בימים האחרונים הרשת גועשת – מצד אחד עליה חיובית בתשומת לב התקשורתית שמקבלות נשים במידה 42 ומעלה המתקשות למצוא בגדים, מצד שני – פוסט נגדי שפרסמה מיכל צפיר ושהצליח לעצבן כמה אנשים (ובעיקר נשים).

קרב נוסף במאבק הזה התרחש אתמול, בתוכנית הרדיו של דנה ספקטור ורן שריג, שם התארחו צפיר ומיי גרף, בלוגרית שקוראת לנשים שמנות לעזוב את האוהלים השחורים ולהתחיל ליהנות מאופנה.

האירועים האלו השפיעו גם על הסטייליסטית גאלה רחמיליבץ', שכבר שנים נאבקת להביא סטייל לנשים בכל מידה, בין השאר בעזרת אירוע אופנה רחבי ממדים, והיא החליטה להשמיע גם את הקול שלה:

"אז ישבתי והקשבתי לריאיון של דנה ספקטור, רן שריג, מיכל צפיר ומיי גרף. גברת צפיר טוענת שהמחאה של נשים פלאסיות היא בעצם התקרבנות. היא מעידה כי בסדנאות שלה היא דואגת שנשים "אפילו במידה 48" (ציטוט שלה) מוצאות בגדים.

היא טוענת שזו התקרבנות כי אנחנו לא מנהלות שיח עם הרשתות וכי אנחנו לא עושות כלום מלכתוב סטטוס.

ובכן גברת צפיר היקרה, מכיוון שאני חתולת קרבות קצת יותר מנוסה ממיי העדינה שקרעת לגזרים בתאבונך הרב, בואי אספר לך כמה עובדות מהשטח;

1. אני מידה 48. אני אגב באותה מידה כבר 16 שנים (מכיתה ח' בערך). חלומם הרטוב של הרבה נשים וגברים לשמור על משקל מאוזן כל כך הרבה שנים.

2. טענת שכפרזנטורית לשעבר של קרייזי ליין אנחנו מתבייכנות שאין לנו בגדים. מתי נכנסת לקרייזי ליין לאחרונה? כי הם גם הקטינו מידות וגם בואי נודה באמת, יש שם דברים שסבתא שלי לא הייתה מוכנה למות בהם (אבל זה כבר עניין של טעם, אז נזרום).

צילום: איתן טל

3. כשאני נכנסת לקניון כאישה בישראל, אני נכנסת לרשתות שיש בכל קניון; נכנסת לקסטרו - מודדת בגד שהוא אוברסייז כי אולי יעלה. קטן. נקסט. נכנסת לרנואר- מחפשת מחפשת מחפשת. אין. נקסט. נכנסת לזארה- אין. נקסט. נכנסת למנגו- אין. נקסט. וכו'.

עוברת את כל הקניון. מתוך 120-250 חנויות בקניון עולים עליי בגדים ב-3-4 חנויות גג. מהמם!

4. אגב, לכי 7-10 שנים אחורה, היה בקניונים, ברשתות, מבחר גדול של מידות, והמידות עמדו בסטנדרט הבינלאומי, מה שלא קורה כבר שנים. לצורך ההדגמה: מידה 42 של קסטרו לפני כמה שנים היא כיום בגודל של מידה 38-40 למרות שהטיקט נשאר אותו טיקט.

5. אל לנו להיתמם, כי אני יכולה לומר לך שבשיחות שלי עם מנכ"לים ובעלי חברות אופנה בארץ הם אומרים בפירוש שהם לא רוצים לבאס לקוחה במידה 36 שמודדת ג'ינס, ושאישה לידה במידה 46 מודדת את אותו הג'ינס - זה מבאס אותה. הם מעדיפים להיות מגניבים ולמכור לרזות. אגב, כציטוט למדיה, הם מסרבים בתוקף למסור את אותה הצהרה (למרות שיש כמה מותגי אופנה שהצהירו זאת בפומבי).

6. מטיולי הרבים בעולם אני יכולה גם לספר לך שכאשר אני נכנסת לקניון בברלין/לונדון/ניו יורק וכו' אני מודדת בגדים כמעט בכל חנות! יש מגוון. יש המון סגנונות בדיוק כמו המגוון שיש לרזות. יש המון רמות מחירים. זה כיף. אני לא צריכה להתפשר או להתלבש כמו דודה מבוגרת. אני יכולה פשוט להתלבש בצורה צעירה ובסגנון שאני אוהבת ומתחברת אליו.

