בדרך לשנות את העולם
בראש צלול
דרייב להצלחה

ד"ר קירה רדינסקי: "התקווה שלי היא להשאיר אחרי עולם קצת יותר טוב"

0
0
SHARES

מיוחד לאון לייף: היא עוד לא בת 30 וכבר ד"ר קירה רדינסקי הספיקה לעשות אקזיט במיליוני שקלים ולהוביל מחקר כפרופסור בטכניון. אז מה הסוד של מי שעלתה לארץ בגיל ארבע, סיימה בגרויות בכיתה י' והדליקה משואה בשנה שעברה? פשוט מאוד – לא לפחד מכישלון

אם לא שמעתם על ד"ר קירה רדינסקי מתישהו בשנתיים האחרונות, כנראה שחייתם תחת איזה סלע. האישה הצעירה מכרה את החברה שלה, SalesPredict, לענקית האינטרנט eBay בסכום של כ-30 מיליון שקל ומובילה מחקר במערכת הבריאות הישראלית כפרופסור מבקר בטכניון – והיא עוד לא בת 30.

 

עוד באון לייף: 

 

לרגע אל תחשבו שרדינסקי נולדה עם כפית של כסף בפה. היא עלתה עם משפחתה מקייב כשהייתה בת 4. אבא שלה לא בתמונה והמשפחה שלה מורכבת מאימא, דודה וסבתא, שלפני 25 שנה לקחו את כל מה שיכלו והגיעו לישראל.

 

צילום: עדי ברקן ורפאל מזרחי

 

הנסיעה דרך מוסקבה ובודפשט הייתה אפופה בחוסר ודאות, חששות ובאיזשהו שלב גם בחיילים הונגרים חמושים ואנשי סוכנות חסרי אונים. אבל אחרי כמה ימים, המטוס שעליו היו רדינסקי ומשפחתה נחת בארץ הקודש. המטוס שעליו היה הציוד שלהן, לעומת זאת, לא. בנובמבר של המדינה החמה, הלבוש החורפי של אירופה ואסיה לא היה כל-כך נוח, אבל בגדים אחרים לא היו ובשלב הראשון, גם אנרגיה לא. אימה של קירה כמעט קרסה מרוב תשישות, וקירה הלכה עם דודתה, אז בת 22, לחוף הים בנתניה. "הזיכרון הראשון שלי מהארץ זה שאנחנו על החוף ושואלת את דודה שלי אם אני יכולה ללכת יחפה", היא נזכרת.

 

ללמוד כמה שיותר וכמה שיותר מהר

הן גרו בחיפה במשך ארבע שנים ואחר-כך עברו לנשר, שם הן השתקעו. "אימא שלי עבדה בכמה עבודות", היא מספרת. "בהתחלה כולן עבדו גם בניקיון רק כדי לעבור את השנים הראשונות. אחרי זה אימא שלי התחילה ללמד מתמטיקה בתיכון. דודה שלי המשיכה לתואר שני והתחילה לעבוד בהיי-טק. ככה לאט לאט המשפחה התחילה לעמוד על הרגליים". כמו יתר בנות המשפחה שלה, קירה התחילה ללמוד – כמה שיותר וכמה שיותר מהר. היא למדה אנגלית, צרפתית ורוסית, היא למדה קראטה (יש לה חגורה שחורה) ובגיל 15 התחילה ללמוד בטכניון, מאחר שהתפנה לה זמן אחרי שסיימה את הבגרות במתמטיקה בכיתה י'.

 

"התחלתי לקחת קורסים ומאוד נהניתי", היא אומרת, "היה לי מאוד מעניין, התחלתי ללמוד מתמטיקה ואחר-כך עברתי למדעי המחשב. מגיל צעיר רציתי להיות מדענית ומבחינתי זה היה מאוד ברור שזה המסלול שאני רוצה ללכת בו".

 

צילום: אייל טואג

 

הלימודים המוקדמים לא גרמו לה להרגיש שהיא פספסה איזו חוויית נעורים. "להיפך", היא קובעת. "הרווחתי כל כך הרבה. לא ויתרתי על דברים. תמיד הייתי מוקפת בחברים והמשכתי גם בקראטה בכל אותה תקופה, אבל מבחינתי העובדה שכל יום רכשתי מידע חדש, למדתי משהו חדש, החכמתי, הביאה לי סיפוק כל-כך גדול".

 

מגדת עתידות טכנולוגית

בגיל 18 היא כבר סיימה חלק מהתואר והתגייסה לצבא. "שירתתי ביחידה הטכנולוגית של מודיעין והיה לי שירות מאוד מהנה. עבדתי עם אנשים מדהימים ולדברים שעשינו היתה השפעה כל-כך גדולה, שהצוות שלנו קיבל את פרס ביטחון ישראל על העבודה בזמן מלחמת לבנון השנייה. אפשר היה לראות איך דברים כל-כך פשוטים טכנולוגית יוצרים השפעה אדירה על הביטחון של המדינה ומביאים לנו כל כך הרבה תועלת". לניסיון שצברה בשירות הצבאי היה השפעה גדולה עליה, ובסופו של דבר גם על העסק שהקימה. "החוויה הזו, של לבנות מאפס דברים שמביאים הרבה תועלת, ליוותה אותי גם אחרי זה, כשהקמתי חברה". אחרי שנת קבע אחת היא השתחררה והמשיכה לדוקטורט בטכניון.

 

במקביל לדוקטורט היא התחילה לעבוד במיקרוסופט, שם הכירה את ירון זכאי-אור, איתו הקימה אחר כך את החברה, שעוסקת ב-Predictive Analytics, כלומר "איך בונים מערכות שצופות אירועים עתידיים", במילותיה.

