מה ההצלחה הכי טרייה שלך?

"מבחינתי כל יום שבו אני עושה את מה שאני אוהבת, מרגישה שאני מגשימה את עצמי וקמה עם חיוך – זה הצלחה. הצלחה בעיני היא אופטימיות. כי מה זו הצלחה בסופו של דבר? כסף? מבחינתי לא. בחינתי הצלחה זה לקום בבוקר עם שמחה וחיוך בלב. בין אם את מרימה עסק או עוזבת עסק - אם שניהם נתנו לך את האושר ואת השמחה וקמת בבוקר עם חיוך - הצלחת".

 

עוד בפרוייקט "חוגגות את החיים":

 

 

יש איזשהו רגע אחד שנחשב מבחינתך לפסגת ההצלחה מבחינתך? 

"זה היה יום לפני שפתחתי את הסניף הראשון של לאקה. אני זוכרת את זה כמו אתמול. יש לי צמרמורת כשאני מדברת על זה, כי חשבתי על זה לא מזמן בהקשר למיזם חדש שאני בדיוק עומדת להרים. חזרתי אז הביתה, הילדים היו נורא קטנים, התאומות היו בנות 3 או 4 והקטנצ'יק היה בן שנה וחצי, ואני זוכרת אותי מחנה את האוטו, עומדת ליד המעלית, דקה לפני שאני נכנסת הביתה, כשאני יודעת שמחר אני פותחת סניף ראשון. עוד לא ידעתי מה זה כולל, המחשבה היתה שמחר כולם יראו את מה שעבדתי עליו שנה. אני זוכרת שחשבתי שאני לא מאמינה שהצלחתי להגשים את הדבר הזה. מין הודיה כזאת. זה רגע נורא קטן ונורא אישי, אבל מאוד הרגשתי טוב עם עצמי.

 

זה רגע שתמיד אני מנסה להחזיר את עצמי אליו, במיוחד לפני שאני מתחילה מיזם חדש, כי זו דקת אושר פנימית שאי אפשר להסביר אותה והיא שווה הכל, ותמיד בא לי לחזור עוד פעם לשנייה הזו. בהמשך התחושה הזו התחלפה בהרבה תחושות אחרות, אבל הרגע הזה היה רגע שבו הרגשתי הצלחה. אחר כך מאוד קשה להרגיש הצלחה, כי תמיד את מרגישה שזה לא מספיק טוב, שאת צריכה לעשות יותר, שזה לא עד הסוף. את כל הזמן מרחיקה את התחושה של ההצלחה, אבל מצד שני זה גם מה שמניע אותך קדימה".

 

ויש גם מחשבות על הסיכויים להיכשל?

"יזם לא יכול לחשוב על זה. יזם הוא חולם. את לא יכולה לעשות שום דבר כיזמית אם הפחד הוא מה שמניע אותך. דרך אגב, זה מאוד תקף למיזם ראשון, כי מה שאת לא יודעת את לא יודעת. זה פחות תקף במיזם השני, כי אז את כבר יודעת מה הסיכונים ולקראת מה את הולכת, אבל את לא יכולה להיות מונעת משם. את חייבת להיות מונעת מתוך מקום שאת בטוחה במיליון אחוז שזה יצליח. אני יכולה לראות את זה ממש פיזית במחשבות שלי, איך שזה עובד, איך שזה יצליח. לאקה לא היה קל בהתחלה. הייתי בטוחה שהמוני אדם יצבאו על דלתות הדוכנים וזה יעבוד מהרגע הראשון וזה לא קרה. זאת הייתה עבודה מאוד מאוד קשה להביא את זה למקום הזה. אבל ידעתי שזה בסוף יקרה. ואותו דבר אני מרגישה כרגע עם המיזם החדש. אין אופציה כזו, שזה לא יעבוד ולא יצליח. זה בכלל לא בלקסיקון שלי. וכל האמצעים כשרים. כמו שבלאקה רצתי 50 קומות של מגדל עזריאלי כדי להביא לקוחות, אותו דבר יקרה עכשיו. גם אם אצטרך לעבור מבית לבית, זה יקרה בסוף".

 

אז למרות ההצלחה של לאקה, עדיין נשאר בך הרעב?

"אין דבר כזה יזם בלי רעב. זה משהו שהוא לא קיים. את חייבת את הרעב הזה, ולא רק רעב - את חייבת רעב עם אופטימיות מטורפת שגורמת לך להאמין שזה בטוח יעבוד".

 

 

מה שרון לובשת?

 

חולצת אריג משובצת- 202.4 ש"ח

לרכישה

מכנסי ג'ינס בגזרה סקיני- 217.4 ש"ח

לרכישה

 

 

 

הפרוייקט של און לייף וקרייזי ליין ריכז נשים מצליחות, שעשו החלטות אמיצות בחיים, למה את חושבת שנבחרת לפרויקט?