צילום: איתן טל

7. לגבי העצלות ואי העשייה; את טענה זו אני יכולה להאשים רק בעצימת העיניים וחוסר הידע שלך. לפני כחצי שנה יזמתי בארץ את PLUS SIZE FASHION WEEKEND. זה אירוע בינלאומי שמתקיים פעם בשנה בלונדון, ברלין, פריז ועוד בירות אופנה. בלונדון, המקום שבו נוסד האירוע, הגיעו 600 נשים מרחבי העולם. אלינו, בלי פרסום/תקציבים/ חסויות הגיעו 6,000 נשים! פי 10 מלונדון המהוללת ובלי תקציבי הפרסום והחסויות שהיו להם. אגב, זה אירוע שמימנתי מכיסי - אז לגבי העצלות, בהצלחה עם הטיעון.

8. באירוע הוכחתי ל-4 מנכ"לים גדולים בעולם האופנה המקומי שהגיע להציץ שזה פלח שוק רווחי ביותר, שכן המעצבות הקטנות שהציגו לא ישבו לרגע ומכרו בכמויות אדירות. כך שלהגיד שזה פלח שוק שלא קיים או לא ריווחי זה שגוי ושיקרי.

9. נכון, יש נשים שהיו רוצות לשנות את משקלן, ולצדן יש גם כאלה שלא. אני לא חושבת שזה קשור לעניין היצע האופנה או המחסור באופנה. העובדה היא שממוצע האישה הישראלית היא מידה 42-44, לכן מבחינה הגיונית שבכל חנות נוכל למצוא לפחות עד מידה 46. אבל כנראה שההיגיון שלי לקוי.

10. בגלל שאנחנו עצלניות שיושבות כל היום ורק מתמרמרות בסטטוסים בפייסבוק, שתדעי שאני יוזמת ומפיקה שוב, באופן עצמאי בלי חסויות/ספונסרים וכו', יריד מכירות שנקרא 'יפה בכל צורה' לנשים במידות 38-56. אגב, המסר בעיניי הוא פשוט שכולן יפות כמו שהן ושמגיעה אופנה לכולן. מכיוון שמתאבדת או מזוכיסטית אני לא, כדאי שתדעי שאני יוזמת ומפיקה את האירוע הזה מכיוון שבחודשים האלה פנו אליי מאות לקוחות מרחבי הארץ (מוכנה לשבת איתך ולהראות לך כל מייל) וביקשו שאארגן להן שוב מקום נעים נטול שיפוטיות בו תוכלנה ליהנות מאופנה.

לסיכום, אני לא חושבת שצריך לעודד השמנה כמו שאני לא חושבת שצריך לעודד הרזיה. אני בעד לעודד כל אישה לראות בעצמה את הדברים הטובים, לקבל את עצמה, לאהוב את עצמה ומתוך זה, אם היא רוצה לעשות שינוי- שתעשה אותו עם חיוך ולא תוך מסע הלקאה עצמית. אני חושבת ומאמינה שאופנה מגיעה לכולן, באשר הן וכי השמנופוביה בעולם האופנה הפכה למחלה קשה ונוראית שעלינו להוקיע. אני מאמינה שאם בכל העולם יש כל כך הרבה היצע, גם פה יכול להיות, וככל שקברניטי עולם האופנה פה יחשפו לאירועים כמו שלנו, הם יפסיקו לפחד מאתנו ויתחילו ליהנות מכספנו. המחאות שלנו עבדו נהדר בעולם ההנעלה (שאם את זוכרת סירבו לפני כמה שנים לייבא ולייצר נעליים במידה 41 וכיום אין חנות שלא מוכרת את המידה הזו), ואני מאמינה שנצליח לשנות ולתקן גם את עולם האופנה. אז לפני שאת נכנסת בנשים שהן מתקרבנות או עצלניות, ראוי וכדאי שתכירי קצת את השטח, הפעילות והעובדות.

אחרי שהזמנת את מיי לשופינג, אני אשמח מאוד לארח אותך בהרצאה שלי. אני בטוחה שזה יחדש לך כמה דברים ואין לי ספק שתהני ותצליחי לראות את הדברים מנקודת מבט קצת אחרת. מקבלת יותר. מכילה יותר. אוהבת יותר. מפרגנת יותר. כי כולנו נשים, ואסור לנו לקדש אפליה. עלינו לחבור ביחד ולהפוך את העולם לטוב יותר".

והנה התגובה ששלחה צפיר:

3. כשאני נכנסת לקניון כאישה בישראל, אני נכנסת לרשתות שיש בכל קניון; נכנסת לקסטרו - מודדת בגד שהוא אוברסייז כי אולי יעלה. קטן. נקסט. נכנסת לרנואר- מחפשת מחפשת מחפשת. אין. נקסט. נכנסת לזארה- אין. נקסט. נכנסת למנגו- אין. נקסט. וכו'.

עוברת את כל הקניון. מתוך 120-250 חנויות בקניון עולים עליי בגדים ב-3-4 חנויות גג. מהמם!