כשמנה, נמאס לי לקרוא על שכולם מסרבים להכניס מידות גדולות לרשתות בארץ. כמו שבכתבות אחרות בכל המדיות עוסקים על דברים שנולדים ונוצרים, אני כשמנה רוצה לדעת איפה כן יש אופנה בשבילי. ולא, אל תשלחו אותי לניו יורק או לונדון, וגם אל תכירו לי אתרי אופנה בחו"ל.

אני רוצה פה. אני רוצה כחול-לבן, אני רוצה להיכנס כמו כל אישה במידה 36-40 לחנות, לנסות ולמדוד. אני לא רוצה להביט במסך המחשב, לחשב היקפיי, לדמיין איך הדגם יראה עליי ולקחת ריזיקות. אני רוצה ללכת לחנות ולמדוד! למשש את הבד, לראות אם התפירה ראויה, לבחור ולהתלבט ולוודא שהכל עולה ומתאים. קטע כזה, אני רוצה חוויית קנייה!

 

האם עולם האופנה הישראלי רואה בנשים מלאות גימיק?

יותר ויותר מותגי אופנה ישראלים בוחרים לשלב בקמפיינים שלהם נשים מלאות, אך האם מדובר בשינוי אמיתי או רק בטריק לשם יחסי ציבור?

נשים מלאות כגימיק

לטור המלא של גאלה רחמילביץ'

נכון שבמרבית הרשתות בארץ זה עדיין לא אפשרי, אבל במקום להסביר ולספר לי את מה שאני יודעת, אולי כדאי שתואילו בטובכם לעשות תחקיר קל ולספר לי איפה כן יש בארץ אופנה במידות גדולות, לאן אני כן יכולה ללכת ולחוות ולקנות. במקום להסביר לי שהקניינים של H&M ופוראבר 21 בישראל הם חבורת מטומטמים שלא מכירים את האוכלוסייה אליה הם פונים, אולי כדאי שתצביעו לי על מי שכבר כן מוכן לייצר ולמכור לי לא רק אופנה - אלא גם חווית קנייה?

אבל כמה קל זה לשכפל במשך שנים את אותה כתבה, להמשיך לכתוב לנו שלמעלה מ-60% מהנשים בארץ הן מעל מידה 42 שנחשבת כאן פלאס סייז ולהלין על אותן 2-3 רשתות שמסרבות לתת מענה לקהל הזה.

תעשיית הפלאס סייז גדלה ומכפילה את עצמה

אל תסבירו לי שאין, כי אני יודעת שיש. אני מקיזה דם כבר למעלה מעשור כדי שיהיה פה מענה. אני מכירה עוד כמה וכמה כמוני. לפני כשנתיים וחצי יצרתי את שבוע האופנה לפלאס סייז בארץ. היו לי אז כ-12 מציגים, ליקטתי אותם אחד-אחד, ושנה אחרי, בשבוע האופנה השני לפלאס סייז היו לי כבר 25 מציגים ונאלצתי גם לוותר על עוד כמה כי לא היה מקום באולם. ולא רק שהתעשייה גדלה והכפילה את עצמה, גם נולדו לתוכה לא מעט מעצבות חדשות שהבינו שפלח השוק של מה שמכונה בעולם האופנה הישראלי "הפלאס סייז" הוא פלח שוק שיש לתת לו מענה אופנתי.

תצוגת אופנה שנערכה בשבוע האופנה לפלאס סייז 2015

אז אולי במקום לכתוב על מה שאין תכתבו על מי שכן כאן? אולי במקום לתת לנו מספרים מארה"ב תחקרו ותביאו נתונים מהארץ? כי הרי כבר יש כאן תעשייה, ולא סתם אחת. אנחנו מובילים על ניו יורק, פריז, לונדון וברלין - כן, האירוע שלנו גדול יותר, סוחף אליו הרבה יותר מבקרות ולקוחות, עושה רעש תקשורתי מדהים בקהילה וכל זה בלי חסויות כלל, כי בניגוד לכל שבועות האופנה למידות הגדולות בחו"ל – כאן זה עדיין בושה 'להתמתג' כפלאס סייז.

זו בושה כי כתבות שמסבירות שפה אין, מעודדות את הסטיגמה ששמנה היא לא אופנתית ויפה. הן מעודדות את הפחד והניכור מהלא נודע, למרות שהוא ידוע וברור. אז נכון, קסטרו ושות' לא רוצים שמנות בחנויותיהם, אחלה - זה הפסד שלהם. הוכחנו באירועים שלנו שאנחנו מעצמה כלכלית מטורפת. אנחנו צמאות לאופנה ואנחנו לא מוכנות להתפשר על איכות זולה מצ'יינה במחיר מופקע!

