אני לא יודעת מה יש לי יותר בבית, נעליים או מגזינים של עיצוב פנים. באמת. דפדפתי בהם  השבוע שוב ושוב ושוב וניסיתי להבין אם הבתים המעלפים שמביטים בי מלחיצים אותי או דווקא מעודדים אותי. כי אתם, וזו ההזדמנות להודות לכם, שלחתם לי עשרות מיילים עם עצות מצוינות, ולהלן כמה דוגמאות:

 

עכשיו ב-onlife:

מיכל ארדיטי שיפצה עד לא מזמן במשך 8 חודשים וכתבה: ?תכיני את עצמך לתקופה קשה שתהיה מלווה לעיתים בתסכול. אבל התוצאה הסופית תהיה שווה את זה!!! את תראי!". הטיפ שלה: "אל תסגרי שום דבר (קניית קרמיקות/בחירת ריצוף/סגירת חוזה עם הקבלן וכו') באותו יום. רצוי "לישון על הדברים" לפחות לילה אחד לפני שסוגרים עסקה. (גם אם השגת את המחיר שאת רוצה!) תתפלאי כמה המוח שלנו מעבד דברים בצורה שונה בלילה, וקרו מיקרים שקמנו בבוקר עם תובנות חדשות לגמרי שהיטיבו עימנו".
 
 
קרן שוורץ ובעלה נמצאים בשיפוצים כבר כמעט שנה ובאותו הזמן גם תוך כדי גידול ילד ראשון, והיא כתבה: ?תמיד יש פתרונות יצירתיים שמקובלים על שני הצדדים. עדיף להשקיע זמן בלחפש אותם מאשר שאחד מכם יהיה מתוסכל. אף פעם לא להאשים. אנחנו גם משפצים הרבה דברים בעצמנו והבנו שלפעמים צריך לקחת הפסקה, כי אם לא עושים את זה פשוט מתמוטטים. יש ימים שעדיף להגיד אוקיי היום לא עושים כלום ואולי נלך לסרט, השפיות יותר חשובה מעוד שכבה צבע.? 
 
 
האמת, שעד לא מזמן, חשבנו גם אנחנו שכמה שינויים קוסמטיים יספיקו לנו בהחלט, ביחוד אחרי שבן, הצד השפוי של המשפחה, הרגיע אותי שמדובר בתהליך קליל ונעים, ושנוכל, עם קצת מידע ממאות המגזינים שאני אוספת כבר שנים, לנהל בעצמנו. או במילים אחרות למה בכלל צריך אדריכל?!? 
 
 
רובכם, מעבר לכך ששיתפתם אותי בסיפורי השיפוץ שלכם והרגעתם אותי שאפשר לשפץ ולהישאר בחיים, הזהרתם אותי משיפוצון הופך לשיפו-פלצת, והמלצתם לי להיעזר במיידי באנשי מקצוע כי לעשות את זה לבד זו טעות איומה שהופך את הבזול לביוקר ואת השיפוץ המגניב לסיוט מתמשך.
 
 
מיקי ברגר, למשל,כתב לי, ?אל "תחסכו", קחו אדריכל פנים טוב! מנהל פרוייקט אחראי. כך תוכלו להינות ולא להיכנס למסכת הלחצים והמתחים?
ניר שרקני כתב ?לקחת מעצב פנים עם המלצות, ושהוא יכין תוכניות לעבודה מפורטות וכתב כמויות?.קרן שחמון, ?אם לוקחים איש/אשת מקצוע מלווה, פעמים רבות הדבר יכול לסייע ולהביא לפשרה בין בני הזוג שתהא מקובלת על שניהם ובהדרכת האדריכל/ית?.
 
 
אז החלטתי לשמוע בעצתכם ולקחת אדריכל, ואפילו ניצלתי כל הפסקה בצילומים של הסרט שבו אני משתתפת כרגע כדי לראות עוד בתים של אדריכלים. 
 
 
קפצתי גם לברצלונה, לבדוק את הגאודי הזה. לא היה פנוי לעבודה מיידית. המשכתי הלאה

לא התעצלתי והרמתי טלפון לחדווה אלמוז, העורכת הראשית של "בניין ודיור" שתעשה לי קצת סדר. לאישה המדהימה הזו יש תורה שלמה לכל השיפוצים, והיו לה גם דברים חכמים להגיד על השלב הבעייתי והמבולבל שבו אני נמצאת כרגע: ?הכי חשוב זה להבין שאת לא שולטת בלוח הזמנים. כי יום אחד כשכבר יתקנו את הפנצ'ר בטרקטור שצריך היה להגיע, הקבלןבדיוק ישבור את הרגל, ושעה אחרי שיורידו לו את הגבס אישתו תלד, וכשהוא כבר יחזור לעבודה בדיוק יתחיל חג החנוכה, ואז הוא יצטרך ללכת למסיבה בגן של הילד". 

