דרך גילום דמות של טרנסג'נדרית גיליתי כמה הזהות שלי היא גם וגם.

לאחרונה התעסקתי המון עם הסרט האחרון בו השתתפתי- "נמס בגשם" בו שיחקתי דמות של טרנסג'נדרית. השתתפנו עם הסרט בפסטיבלים בחו"ל וזכינו בפרסים. כשחקנית זה כיף לי להתבלבל בזהויות שלי, זה חלק מלחוות שני קצוות אחרים שלי. בסרט גיליתי כמה אני גם גבר וגם אישה.

 

אני יכולה להזדהות עם הדמות של 'אסף' שהוא נער אבוד בתוך תוכו. דרך הדמות שלו גיליתי שזהות מינית היא משהו יותר פנימי ולאו דווקא קשור לחיצוני, למראה של גבר או אישה. אבל כמובן שגם הפיזיות משפיעה בסופו של דבר. גם בתור הדמות של 'אנה' גיליתי עוד יותר נשיות ממה שהייתה לי.

 

לאהוב את עצמך זה ניצחון.

הייתי רוצה להעביר דרך הסרט את המסר לאנשים של להימנע מלשפוט את הבחירה של אנשים אחרים. וגם שלא ישפטו את עצמם על מי שהם. אדם צריך לקבל את מי שהוא. להורים הייתי רוצה להעביר מסר של כמה זה חשוב להיות בקשר פתוח עם הילד שלך ולקבל את מי שהוא, גם אם הוא שונה - לקבל ולאהוב אותו. בנוסף הייתי רוצה להעביר את התחושה שלהיות מי שאתה, לקבל את עצמך ולאהוב את עצמך מבלי לקבל אישור מהחברה זה סוג של ניצחון, כי מדובר בהתמודדות גדולה וקושי נפשי.

 

התפקיד שעשיתי הוא סוג של שליחות.

הגוף שלי הוא כלי לביטוי והתפקיד ב"נמס בגשם" הוא סוג של שליחות. לא בכל תפקיד מרגישים את תחושת השליחות הזו כי רוב הזמן אתה חומר ביד היוצר, יש יצירה ואת צריכה להיות חלק מהתסריט. בסרט הזה ממש הרגשתי את תחושת השליחות שהיא מעבר לעובדה שאני משתלבת בתוך תסריט קיים שמביימים אותו.

 

נשים חזקות מאתגרות אותי.

הייתי רוצה לגלם את פרידה קאלו. זה נראה לי תפקיד מאתגר ואני מאוד אוהבת את האומנות שלה. גם דמויות של גיבורות מההיסטוריה מאוד מעניינות אותי כמו חנה סנש ותפקידי גיבורות מלחמה.

 

 

הייתי רוצה יום אחד לעבור לצד השני של המצלמה.

הייתי רוצה ליצור. זה מרגש אותי לחשוב על יצירה ואני רואה את עצמי יום אחד יוצרת כל מיני - סרטים, מוסיקה, אולי כתיבה. אבל עכשיו זה עוד לא הזמן לזה, אני עוד לא מוכנה לזה.

 

התחלתי לדגמן בחו"ל בזכות המראה האנדרוגני שלי.

אני חושבת שיש בעולם האופנה שינוי מאוד גדול בכל הקשור למה רואים כ"נשיות" ומה רואים כ"גבריות". כשהתחלתי לדגמן בחו"ל לקחו אותי די בזכות המראה האנדרוגני שלי שמשדר סוג של טום בוי עם עוד כמה דברים. כל מיני צלמים לקחו אותי למקומות שלא היה ברור בהם מה זה נשיות יותר. נשיות היא כבר לא דבר ברור כמו מה שייצגה בזמנו מרילין מונרו. היום כבר הגבולות מאוד מטושטשים. בארץ בהתחלה לא הבינו את זה והיה לי מאוד קשה כאן. היום יותר קל לאנשים להתחבר והשינוי קורה גם כאן, יש יותר פתיחות אבל אין ספק שהיה לי קשה לעבוד בארץ.

 

יכולתי להמשיך לדגמן בחו"ל אבל רציתי ליצור בארץ.

חזרתי לארץ אחרי כמה שנים שעבדתי בחו"ל כי אני מרגישה שכאן זה הבית. החיפוש שלי אחר תפקידי משחק החזיר אותי, הבנתי שרק בארץ אוכל לעשות זאת וכדאי לי כמה שיותר מוקדם. לא רציתי לחכות לגיל 30 ורק אז להתחיל ללמוד משחק ולהתחיל קריירה. יכולתי להמשיך לדגמן בחו"ל ולעשות הפקות בשביל מעצבים גדולים, אין ספק שזה סוחף ואלה חיים משוגעים וכיפים אבל ידעתי שאני חייבת להתחיל קריירת המשחק בארץ. אני רוצה לפתוח את עצמי לתפקידים בחו"ל אבל כרגע הבחירה היא להקיף את עצמי בסביבה תומכת ואוהבת תוך כדי לימודים ועבודה.

 

ראיתי עולם ועשיתי דברים גדולים.

אני לא מרגישה שבגלל שעשיתי קמפיינים למעצבים גדולים כמו קנט קול ודולצ'ה גבאנה אז בארץ אני מפספסת. כאן אני מרוויחה דברים אחרים. אני מאוד נהנית לעשות קמפיינים לאופנה המקומית אפילו שזו תעשייה קטנה. זה אפילו די משעשע אותי כי זה קטן ושונה ואני אוהבת להיות חלק ממה שקורה כאן. נכון שראיתי עולם ועשיתי דברים גדולים אבל אין לי התנשאות על מה שקורה כאן, אני רואה הכל מאוד בגובה העיניים.

 

חן יאני באירוע ההשקה של פנטן החדש (צילום: שוקה כהן)

 

נשיות זה לא בהכרח טיפוח.

נשיות מבחינתי זה לאו דווקא הסטריאוטיפ של האישה המטופחת והיפה. אני גיליתי את הנשיות שלי בתוך דרך הדמות וזה הרגיש לי כמשהו שהוא לא חיצוני.

 

לפעמים כמה שפחות זה יותר טוב.

מבחינת טיפוח אני לא יכולה להגיד שאני בשיא. אני לא מאלה שחופפות כל יום אלא יום כן ויום לא. אני בדרך כלל משאירה את השיער טבעי ולא שמה יותר מידיי חומרים, אני מאמינה שכמה שפחות יותר טוב.

 

חן יאני השתתפה באירוע ההשקה של פנטן החדש.