לפני שנה החלטתי להגשים עוד סעיף ברשימת החלומות שלי, ולהשיק מגזין אופנה ולייף סטייל עם מגוון רחב של מודלי יופי. או יותר נכון, מגזין שיוכיח שיופי לא שייך רק למידה 34.

האמת היא שחיכיתי זמן רב שמישהו אחר ירים את הכפפה, אבל כשדבר לא השתנה בעולם התקשורת, הבנתי שאין ברירה – אם אני רוצה ליצור מגוון ולהראות לנערות ונשים שאפשר ליהנות מאופנה גם מעל מידה 38, אני צריכה לעשות את זה ולהוציא מגזין. ואל תסבירו לי שכבר כולם כותבים על זה, כי להראות דוגמנית במידה 34 ולכתוב שיש עד מידה 52, או לראות אייטם אחד פעם ב על אופנה שמתאימה למנעד מידות רחב זה לא שינוי, זה עלה תאנה.

עוד במדור של גאלה רחמילביץ':

כמי שמגיעה מעולם התקשורת ועסקה במגזינים במשך שנים, הייתי בטוחה שהפרוייקט הזה ישתלב בקלילות בלו"ז העמוס לעייפה. הרי אני רגילה שלוקח מקסימום 3-4 ימים לסגור מגזין, כולל הורדה לדפוס. ואז התבדתי. בעוד שבכל כלי תקשורת אחר נעזרים העיתונאים בתמונות שמתקבלות מיחסי ציבור (כגון תמונות קטלוגים של מותגים וכו'), ומקסימום מייצרים הפקה או שתיים לכל גיליון, אני מצאתי את עצמי נאלצת ליצור 95% מהתמונות – מה שאומר למצוא גם מספיק דוגמניות שונות וגם צוותים ענקיים שיאפשרו להפיק כל כך הרבה תמונות (ספרתם פעם כמה תמונות יש בכל עיתון, ולו הקטן ביותר?).

שער מהדורה 4 S+

התחלתי לפנות למאפרים, מעצבי שיער וצלמים, והייתי בהלם. אנשים אמרו לי בפנים: "אני מעדיף שלא, כשיהיה לך משהו של רזות דברי איתי". כן כן, אנשי מקצוע לא רצו "להתמתג כפלאס סייז" (ממתי צלם שצילם הפקת אופנה או כתבה של שמנות ממותג כפלאס סייז?), או פשוט חששו שזה יפגע להם בפרנסה, כי זה כל כך לא מגניב לצלם נשים מעל מידה 34, והם חוששים שלא יזמינו מהם עבודות אחרי שיראו את התמונות. בואו נודה באמת, הבעיה לא הייתה בצילום עצמו – הבעיה נעוצה בעניין הפוטושופ.

לעבוד בלי פוטושופ זה "סיכון מקצועי"

אני אוסרת על ריטוש גוף והצרת היקפים בתוכנת הפוטושופ. אני לא רוצה למחוק צלוליט, לחטב את הזרועות, להקטין יריכיים, להעלים קפל של בטן או להפוך בטן אמיתית לאחת שטוחה עם קוביות. נכון שזה מקובל ונכון שזה שולט גם בעולם (ועלה בביקורת קשה כלפי טס הולידיי, אשלי גרהאם וכל מיני דוגמניות פלאס סייז בעולם), אבל טרם הבנתי מה הרעיון בלצלם מישהי במידה 42 ולרטש אותה לגוף של נערה במידה 36? אם אני בוחרת לפרגן לאינטיליגנציה של הקוראות שלי ולהשיק עבורן מגזין שמציג מודלי יופי אחרים, למה אני צריכה להשתמש בזיוף הזה שנקרא "פוטושופ" כדי ליצור אשלייה של משהו אנושי, כשהוא לא?

העיקרון הזה וההתעקשות הזו גבו ממני מחיר יקר. לא להאמין כמה אנשי מקצוע סירבו לעבוד איתנו בגלל שאין הצרת היקפים בפוטושופ. ואני שואלת, מה קרה למקצועיות? הרי אפשר לעבוד נכון עם תאורה וליצור גלאם ופאשן מבלי לרטש, שנים עבדו כך! במשך שנים לא הייתה קיימת כלל תוכנת הפוטושופ ועדיין היו פרסומות, תמונות ומגזינים. החרדה מהתמונה האמיתית היא כה עצומה, ולמרות שעברה כבר שנה שלמה מאז שהמגזין נולד, ולמרות שיש כיום מספיק חומרים ותמונות שיצרנו שמוכיחים שלא מדובר בתמונות גרוטסקיות או 'לא ראויות' בעולם האופנה – עדיין הפחד משתק את מרבית אנשי המקצוע, והם מסרבים לקחת בזה חלק.

