לפני כשבועיים נפתח עמוד פייסבוק חדש תחת השם "אין לי מה ללבוש: מלכוד 42", שנועד להעלות את תופעת "הקטנת המידות" בחנויות הבגדים הישראליות על סדר היום. בתוך שבועיים צבר העמוד למעלה מ- 1400 לייקים והוא זוכה לשלל תגובות ושיתופים מדי יום. שתי היוזמות העומדות מאחורי הדף הן מאיה בנבנישתי (27) ונועה בן-סעדיה (28) מירושלים, המנהלות אותו בזמנן הפנוי ורואות בו אקטיביזם פמיניסטי לכל דבר ועניין.  
 
עוד באון לייף: 
 
 
"העמוד היה פרי תסכול של כמה שנים טובות. כל אחת מאיתנו הרגישה שהיא מתקשה מאד למצוא בגדים בחנויות בארץ", מספרת בנבנישתי. "כבר לפני כשמונה שנים התחילו תופעות של הדרה בחנויות הבגדים, כמו TNT שהפסיקו בפתאומיות למכור חולצות במידה 3 ומכנסיים מעל מידה 40. בנוסף, כל אחת מאיתנו שמעה מחברות סיפורים משפילים, למשל על מדידה של בגדים בקסטרו שהסתיימה בזה שצוות המוכרות פשוט עמד וצחק מאחורי הווילון של תא ההלבשה, או על רשת H&M שייבאה מידות מעל 42 תחת הכותרת 'בגדי הריון', כל חוויה כזו הצטרפה לאחרת".
 
גם בן-סעדיה הרגישה בדומה לבנבנישתי. "השיא מבחינתי היה אחרי שהות של חצי שנה באנגליה (שם הייתי בחילופי סטודנטים), שהייתה גן-עדן עבורי מבחינת מגוון של מידות וגזרות. חזרתי לארץ ופשוט התעצבנתי. החלטתי להפסיק לשתוק ובמשך שנה כמעט תכננתי מה לעשות עם זה ואיך לעשות את זה הכי נכון. קראתי הרבה בלוגים וכתבות בנושא, התייעצתי עם מביני דבר ובסופו של דבר החלטתי להקים עמוד פייסבוק. הרבה זמן לא העזתי לפרסם אותו, עד שנתקלתי דרך חברה משותפת בשרשרת פוסטים של מאיה על ביקור ב-TOPSHOP בסניף ממילא". 
 
 
מתוך עמוד הפייסבוק "אין לי מה ללבוש: מלכוד 42"
 
 
בפוסט המדובר כתבה בנבנישתי על הקושי למצוא בסניף בגדים במידה 42. בנוסף, היא צילמה פריטים שלדבריה "לא היו עולים על הרבה ילדות בבית ספר יסודי". בעקבות הפוסט, כאמור, נוצר המפגש בין שתי הצעירות ובו הוחלט על איחוד כוחות למען המטרה המשותפת.  
 
לא לילדות בלבד
על פי בנבנישתי, הדף מבקש לסמן שתי מגמות רווחות: "האחת היא מגמה של הצרת המידות. הרשתות מוכרות כיום טווח של מידות שהוא בין 34 ל42, אבל למעשה המידות לא מציינות שום גודל אמיתי. אם אני אמדוד 42 ב- H&M או בתמנון [המעולים שניהם] – הוא יתאים לי, אבל ה-42 של מנגו וזארה אפילו לא יעלה עד הברכיים שלי. זאת, שעה שיש ברשותי מכנסיים של מנגו במידה 38 משנת 2000, והם מקבילים למידה 44 של מנגו כיום. מה זה אומר לנו? ראשית, שהמידות, על אף שהן מידות אירופאיות, לא מייצגות שום דבר, ולכל רשת יש את ההמצאה שלה למה היא מידה בהיקף כזה או אחר, שנית, שהחברות מצרות סדרתית את המידות שלהן. כל שנה לוקחים מכנסיים ומצרים אותן בסנטימטר או שניים, ומוכרים את זה תחת מידה מסוימת, שהולכת וצרה". 
 
