכר לה, ואילו אני, לא עלה בדעתי לקצר את הגדרתי העצמית לתואר 'אמא', כי בחברה שלנו, שאמנם חוסה תחת חופת עידוד הילודה, אמא, או רחמנא לצלן עקרת בית, היא הגדרה שלרוב נתפסת כבלתי מספיקה, פונקציה כמעט מובנת מאליה, ואישה, כדי להיחשב למצליחה, צריכה לשאוף להגשים את עצמה במנותק מאימהותה.

 

עוד באון לייף: 

 

והנה, כמה שבועות מאוחר יותר בתכנית "מאסטר שף VIP", בוחרת אחת המתמודדות, איה קרמרמן, להציג את עצמה קבל עם ועדה, כאמא שעומדת מאחורי הסירים. בתכנית ריאליטי על המתמודדים להציג את עצמם, להיכנס תחת כותרת אך גם לספק סיפור, דרמה. בתכנית ריאליטי שבה המתמודדים הם סלבריטאים (גם אם לשעבר) ההצגה העצמית היא חלק מסיפור שהציבור כבר חשוף אליו, לכן, כשאנחנו רואים את איה קרמרמן, גם אם היא מכוסת ראש ולבושה בצניעות, אנחנו זוכרים אותה גם כפי שהיתה בשנות התשעים, דוגמנית מצליחה ומגישת טלוויזיה חיננית. אז היו לה לכאורה הקלפים הנכונים להיחשב מצליחה, אולם כבעלת תשובה היא לא יכולה ובוודאי גם לא מעוניינת להגדיר את עצמה על סמך עברה אלא בדמותה החדשה, המאושרת, ובמובן מסוים הקלאסית ביותר, אמא. כשאיה קרמרמן אומרת "אני אמא", היא לא מתנצלת - להיפך, היא מתגאה בכך שהיא עושה לעצמה ולביתה כי כך היא זוכה להגשים את ייעודה.

 

בחברה החרדית ייעודה של האישה ברור, וגם אם היא זוכה לפתח קריירה מקבילה הרי שהיא קודם כל אמא, לכן אולי קל לה, לאיה קרמרמן, להציג את עצמה כך. אולם כעת היא לא רק מבשלת מאחורי הסירים בביתה, היא שוב על המסך, שוב חלק מהכלל, גם אם עבורה זו הזדמנות לשמש נציגה למגזר שלה, להוכיח שהוא לא רע, ושהמטבח שלו גם טעים. מרגע שהיא אצלנו בסלון היא גם נציגה בעלת כוחות להעצים את כל אותן אימהות שאין מכירים בפועלן כי רב. היא עדיין יפה, חייכנית ושובת לב והיא דווקא בחרה לבטל את ההצלחה המוכרת, המבוקשת כל כך, בעבור הצלחה אישית, ביתית.

 

יחד עם זאת, לעומת אימהות ועקרות בית רבות, לאיה קרמרמן ניתנה בחירה חופשית - היא לא נולדה לסירים, עבורה לא היה זה יעד ברור מילדות, היא אף מעידה על עצמה שלא באה מבית של בישולים ומטבח- היא בחרה בסירים. באופן דומה גם כעת היא יכלה לבחור, אמנם באישור הרב, לצאת מהמטבח הביתי ולבחוש בסירים פומביים, ולא רק כאמא, גם אם כך היא מציגה את עצמה, אלא כאישיות מפורסמת ואף מורמת מעם כחלק מפאנל מתמודדים בתכנית שבה כולם הם וי איי פי (very important person), חשובים מאד, חשובים יותר. כך שלמעשה, מצד אחד, כאישיות חשובה, יש בכוחה של קרמרמן למקד מבט של כבוד וקבלה כלפי האישה הביתית, האם, אך מצד שני, היא עצמה, גם אם מציגה את עצמה כאמא, היא לא רק אמא, היא אישיות חשובה מאד ולא עוד אישה מן המניין.

 

בביתה שלה איה קרמרמן היא אמא, בסלון שלנו היא דמות גדולה מהחיים - עם עבר חשוף, עם הווה חשוף. היא יכולה לא לפרט מה היא עושה כי אנחנו כביכול יודעים עליה. מאחר והשאלה הזו, מה את עושה, מופנית אליי חדשות לבקרים, טוב אעשה אם מעתה פשוט אקח איתי תיק עבודות וקורות-חיים. מצד שני, זה עלול להיתפס כטרחני, אז אולי פשוט עדיף שאירשם לתכנית ריאליטי, שם על המסך, כשברקע יהדהדו כל מעשיי לאורך השנים, אוכל לומר בפה מלא, אני אמא, ואז, יעברו עוד כמה שבועות ואני כבר אהיה לא סתם אמא, סמכו עליי, גם אני אהיה אמא וי איי פי.