טוב אז גילוי נאות, אני אוהבת לקנות בזארה. אני אוהבת את טווח ההיצע הגדול, את החנויות הגדולות והמעוצבות, את המחירים הנוחים ואפילו לא מפריע לי שהמוכרים\ות לא נחמדים\ות בכוונה. אבל מה שאני הכי אוהבת בזארה זה את העובדה שאני תמיד יכולה למצוא שם את הטרנדים החמים ביותר.
עוד באון לייף: 
תהיתם פעם איך יכול להיות שזארה כמעט אף פעם לא טועים? איך יכול להיות שהם תמיד בעניינים עם הטרנדים הכי נכונים, במחירים יחסית נוחים? וכל זאת בלי פרזנטורית, בלי שיווק אגרסיבי עם שלטי חוצות באיילון ובלי להציק לכן בהפסקת הפרסומות בטלוויזיה.
יש לכך 2 הסברים עיקריים, הראשון טמון במודל העסקי שזארה אימצה לעצמה. והשני קשור בדבר שכולם יודעים שכולם עושים אבל אף אחד לא באמת יודה בו.
מייד אין ספיין
נתחיל במודל העסקי: באופן מסורתי רשתות קמעוניות עושות כמיטב יכולתן על מנת לחזות את הטרנדים המסחריים והרווחיים ביותר ליצירת קולקציה כשנה מראש. אחרי יצירת התחזיות, ייצור הקולקציה מתבצע בסין בעלות נמוכה ומוזמן מלאי שעל פי התחזיות אמור להספיק לעונה שלמה. הבגדים מגיעים לחנויות ונמכרים עד שיגמרו במלאי. בחלק גדול מהמקרים התחזיות מתבררות כשגויות - דגמים מוצלחים אוזלים מהמלאי תוך זמן קצר ודגמים פחות מוצלחים לא נמכרים ומגיעים לסייל בסוף העונה. זו גם הסיבה שרוב הפריטים הנותרים בסייל  לא אטרקטיביים מספיק – המחירים אומנם זולים אבל הדגמים שנכללים בסייל הם אלה שלא קלעו לטעם הקהל.
על מנת להימנע מעודפים ולמקסם מכירות, פיתחו בזארה שרשרת ניהול אדפטיבית המונעת מניתוח נתונים בשטח, נתונים אלו הם שיכתיבו את תהליך העיצוב והייצור שלה. התהליך עובד כך שהם מייצרים כמויות קטנות של סחורה ומנתחים את נתוני המכירות  שלה. ולאחר מכן משתמשים במידע שהשיגו על מנת להנחות את קו העיצוב שלהם בהמשך.
המידע שמנותח הוא לא רק ברמת איזה דגם נמכר מהר אלא עד לרמת פרטי העיצוב, לדוגמא אם הנתונים יראו כי מכנסיים עם רקמות פרחים נמכרים טוב, הם לא ייצרו עוד יחידות מאותו דגם אלא יעצבו עוד פריטים מהסוג הזה.
המפתח לייצור מהסוג הזה הוא כמויות קטנות ובמהירות. במקום לייצר במזרח הרחוק, זארה מייצרת במפעלים בבעלותה בספרד ובפורטוגל ובכך מפחיתה את זמן תהליך הייצור מכמה חודשים לכמה שבועות. למרות שתהליך ייצור זה יקר יותר, זארה עדין מצליחה לייצר רווח על ידי הפחתת המלאי, הפחתת עלויות הכרוכות בהחזקת מלאי עודף ומכירת פחות פריטים במחירי סייל. עם גישה זו זארה מסוגלת ליצור ערך רב יותר עבור לקוחותיה. היא מעניקה ללקוחות את הפריטים שהם רוצים, מתי שהם רוצים.
בעוד בעולם האופנה המסורתי הדגמים הפופולאריים ביותר נגמרים מהמלאי מהר ורק הדגמים הפחות מוצלחים נשארים בחנות, עולם האופנה המהירה חותר להגיע לטעם המתפתח של הצרכנים ולהיות אדפטיבי.
לקוחות יודעות שכאשר הן קונות בזארה, הן קונות את הפריטים האופנתיים ביותר. הלקוחות יודעות שהכמויות מכל פריט קטנות יחסית ואם לא יקנו פריט שהן אוהבות היום, הוא כנראה לא יישאר בחנות לעוד הרבה זמן ולכן יקנו את המוצר במחיר מלא.