 
פוסט שעלה בעמוד
 
המגמה השניה, על פי בן-סעדיה, היא פשוט להוריד מידות מהמדפים או מראש לא לייבא אותן לארץ, אפילו שהן בהחלט קיימות באותן רשתות בחו"ל. "פעם כל הרשתות מכרו בגדים בטווח שבין 34 ל-48. היום המידות 46 ו-48 לא קיימות באף רשת - לא במנגו, לא בפול אנד בר, לא בזארה, לא באמריקן איגל – לא בשום מקום. מה קרה? כל הנשים מעל מידה מסוימת התחילו ללכת עירומות? לא – הן פשוט הבינו שהן לא רצויות, ועברו לקנות ברשתות למידות גדולות, שהן יותר יקרות ופחות אפנתיות. אני באופן אישי התחלתי ללבוש שמלות שאמא שלי תופרת לי במיוחד בעצמה!".  
 
לאן נעלמה מידה 44? 
על פי בנבנישתי ובן-סעדיה, המגמות הללו מעצבות תודעה. "אם רוב הנשים בישראל הולכות לקנות בגדים ומגלות שברוב רשתות האפנה הנמצאות בקניונים ובמתחמי הקניות הן לא יכולות למצוא בגדים, והן חייבות ללכת לרשתות למידות גדולות, לחנויות יד שנייה, או לחנויות של מעצבות, הן מפתחות תפיסה עצמית שלילית, דימוי גוף שלילי", מסבירה בנבנישתי. "המציאות היא שרשתות האפנה כיום קובעות לנו שרוב הנשים בישראל הן 'שמנות מדי' מכדי לקנות בהן בגדים. בעינינו יש כאן מהלך מדכא של ייצור מציאות כוזבת עבור הנשים בארץ ואנחנו רוצות לסמן את הדבר הזה ולהראות עד כמה הוא מופרך". 
 
בן-סעדיה מציינת שאפשר לראות עד כמה הנושא הזה נוגע להרבה מן הנשים על פי המהירות שבה העמוד הפך לקהילה שבה נשים מרגישות נוח לחלוק את התחושות והסיפורים שלהן. "פרסמנו כבר שני סיפורים מרגשים של בנות עם הפרעות אכילה שכתבו לנו כמה נושא הבגדים השפיע על המצב הבריאותי והנפשי שלהן, זה פשוט מצמרר ובלתי נתפס", היא מספרת.   
 
 
מעבר לתמיכה, העמוד נועד, כמובן, גם להביא לשינוי. "המטרה שלנו היא להוריד סטירת התעוררות גם ליבואנים הישראלים של כל הרשתות הזרות בארץ, וגם לרשתות האפנה המקומיות, ולהעיר אותם אל המציאות", טוענת בנבנישתי. "נשים הן לא מטומטמות ולא עוורות, אנחנו שמות לב שהמידות צרות יותר בכל שנה. אנחנו נוסעות לחו"ל וחוות את ההבדל בחווית הקניות. אנחנו מבינות מה הולך כאן ואומרות: 'לא תודה – או שתייצרו בגדים בשבילנו או שאנחנו נקרא לחרם צרכני גלוי על החנויות שלכם'". 
 
השתיים מבטיחות שבנוסף, כשהן יתקלו ברשתות "צדיקות" מבחינת מידות ומגוון, הן ימצאו את המקום גם לפרגן. "במסגרת הדף שלנו פתחנו פינה שנקראת 'יוצאות מהארון', בה אנחנו משתפות  תמונה של אחת מחברות הדף בבגד שהיא אוהבת, ומציינות כמה פרטים עליה כולל המידה שלה (בין השאר כדי להראות שאין מה להתבייש בזה) ומאיפה רכשה את אותו בגד", מספרת בן-סעדיה. "בהמשך אנחנו חושבות אפילו לצאת מהפייסבוק לשטח ולסמן פיזית חנויות מצטיינות בתחום. אנחנו מקוות שהדף יגדל מהר, יעשה הרבה רעש ושמישהו בסוף יתעורר".