בספטמבר 2008 הופיעה לראשונה טינה פיי בתפקיד שרה פיילין, מי שהייתה אז המועמדת הרפובליקנית לתפקיד סגנית הנשיא. במערכון בתוכנית הסאטירה המצליחה סאטרדיי נייט לייב, כיכבה לצד פיי איימי פוהלר, שגילמה את הילרי קלינטון. קלינטון, שהמראה החיצוני שלה העניק לה במערכון את הכינויים "מפלצת, מרשעת ומסרסת", הוצגה כחכמה, בעלת דעות על מדיניות חוץ, דוקטרינת בוש ושאר עניינים רמי מעלה. פיילין, שזכתה לשבחים כגון "יפה, מושכת, מהממת", חשבה שיחסים דיפלומטיים מתכוננים בגלל שהיא מצליחה לראות את רוסיה ממרפסת ביתה.

 

עוד ב Onlife:

 

המשוואה ששרה פיילין והילרי קלינטון הציגו הייתה ברורה לפני ארבע שנים, ממש כשם שהיא ברורה היום. בתרבות שלנו אישה לא יכולה להחזיק בו זמנית בשני תארים. אם היא יפה, אז כל יכולותיה האחרות חסרות חשיבות, ואם היא לא יפה, אז אפשר לתת לה את העונג בלהיות חכמה. בשני המקרים המראה החיצוני עומד בחזית כסלקטור, שמנווט את הדרך שבה מן הראוי לנהוג בה.

 

איך השיער שלך נראה ביום בו עשית היסטוריה

קחו למשל את גבריאל דאגלס, מי שעשתה היסטוריה לאחר שהייתה למתעמלת האפרו-אמריקאית הראשונה שזכתה במדליית זהב אולימפית בקרב-רב, בהתעמלות קרקע-מכשירים באולימפיאדת לונדון.

 

אבל את התקשורת האמריקאית, שניזונה בעצמה מבאזים ברשתות החברתיות, העסיקה סוגיה הרת גורל – השיער של דאגלס. עד עכשיו, אם תחפשו את שמה בגוגל, הביטוי הראשון שמנוע החיפוש ישלים עבורכם יהיה "Gabby Douglas Hair". מתברר שהקוקו איתו הצליחה לאזן את עצמה על הקורה, לא היה לרוחם של בני "ארץ החופשיים, וביתם של האמיצים".

 

בסופו של יום, אם השיער שלך לא מסודר - זה כנראה מה שיזכרו לך. דאגלס יכולה לקחת איזה שיעור או שניים מקייט מוס ונעמי קמפבל, שצעדו בגאווה לצד דוגמניות אחרות בטקס הסיום של האולימפיאדה. ככה זה כשהמדינה המארחת מציגה את כל הנכסים שלה.

 

הרשת גועשת בדיונים על מצב שיערה של גבי דאגלס (צילום מסך מיוטיוב)

 

 

האם דוגמניות צריכות להגיש חדשות?

הקושי החברתי להכיל יחד יופי ואינטלקט אצל נשים לא שמור רק לדוגמניות ומתעמלות קרקע. ב-2001 צוטט אריאל שרון ב"וושינגטון פוסט", כשהתקשה לטענתו להתרכז בדבריה של קונדוליסה רייס (אז היועצת לענייני ביטחון לאומי של בוש) בשל רגליה החטובות. זה המקום לציין שמדובר באישה שהשלימה דוקטורט במדעי המדינה בגיל 26, והחלה לעבוד במחלקת המדינה עוד לפני סיום לימודיה.

 

פה אצלנו בבית, ביקשה גלית גוטמן בראיון על סט הצילומים של קרייזי ליין, שיפסיקו להתייחס רק למראה שלה. אחרי רקורד מרשים של תוכניות תחקיר וניסיון בהגשה, היא מרגישה שלא נותנים לה להתקדם מעבר לתפקיד הדוגמנית. קרן נויבך פוטרה בטענה שהיא לא עוברת מסך, תכונה שללא ספק נדרשת ממגישי חדשות. הרי אמנון אברמוביץ', נחמיה שטרסלר ועמנואל הלפרין נמצאים כבר שנים ברשימות היפים והנכונים של פנאי פלוס.

 

לאריק שרון קשה להקשיב. קונדוליסה רייס והרגליים (צילום: Shutterstock)

 

השרמנטיות של נתניהו לא מפריעה לו

יש מי שטוענים שנשים יפות הן למעשה מקופחות, בדיוק משום שהתרבות בה אנחנו חיים לא מאפשרת להן להיות יותר מזה. כדאי לקחת את הטענה הזאת בזהירות רבה. בתרבות שבה אנחנו חיים נשים יפות מאוד מאוד (מאוד) מתוגמלות על המראה שלהן. לראייה, רק כשהן משתמשות בו הן מצליחות להרוויח יותר מגברים (בממוצע), בעזרתו הן מדורגות גבוה יותר במדד ה"ראויות לאהבה" וכן הלאה. במילים אחרות, סלחו לי שאני לא מוחה דמעה.

 

יחד עם זאת, העובדה שיופי הוא קטגוריה שמובנית לגבי נשים באופן מנוגד לחוכמה, מייצרת תפיסה מקפחת. במרכז התפיסה הזאת עומד היופי כמדד ראשון וכמכריע לשיפוט, שההצטיינות או הכישלון בו מאפשרים או מגבילים נשים מלהיות כל מה שהן רוצות ויכולות להיות. גם כשמדובר במועמדות לנשיאות, שהמראה החיצוני לא קשור ליכולותיהן לנהל את המדינה, יהיו מי שיחליטו להצביע (או לא) עבורן, בגלל העיניים היפות שלהן. הרי גם בפלולה של אהוד ברק התעסקו לא מעט, ועדיין אף אחד לא ראה בה שיקול משמעותי בבחירתו. במקרה של בנימין נתניהו, אף אחד לא טען שמראהו השרמנטי יפריע לו לנהל ישיבות של הקבינט הביטחוני.    

 

קלישאת "תהיי יפה ותשתקי" היא ישנה ומוכרת. בכל זאת, יש אמיתות שצריך מדי פעם להזכיר, בעיקר בימים בהם מנסים לשכנע אותנו שהמהפכה הפמיניסטית כבר השיגה את כל מטרותיה. אגב, הקלישאה הזאת כנראה עוד תמשיך לבלוט ולנצנץ במחשבה הקולקטיבית שלנו, גם ביום שבו ישביעו סוף סוף נשיאה לבית הלבן. צריך יותר מאחת, הרבה יותר.