למעשה, מבלי ששמתן לב, חונכתן  על ידי זארה. ידוע שסחורה חדשה מגיעה פעמיים בשבוע לחנויות ולכן תמיד יהיה במה להתחדש. וכאמור, אם לא תקני היום - לא יהיה מחר. זארה גם כמובן אף פעם לא מפרסמים את התאריך בו מתחיל סייל סוף העונה, כך שתוכלי למצוא את עצמך יום לפני הסייל קונה פריטים במחיר מלא מבלי לדעת שמחר ירדו המחירים.
 מירנדה פריסלי צדקה
ומהי הסיבה השנייה להצלחה של זארה? סיבה זו קצת פחות מחמיאה - זארה סופגת ביקורת רבה על סוגיית ההשראות, שלא לומר העתקות ממעצבי העל. זה לא סוד שעולם האופנה המסחרית כבר מזמן חצה את הקווים האדומים בכל מה שקשור להעתקות ושהיום ניתן למצוא ברשתות טרנדים שהועתקו ממסלולי האופנה עוד לפני שהדוגמנית בשבוע האופנה מסיימת ללכת על המסלול. בשביל להבין את משמעות הדבר, יש להבין את ההיררכיה שהייתה שרויה בעולם האופנה עד לפני כשנה.
בסצנה המפורסמת בסרט "השטן לובשת פראדה, מירנדה פריסלי מסבירה לאנדי איך לכל דבר שהיא לובשת יש סיבה, איך עיצובי האופנה של מעצבי העל משפיעים על העיצובים של מעצבים ולאחר מכן על עיצובי הבגדים הנמכרים ברשתות המסחריות ואפילו בחנויות הזולות ברחבי העיר. עד ממש לא מזמן מעצבי העל היו חושפים את הקולקציות שלהם על מסלולי שבוע האופנה כחצי שנה לפני מכירתם בפועל, ומזמינים קניינים לצפות בתצוגות על מנת שאלו יזמינו מהם דגמים. התקופה שבין הצגת הקולקציה למכירתה הייתה מוקדשת לייצור על פי ההזמנות.
בעידן הרשתות החברתיות והסמארטפונים, כאשר כל אחד שיושב בתצוגה יכול להעלות תמונה לאינסטגרם ורוב התצוגות אף משודרות ברשתות החברתיות בשידור חי, זמן ההמתנה בין חשיפת קולקציה למכירתה הפך להיות לא רלוונטי. רשתות האופנה המסחריות מנצלות את החשיפה של מעצבי העל על מנת להעתיק טרנדים היישר מן המסלול ולהביא אותם לחנויות עוד לפני שמעצבי העל מספיקים להביא אותם לבוטיקים. ואכן בשנה האחרונה אנחנו מתחילים לראות עוד ועוד בתי אופנה שמוכרים את הקולקציה שהציגו בשבוע האופנה מיד עם סיומו.
אז עולם האופנה משתנה, ממש לנגד עינינו, וזה שינוי גדול ומהיר ולא כל כך ברור איך הוא יראה בהמשך. אבל חשוב לזכור שבין כל השינויים האלו, שאנחנו אולי מרגישות שפחות רלוונטיים אלינו כי בינינו, מה לנו ולגוצ'י ופראדה? יש גם את אלו שמושפעים מהשינויים האלו- והם המעצבים המקומיים. אלו שלא יכולים להרשות לעצמם להחזיק צי של אנליסטים בשביל למכור את הטי-שירט הכי טרנדית ב-39.90 שקל, שלא יכולים לייצר במהירות שיא את הדבר הכי חם לחודש הקרוב רק כדי להישאר בעניינים. זארה הרי יהיו בסדר, ומעצבי העל לא יפשטו רגל. אבל המעצבים הקטנים, חנויות הבוטיק, המותגים המקומיים שנאבקים יום-יום על הפרנסה שמשקיעים את הלב והנשמה בחלום שלהם, הם אלו שעלולים להיפגע הכי קשה מהשינויים.
אז מה אפשר לעשות? צריך לזכור שמחיר מגיע עם איכות לרוב, שכשאנחנו קונות בזארה אנחנו לא קונות בגד לשנים הבאות, אלא לעונה הקרובה. אז מה עושים? הכל טמון בשילוב ובמינונים, שילוב בין קניית בגדים טרנדים במחירים זולים, לבין השקעה בבגדי מעצבים באיכות גבוהה שיישארו איתכן לשנים רבות.