שמעתי בלי הפסקה "את קטנה מדי לזה, נמוכה מדי לזה"

קיבלתי הרבה ?לא? בחיים, אבל לצד זה תמיד אמרו לי ?את טובה?. לאט לאט דברים התחילו להגיע. קיבלתי את הפינה אצל יאיר לפיד, ואז הגיע ?צחוק מהעבודה?, התכנית עם עינב גלילי, אבל בשום שלב לא היה לי פשוט לקבל אותם. כמה כבר אפשר לשמוע ?לא?? רציתי להכתיב לעצמי, כי אף אחד לא יכול לכתוב לי תפקיד כמו שאני אכתוב לעצמי. את ?חברות? הכנתי וכתבתי עם שלום אסייג, ובאופן כללי את רוב הדברים שאני עושה אני יוצרת אותם, כי אני קובעת לעצמי את התפקיד.

נכשלתי כל כך הרבה פעמים בחיים

את מסתכלת על השחקנים בארץ, ואת מבינה שההצלחה נמדדת לאורך שנים. אני רואה שחקנים מבוגרים שנותנים המון כבוד למקצוע והאחד לשני. מצד שני, אני רואה שחקנים צעירים, שהכל בא להם נורא בקלות וחושבת ?אתם לא נכשלתם, אתם לא יודעים מה זה ליפול?.

את החרם בכיתה ו' אני לא אשכח בחיים

אי אפשר להגיד שהייתה לי ילדות יותר מדי מאושרת. אחותי הייתה מאוד יפה, ובגלל שלא היה לי יותר מדי מה לתרום בכיוון הזה פיתחתי את חוש ההומור שלי. בבית ספר הייתי מהילדים המתמרדים, היה לי פה ג?ורה ותמיד אמרתי את מה שהיה לי להגיד. הילדות בכיתה ו? היו כלבות, ובאיזשהו שלב הגיע החרם. אני לא אשכח את זה בחיים: מלכת הכיתה ארגנה עליי חרם ביחד עם הסגנית שלה. יום אחד אני מגיעה לכיתה, ואף אחד לא מדבר איתי, זה נורא. הילדים בכיתה היו מחליפים ביניהם סנדוויצ?ים, ואיתי אף אחד לא החליף. לקחתי את זה ממש קשה ואמא שלי כל הזמן אמרה לי להיאבק ולא לוותר. החרם נגמר אחרי יומיים, וזה היה סיוט. אחרי הרבה שנים הגעתי לפגישת מחזור אחרי שאני כבר מפורסמת, והיא ביקשה להצטלם  איתי והסכמתי. זאת היתה אחלה סגירת מעגל, למרות שלא שכחתי את זה מעולם.

ההשלכות של דבר כזה מגיעות שנים אחר כך. בכיתה ו? את לא מבינה מה קורה באותו רגע, אבל זה דברים שהולכים איתך, הרצון לרצות קיים אצל כל מי שעולה על במה, מי שאומר לך אחרת זה סתם. שחס וחלילה לא יכעסו עליך, לקח לי הרבה זמן להבין את זה. זה הולך איתך עם השנים, אני לא סתם נמצאת במקום שאני נמצאת בו, זה מגיע הרבה מכיוון של תרפיה, מכיוון של ביטחון עצמי, זה משהו שהוא מאוד עוזר, ההכרה. הבמה מרפאת, כשאני עושה סטאנד אפ על במה מול חמש מאות איש ומקבלת אישור מהקהל, זה מלטף את הביטחון העצמי.

אחד הזכרונות הכי נעימים שלי הוא כשבפעם הראשונה גבר אמר לי כן

הפעם הראשונה שהרגשתי מחוזרת היתה בצבא. שירתתי ביחידה להכוונת חיילים משוחררים, והגיע איזה מישהו שרצה לחפש כיוון בחיים אחרי השחרור, הוא היה יפהפה, וסיים קורס טיס. אני זוכרת שהצעתי לו לצאת איתי והוא הסכים. זה היה ממש ?היי? מבחינתי.

אני לא מרגישה גדולה מהחיים

אני מאוד מרוצה מהעבודה שלי. אני רואה את עצמי בין היוצרות הראשונות שכתבה סדרה קומית משלה, כי רוב היוצרים הם גברים.  במובן הזה אני פורצת דרך.  נכון להיום, העונה הראשונה של ?חברות? נמכרה לצרפת, פולין, רוסיה, גרמניה ויפן, ועכשיו אנחנו בתהליכים לפיילוט בארה?ב. אני לא מרגישה גדולה מהחיים. כשנסעתי לפריז, היתה לי שם חוויה שהיא "וואו?. את נוסעת לצרפת, זוכה שם בפרס לקומדיה הכי טובה באירופה, ואת מרגישה שאת חיה את החלום. אחר כך את מגיעה לברלין, נותנים לך כבוד שאין אותו בארץ, ואת מרגישה את הנימוס האירופאי שמדברים עליו. חודש לא יצאתי מזה, אבל די מהר את נוחתת למציאות בארץ ולבית בתל אביב. זה בהחלט עוד שיא, אבל אני אף פעם לא מרוצה למשך הרבה זמן, אני לא יודעת להינות מזה כי זה יכול להיעלם.

כשהייתי בברלין והקרינו את הפרק, הקהל נקרע מצחוק. זאת תחושה מטורפת: זאת פשוט חוויה חוץ גופית, זה כמו הלידה של הבת הראשונה, את לא זוכרת איפה היית ומה עשית. ההבדל הוא שאת הפסל בא לך להשאיר ואת הילד לפעמים בא לך להחזיר.

הכתיבה של "חברות" נעשתה במקביל להריון עם הבת הבכורה שלי. כשהיא נולדה הכל השתנה. אפשר להגיד מה שרוצים על הורות, בשורה התחתונה, זה קשה רצח. זה ממש לא קל, אבל יחד עם זאת, זה מאוד ממלא. השינוי הטוב שקרה לי הוא מאז שנהייתי אמא, כל הדברים הטובים הגיעו. אני מאוד עסוקה היום ולפעמים יוצא שימים שלמים אני לא רואה אותן, אבל הנקודה הכי טובה בחיי זה הילדות שלי, בזכותן הכל קורה. אני מאוד אוהבת להיות עסוקה וגאה בדברים שאני עושה. אני מוקפת בדברים שהם פרי יצירה שלי, וזה המקום שלי.

היום אני במקום הרבה יותר נוח מבעבר

אני לא סתם נמצאת במקום שאני נמצאת בו, זה מגיע הרבה מכיוון של תרפיה, מכיוון של ביטחון עצמי, מכיוון של שלמות עם עצמי ומי שאני ואיך שאני. אין ספק שההכרה היא דבר שעוזר. הבמה היא דבר מרפא, וכשאני עושה סטאנד אפ על במה מול חמש מאות איש ומקבלת אישור מהקהל, זה מלטף את האגו ומחזק ועושה טוב בראש ובגוף.

אני לא אשקר, יש תמיד את הפחד - לא בא לי לחזור אחורה ולשחק קוף בהצגה. אני עוד מעט בת 40, והגיל עשה אותי יותר רגישה לדברים האלו. אני אדאג תמיד להביא את התסריט שרק ליטל תוכל לשחק אותו, ואני אביא את עצמי ואת הערך המוסף שלי במאה אחוז.  אבל אני לא אחכה יותר לתפקידים, חיכיתי מספיק. אני כבר מצאתי את המקום הנוח שלי, לכתוב לעצמי.