מצחיק שדווקא עכשיו עלתה עוד כתבה מקוממת שכזו בדה מרקר, בדיוק בימים בהם אני קורסת תחת העשייה של שבוע האופנה פלאס סייז הקרב ובא. בדיוק בימים בהם אני עסוקה בלהסביר לכל כך הרבה עסקים, מהיגיינה ועד בנקים, למה אנחנו ראויות שיתייחסו אלינו. ושוב אני שומעת ממותג בישום שהוא לא רוצה להתמתג כפלאס סייז (איך זה יתכן?! מעניין שלאירועים הזויים של רזות אין לו בעיית מיתוג), ועוד חברת ביטוח שמסבירה לי שזה לא הקהל שלה (נכון, כי שמנות לא עושות ביטוח בכלל. לא לרכב, לא לבית, לא ביטוח בריאות ו/או חיים). בינתיים רק מסבירים לנו שבחו"ל ובחו"ל, אבל בישראל אף אחד לא מוכן להרים את הכפפה, למרות שהנתונים הכלכליים שאני יכולה להציג אחרי שני שבועות אופנה לפלאס סייז ועוד שני ירידי ענק עוברים בדילוגים את אירועי האופנה של הרזות.

אז תסלחו לי, נמאס לי לקרוא על ASOS כשאנחנו עסוקות בבניית תעשייה כחול לבן. ונמאס לי גם לשמוע את ההתבכיינות על H&M ופוראבר 21. יש פה מגוון רחב ומדהים של מעצבות שמוכרות במחירי רשתות ומייצרות מידות ביניים וגדולות. בעוד שממוצע שמלה אצל מעצבות שפונות לרזות עולה 800-1200 שקל, ממוצע שמלה אצל מעצבות פלאס סייז מקומיות 250-500 שקל. ובעוד ששמלות ערב אצל רזות נעות בין 1500 ל-5000 שקל, אצל מעצבות הפלאס סייז המקומיות הן עולות בין 450 ל-1200 שקל. למה? כי יש אנשים טובים בארץ שלא מוכנים לנצל מצוקה ומעדיפים שכל אחת ואחת תוכלנה להרשות לעצמה אופנה איכותית ומהממת במחירים נגישים.

הרי ברור שאותן מעצבות יכלו 'לדפוק' פי 6 מחיר כי מדובר בקהל שבוי, אבל במקום זה הן יצרו פה תעשייה ענפה שחוטפת סטירה מעולם התקשורת המקומי שלא משתין עליהן, כי זה הרבה יותר מגניב לבכות שבחו"ל יש מאשר לעשות שיעורי בית ולגלות שפה זה בכלל הרבה יותר שווה. אגב, הוצאנו מגזין כדי שיהיה לכם קל יותר להבא לעשות קופי-פייסט וכן לפרגן לעשייה מקומית.

על קצה המזלג מהכוכבות המקומיות:

טליה: מעצבת במידות 38-50, יצרה לוק ערב חגיגי הכולל קרופ טופ ב-499 שקל וחצאית מקסי ב-599 שקל. סה"כ 1098 שקל בלבד (לפני הנחות), עיצוב וייצור כחול-לבן:

טליה מעצבת פלאס סייז

MOTIF: מעצבת במידות 38-48, יצרה חולצה מעוצבת ליום- יום דו כיוונית שניתן ללבוש משני הכיוונים במחיר 360 שקל (לפני הנחות), עיצוב וייצור כחול-לבן:

נומה: מעצבת במידות 42-54 (אחרי שבמשך שנים עיצבה במידות 36-46), מציגה שמלה קלילה לקיץ במחיר 369 שקל (לפני הנחות), עיצוב וייצור כחול-לבן:

נומה

טונשיניו: מעצבת במידות 38-50, מציגה שמלה קלאסית במחיר 370 שקל (לפני הנחות), עיצוב וייצור כחול-לבן:

טונשיניו

מחפשות עוד אופנת פלאס סייז כחול לבן? באתר של גאלה רחמילביץ' תמצאו עצות, לוקים, עדכונים ועוד המון הוכחות שהתעשייה בארץ פורחת: Gala's Style