"כל פעם שראיינו אותי, הבנתי כמה הדברים שאני אומרת או המעשה שעשיתי נותן כוח לבנות אחרות. אני מכירה כל כך הרבה נשים שהיו שכירות, או שהיו במקום שהיה פחות טוב להן, וקיבלו איזה שהוא אומץ או תעוזה והלכו עם זה. בסוף אני שרון מירושלים, אין לי שום דבר מאחורי, שום דבר חוץ מאשר את עצמי ואת החיוך. אין לי שום דבר אחר חוץ מזה. ואם אני עשיתי, כל אישה יכולה לעשות את זה, בענק. צריך רק באמת לרצות ולעשות ולהיות אופטימית".  

 

איך הסביבה מקבלת את הצורך שלך להשקיע את כולך?

"אי אפשר לעשות את זה בלי סביבה תומכת. אי אפשר. הסביבה חייבת לתמוך ולתת גב ולעודד, ואני חושבת שבמקרה הזה באמת בורכתי. זכיתי בבעל, ילדים, אחיות והורים תומכים שמבחינתם אני הכל יכולה. וזה נהיה אפילו נבואה שמגשימה את עצמה: אם ככה הסביבה מאמינה בך - אין אופציה שאת נכשלת".  

 

 

אם היית צריכה לבחור מילה אחת שמסכמת את כל האג'נדה שלך לגבי אופנה ובגדים?

"פשטות, היא מנצחת בעיניי. ג'ינס וחולצה חלקה בעיניי זה הדבר הכי מושלם שיש, ותמיד גם להביא את החיוך, ואז זה להביא את עצמך. בעיניי לא משנה מה נלבש - אם לא נשים על זה את החיוך ונרגיש טוב עם עצמנו, גם אם זו תהיה השמלה הכי יפה בעולם והבגד הכי מושלם, זה לא יעבוד".

 

הצלחה קשורה בעיניך לאומץ?

"אומץ זו מילה שלא שייכת לעולם העסקים. יש בי הרבה אמונה בעצמי ובמה שאני יכולה לעשות, הרבה הסתכלות קדימה וסוג של חזון שתמיד בא לי לקחת ולממש אותו. זה לא קשור לסביבה. זה נורא משהו פנימי שלי עם עצמי".

 

ויש גם פחד?

"כל הזמן. זה הולך ביחד. עוד הפעם, אני חושבת שבמיזם הראשון שהרמתי בלאקה הפחד הזה פחות היה קיים, כי המון דברים לא ידעתי. לא ידעתי שבסוף אני אצטרך לעבוד בתוך הקניון במשך שנה שלמה מבלי לצאת משם, כי ככה מרימים עסק. אתה בסוף צריך לעשות הכל, גם לטאטא ולחלק פליירים אם צריך. היום אני יודעת את כל זה. אני יודעת בדיוק ממה אני צריכה לחשוש, מה אני צריכה לעשות, אז הפחד הוא הרבה יותר גדול. אבל זה עדיין לא עוצר אותי".

 

 

יש איזו דמות שמהווה מבחינתך את המודל?

"אני חושבת שבזמן שלה, סבתא שלי הייתה סופר פמיניסטית. היא הייתה העובדת והמפרנסת הראשית, ניהלה בית לתפארת, כולל שלושה ילדים מוצלחים, והכל היה עטוף באין סוף אהבה. היא תמיד הייתה מחייכת והיה לה זמן ומקום לכולם. הלוואי ואני אהיה כמוה. אני חושבת שאני הכי מזדהה בסוף איתה. עם מה שהיא עשתה. עזבה את המשפחה בפולין, עלתה לישראל, הקימה ועשתה והכל במו ידיה, ובעיניי היא דוגמא ומופת".

 

איך את משלבת בין הקריירה לבית?

"אין פה אמא מטורפת שיוצאת בשש בבוקר לפני הילדים. אני יכולה לעבוד עד אמצע הלילה. תמיד אני אומרת שהמוח שלי עובד גם בלילה, כי אני יכולה להתעורר פתאום ולהיזכר במשהו ולעשות אותו. מבחינתי היום, בעידן שלנו, עבודה זה 24 ויחד עם זה הילדים. זה חלק מהיום יום, חלק מהחיים. היום הילדים כבר הרבה יותר גדולים, הם יודעים הכל, מעורבים בכל, הם יודעים איזה פגישות יש לי, מה אני צריכה לעשות, מעירים לי על פרזנטציות. הם בכל מה שאני עושה. אני חושבת שבסוף, אם אני באה אמא שמחה הביתה, מאושרת, מחייכת ומסופקת, אז אולי הייתי בבית שעה פחות מאמא אחרת, אבל בעיני זו הורות נכונה".

 

 

 

את הבגד הזה את בחרת?

"נתנו לי אופציות, אבל מאחר והכירו אותי ידעו בדיוק מה האופציה שתיבחר. לא הייתה התלבטות, אני בן אדם של ג'ינס וטי שירט, או מקסימום לפגישה ג'ינס וחולצה מכופתרת, אין אופציה אחרת".