עם ובלי פוטושופ

לפני ואחרי פוטושופ - רק שתמונת האחרי נשארה בחוץ. מתוך מגזין S+, צילום: יעל ונעמי צלמות

מדי גיליון אני מוצאת בפינצטה את יחידות הסגולה שמוכנות לקחת את "הסיכון המקצועי", שעד עכשיו לא הבנתי מה הסיכון בו, וליצור תמונות עם דוגמניות פלאס סייז מבלי להצר אותן. התוצאה בעיניי יפהפיה. אבל אז יוצא מגזין ואני מתחילה לקבל תגובות מאנשי תעשייה שאומרים לי "לולי, אולי תחליקי רק את החלק של הירכיים?", "אולי רק קצת תנקי את הבטן?", "הזרוע ממש מוגזמת אולי תחתכי אותה קצת", "זה יראה הרבה יותר פאשן!" - כך הם תמיד מסיימים את המשפט.

אז לא. אני לא רק אחתוך קצת, אמחק קצת, אנקה קצת. אני נגד זה. למה? כי אז כל מי שתראה את התמונה תחשוב שהדוגמנית שהיא למשל מידה 48 היא אמנם שמנה, אבל יש לה בטן שטוחה להפליא. אין לה סימני מתיחה או (גוואעלד) צלוליט, והיא תסתכל על עצמה במראה ולא תבין מה לא בסדר בה שהיא מידה 48 והבטן שלה ממש לא שטוחה! האשליה שמוכרים לנו היא כדי שנהיה מתוסכלים לנצח. למה? כי אנשים מתוסכלים מוכנים לזרוק טונות של כסף על שטויות (ניסיתם פעם כדורי דיאטה? שטות מסוכנת ביותר). אני לא מוכנה להצטרף לחגיגת השקרים הזו, גם במחיר הכה יקר שאני נאלצת לשלם.

והתגובות? רובן מדהימות. פה ושם צצים להם האנשים שחושבים שזה לא ראוי להראות בטן.זה לא צנוע או יפה, הם טוענים. אני חושבת שזה עוצמתי. זה מדהים, זה חזק, זה שונה, זה מרגש, זה אמיץ, ויותר מהכל – זה אמיתי! אני מאמינה שכאשר נערה או אישה תביט בתמונה הזו היא תקלוט את המסר בן רגע. וזה מסר שיעשה לה טוב, זה יחזק אותה, וזה בעיקר יכניס אותה לפרופורציות ויבהיר לה שאופנה שייכת לכולם.

פוטושופ - לפני ואחרי

לפני ואחרי פוטושופ - גם הפעם תמונת האחרי נשארה בחוץ. מתוך מגזין S+, צילום: יעל ונעמי צלמות

צר לי על הצלמים שמתעקשים לרטש כל מבנה נשי, כל "עודף גוף" שלא בא להם טוב בעין. צר לי שהפכנו לעולם הזוי עם תבנית אחת מוגדרת שאינה תואמת כלל את המציאות. זה לא החמיא לשרה נתניהו בשער של "את", וזה לא מחמיא לאף אחת. צלמים יקרים, הגיע הזמן שתפתחו את הראש ותבינו שפוטושופ זה לא הכל. אפשר לייצר תמונה מרגשת, משמעותית, סוחפת, אופנתית וחזקה גם בלי לרטש לה את החיים. האם ההרגל המגונה הזה ישתנה אי פעם? הלוואי, אבל לצערי אני לא רואה כרגע אור בקצה המנהרה. עצוב לי שבשנת 2016, במדינתנו הקטנה ישנם עוד "אנשי מקצוע" שהם כל כך חסרי ביטחון, שאינם מוכנים לצלם דוגמניות מעל מידה 36 ואינם מוכנים לוותר על שימוש מוגזם בפוטושופ. אבל אפשר אחרת – וההוכחה ממש כאן.

המהדורה הרביעית של מגזין S+, המגזין של גאלה רחמילביץ', פורסמה לאחרונה באתר שלה. באתר Gala's Style תוכלו למצוא גם את המהדורות הקודמות של המגזין לצד מגוון אירועים, דעות, עצות, סטיילינג ועוד.