 

צילום: בני גמזו לטובה

 

היום היא גם מובילה מחקר בתחום הרפואי, כפרופסור מבקר בטכניון. "אני עובדת עם קופות חולים ובתי חולים על מנת לקחת את הטכנולוגיה של Predictive Analytics כדי שנוכל להגיע למצב שאנחנו עושים רפואה מותאמת אישית. לדוגמא, יחד עם מכבי אנחנו מנסים להבין איזה תרופות יש לתת לכל בן-אדם באופן אישי על-מנת להקטין את הסיכוי ליתר לחץ דם".

 

כשהיא עושה דברים כל כך משמעותיים,  קשה שלא לתהות מה החלום שלה. "התקווה שלי היא להשאיר אחרי עולם קצת יותר טוב", היא עונה. "אני חושבת שזו גם המטרה של הרבה מאוד אנשים, אז אין בזה משהו מאוד מיוחד", היא מצטנעת, "אבל  אם יהיה אפשר להגיד שלפחות משהו אחד השתפר, זה יסב לי את הסיפוק הכי גדול. ספציפית התחום שמאוד מרגש אותי, ואני חושבת שאפשר להביא בו את התרומה הכי גדולה , זה בדיוק מה שחלמתי עליו בילדות: להפוך את התהליך המדעי להרבה יותר יעיל, להגיע למצב שבו אנחנו מגיעים לתגליות, אפילו רפואיות, בשבועות או אפילו בימים במקום בשנים".

 

ביחס לדברים שהיא עשתה ועושה, החלום שלה נראה אפילו צנוע. אולי כי העיסוק המדעי מכריח אותה להתמודד עם כישלונות מדי יום. "אדיסון אמר, לא נכשלתי – רק גיליתי 10,000 דרכים שלא עובדות", היא מצטטת. "החווייה של כישלון במדע היא כמעט יומיומית. הרבה פעמים גם הלכתי לכיוונים ממש לא נכונים, הבנתי שחסר לנו ידע, רקע, חסרים לנו נתונים מסוימים, לא הבנו כמעט את כל הבעיה מראש והיה צריך להתחיל כמעט הכל מהתחלה" היא אומרת על הכישלונות שמלווים את התהליך המדעי. "מבחינת יזמות", היא ממשיכה, "היא מאוד מורכבת. יש בה רגעי שיא מדהימים, כשלקוח מאוד גדול חותם, ויש בה רגעי שפל מאוד גדולים, למשל תחרות על לקוח שמפסידים בה, לאו דווקא מבחינה טכנולוגית. זו תנודתיות ענקית".

 

אבל היא לא נותנת לכשלונות האלה להפריע לה. הפחד הכי גדול שלה הוא "לעשות משהו קטן מדי. כשעושים משהו, תמיד מתחילים מחזון מאוד גדול ואחרי זה, בזמן שבונים עסק, קצת מתחילים לשבור את זה לדברים הרבה יותר קטנים כדי ממש להתחיל את ההטמעה. גם במחקר, מתחילים מדבר מאוד גדול והחלקים שלו מאוד קטנים וטקטיים לפעמים. הפחד שלי הוא להישאב לדברים טקטיים ולא להגיע בעצם לחזון הגדול. זה משהו שאני  מזכירה לעצמי כל יום - לזכור לאן אני רוצה להגיע".

 

אין דבר כזה 'משרת אם'

העולמות שהיא פועלת בהם - האקדמיה, העסקים והיזמות - הם עולמות שיש בהם בעיקר גברים, אבל היא אף פעם לא ראתה את עצמה כאישה בעולמות גבריים. היא פשוט עשתה את מה שהיא אוהבת. עם זאת, "אי אפשר להתעלם מהעובדה שיש כל כך מעט יזמיות", היא מודה.

 

צילום: עדי ברקן ורפאל מזרחי

 

"יש הרבה מאוד דברים אופרטיביים שאנחנו יכולים לעשות על מנת לשנות את התפיסה התרבותית", היא אומרת, "דברים שהם לאו דווקא לדחוף נשים, אלא לתת אפילו עוד פריבלגיות לגברים. פעם היו אומרים 'משרת אם'? אין דבר כזה 'משרת אם' - יש 'משרת הורה' וכשאנחנו נתחיל לאט לאט לשנות את התפיסה התרבותית שלנו, אנחנו נראה עוד ועוד נשים לוקחות סיכונים ומביאות את כל מה שיש להן, את כל היצירתיות ואת כל החזון הזה גם לתחום היזמות".

 

מי שהגיעה למדינה חדשה לגמרי לחלוטין בגיל 4, היא היום סיפור הצלחה מסחרר. בשנת 2014 היא גם הדליקה משואה וייצגה את החדשנות – אבל מבחינתה גם את קהילת העולים מברית המועצות, את הקהילה המדעית ואת קהילת היזמות. עבורה, זו הייתה חוויה מלאת משמעויות. "מעבר לעובדה שאני עומדת על הבמה ויש לי גם את הזכות לייצג את המדע באוכלוסייה ולעודד עוד אנשים להיכנס לתחום הזה, זו הרגשה עילאית. היכולת שלי לתרום למדינה וגם לייצג חלקים ממנה היא משהו שהוא מאוד חשוב עבורי", היא אומרת.

6 הקינוחים הכי מושחתים שחייבים לטעום בחו"ל

בלי מזומן: הדרך הכי חכמה להשתמש בכסף בחו"ל