בגיל 11 הצטלמה מיי גרף לתמונה שעבורה הפכה להיות טראומטית. כמו שקורה להרבה נערות, גם היא לא אהבה את הדמות שנשקפה מהתמונה ומאותו רגע ולמשך למעלה מעשר שנים היא התנזרה ממצלמות ובמקביל ייסרה את עצמה על איך שהיא נראית. כעת, היא חוזרת אל אותה תמונה, ואל אותה ילדה, על מנת להוכיח שאפשר לחיות אחרת.

 

 

"אני חוזרת למה שהרגשתי אז, ואני יודעת שחשבתי שאני לוויתן והדבר הכי שמן שאי פעם הלך על כדור הארץ", משחזרת מיי גרף. "זה מראה בדיוק את הבעיה – הרי זה לא איך שנראיתי באופן אובייקטיבי, אלא זה מה שהיה לי בראש. אחרי התמונה הזאת כמעט ולא הצטלמתי במשך עשור. בבית ספר, עם החברים, בטיולים שנתיים, לא הסכמתי להצטלם. ממש ניסיתי להימנע כמה שאפשר, ואם כבר הצטלמתי עמדתי מאחורי דברים או אנשים". היום, מספרת גרף, היא ההפך המוחלט מהילדה ההיא. "אני מצטלמת באופן קבוע, וזה חלק מהעניין. חשוב לי להנכיח את הנשים שיש להן גדלים שונים, וככל שנשים יצלמו את עצמן יותר, כך יהיה לכולנו קל להתרגל לאיך שאנחנו נראות ולהבין שזה לא אסון, שזה בסדר".

 

לפני כמה שנים פתחה גרף בלוג, שהצליח לסחוף אחריו אלפי עוקבים נאמנים. "בהתחלה זה באמת נולד כדי להראות את הלבוש שלי ולהוכיח שיש אופציות. זאת סוג של יצירה מבחינתי, לחבר בגדים לא קשורים או צבעים, או להתאים תכשיט, זה בדיוק נוגע בנקודה של הביטוי העצמי. אני רואה אופנה לא בתור משהו שנשאר רק עניין אסטטי או שאמור לגרום לי להיות רזה. אופנה נועדה לגרום לי להראות מה מצב הרוח שלי, ואיך אני מרגישה באותו יום, לא לעשות חזה גדול בטן שטוחה".

 

 

גרף מספרת שעם הזמן היא התחילה לקבל המון תגובות של אנשים שהתחברו לבלוג שלה ואמרו שזה משהו שהיה חסר להם. כך התחילה גרף להתעסק לא רק באופנה, אלא גם – ואולי בעיקר - בקבלה עצמית. "מאז שפתחתי את הבלוג אני מקבלת פניות מנשים שקשה להן עם איך שהן נראות. אני חושבת שכולנו באותה סירה, לא משנה מה הגודל שלך", היא אומרת. "כולנו באותו מצב שבו אנחנו שטופות על ידי המדיה ודימויים לא מציאותיים, הרי אם יש לך ירכיים גדולים או קטנים, ואת לא נראית כמו דוגמנית, אז את מתחילה לאכול סרטים". גרף מספרת שהיא רוצה להיות מזוהה עם המסר של קבלה עצמית בכל מידה. היא עצמה כבר עשר שנים באותו משקל, ולדבריה אין לה שום כוונה להרזות.  

 

מבחינתה של גרף העתיד לגמרי פתוח. "אני לא יודעת לאן זה יכול לגדול או להגיע, כי מה שאני חווה עכשיו הוא בגדר חלום. אני מקווה שזה ימשיך ושיראו יותר מודלים של גוף ולא רק במידה אחת, שיהיו יותר יוזמות של בלי פוטושופ. אני לומדת סטיילינג והמטרה שלי היא לגרום לנשים אחרות לעבור את המהפך, ולהראות להן שבמקום להתלבש ולשנוא את זה ואת עצמך, אפשר גם ליהנות מהיצירה ומהכיף שבזה ופחות לשפוט את הגוף".

 

יעל יעקבי מסבירה כיצד איפרה את מיי: 

"למיי יש עיניים כחולות ויפות המסתתרות מאחורי משקפי ראיה, מה שקצת גונב מתשומת הלב המגיעה להן. כמו שכתבתי כאן בעבר, דווקא מאחוריי משקפיים, ניתן וצריך לאפר את העיניים בחוזקה יותר. בחרתי בצללית בגוון סגול אפרפר (Mauve) מטאלית, למראה עיניים מעושן, אשר ידגיש את גוון העיניים וימשוך את תשומת הלב אליהן בחזרה. את העיניים תחמתי בקו הריסים העליון והתחתון בעפרון עיניים שחור, אותו טישטשתי היטב, כך שהמסגור נעשה רך ועדין יותר.

את איפור העיניים סיימתי במשיחת מסקרה מעבה המעניקה נפח לריסים ומשלימה את המראה. מייקאפ בגימור מאט, לנטרול הברקת עור שומני, פידור קליל ושפתון ורדרד שנותן סיומת רכה ונשית יותר לכל הלוק.

תתחדשי מיי!".