 

אז מבליל העצות המצוינות שקיבלתי מכולכם  - זו הרשימה שיצאה לי, לשימושכם העתידי, ובכיף:

 

1. כדאי לקבל המלצות מאנשים / שכנים / חברים ששיפצו ופגשו בדרך אדריכל שהם אהבו, אבל לזכור שכמו בשידוכים, גם במקרה הזה, לא כל מה שחברות שלי חושבות שיעשה לי טוב, באמת מתאים לי. (וההוכחה לכך היא בעלי הראשון!).

 

2. כדאי להסתובב עם כמה אדריכלים ולראות את הבתים שהם עיצבו. אגב, הנסיון לעשות את זה ביום שישי כשאלכס איתי היה טעות איומה, כי אלכס התעקשה לבדוק אם הטושים שהביאה באמת עובדים, ולא רק על ניירות. בדירה שראינו היו ספות בצבע קרם. (ולא סתם אני משתמשת בלשון עבר לגבי הספות).

 

3. להבין שהתהליך הזה הוא קצת כמו לחפש בן זוג. מישהו שחושב כמוך, שתאהב את האופן בו הוא רואה את העולם ואת הטעם שלו, שלא תריב איתו על שטויות, שתוכל לעבור איתו בשלום תקופה לחוצה מאוד, שתוכל לכעוס עליו בלי ללכת על ביצים, לקבל ביקורת ממנו בלי להיעלב ושתוכלו ביחד להביא עוד ילד מוצלח לשכונה.

 

4. לא להתבלבל מהבתים/דירות של אדריכל מסויים שראיתם ולא להסתפק בדירה או בית אחד שלו.

 

סביר להניח שהדירה הראשונה שתראו היא לא לגמרי הטעם שלו כי גרים שם אנשים שביקשו משהו שמתאים למי שהם (?אנחנו מאמינים בבית פתוח לכן החלטנו לוותר על קירות ודלתות"), ובבית השני גרים אנשים שגם להם יש טעם משלהם (?אנחנו חולים על זהב, חבל שהמעצב לא הסכים שגם כל הברזים יהיו בזהב?) ורק בבית השלישי, במקרה הטוב (?לנו לא היה מושג מה אנחנו רוצים אז נתנו לאדריכל יד חופשית ושיקרא לנו כשהדירה מוכנה?), אולי תוכלו כבר להרגיש את ידו של האדריכל/המעצב, ולהתחיל להבין את השפה שלו. ולראות אם זה בכלל מדבר אליכם.

 

מה אני אגיד לכם? גם זה לא הסגנון שלנו. ממש לא.

5. לא להיבהל אם פשוט לא בא לכם. לפעמים החיבור ביניכם לבינו לא מצליח כי לא אוהבים את הבחירות/הצבעים/החומרים שהאדריכל בחר לעבוד איתם, לפעמים אין כימיה ולפעמים, זה לא תירוץ, וזה באמת ?זה לא אתה זה אני?. לא חייבים להמשיך לעוד דייט, זה אולי לא נעים, אבל עדיף עכשיו מאשר מאוחר מדי (ותשאלו את חברה שלי שהילדים שלה בני 16 והיא עדיין מצטערת שהיא לא אמרה ?לא? ביום שבעלה הציעה לה נישואים).

 

6. חשוב לזכור שאדריכל הוא סוג של בעל לחצי שנה/שנה. רבים איתו, משלימים איתו, וכשנפרדים ממנו וכל אחד הולך לדרכו, אתם צריכים להיות מרוצים ממה שהוא השאיר לכם (וכמו שאמא שלי אומרת - צריך לבדוק איך הוא התגרש מאישתו הקודמת).

 

7. כמו בדייטים, אין לזה סוף, כי תמיד תוכלי לשאול את עצמך אולי יש יותר טוב מזה? אולי לא פגשתי מספיק? אולי האביר שלי עדיין אי שם מחכה לי? אבל אז, כשמגיע האחד, הוא פשוט מגיע. וכמו באגדות, אין שאלות ותהיות, יש רק חיבור נפלא ותחושה של ?אלוהים, תודה, מצאתי?, ואז נשאר רק לחכות שהוא כבר יילך כדי שאפשר יהיה להתקשר לכל החברות ולרכל. (כן כן, בן, זה בדיוק מה שקרה כשיצאת מהבית שלי אחרי הדייט הראשון). 

 

8. אם הוא ממש זול זו סיבה לדאגה (וזה נכון, כמובן, גם לכל תחום אחר בחיים).

 

9. אמין, סבלני ומקצוען כבר אמרתי?

 

10. הכי חשוב - ליהנות ולקחת הכל בפרופורציה.

 

 

אז אני לוקחת אוויר והולכת לחפש את האחד... ושיהיה לי בהצלחה..

 

Michalyanai2@gmail.com

ואל תחסכו בתמונות, סיפורים, ואני אשמח גם לבוא לראות במו עייני. ואני אשמח אם תכתבו לי גם על הדברים הכי מוזרים שביקשתם ממעצבת או מעצב הפנים שלכם.  יש לי חברה שדרשה קיר כתום כי זה הזכיר לה את הילדות, ואני מכירה מישהו שביקש שיש נוסף במטבח לחתוך עליו בשר כי הוא צמחוני, ואם על השיש המרכזי יגע בשר הוא לא יאכל בבית.