כשהגיעה לאפגניסטן בשירותה הצבאי, קימברלי יונג לא חשבה שמהמדינה הזו תצמח יזמות ערכית שתהיה קרובה ללבה, אבל כמה שנים מאוחר יותר היא שבה לאפגניסטן כאזרחית, והקימה את "רומי ספייס", חברה שמוכרת זעפרן איכותי ישירות מהאיכר למסעדות הכי יוקרתיות בניו יורק ולארה"ב כולה.

עוד באון לייף: 

יונג גדלה תחת חינוך בפטיסטי קפדן, ואמה כיוונה אותה ללימודים בסטנפורד. לכן, כשהתגייסה במקום זאת לצבא ארה"ב, היה זה מרד הנעורים שלה באמה. "רציתי לראות עולם, להוביל חיילים אל הקרב, להוכיח את היכולות האתלטיות שלי ולשרת את המדינה שלי. הצבא לקח אותי בתחילה לגרמניה, בהמשך לכל רחבי אירופה, ומשם לתוך אפגניסטן".

 

זה לא אוטו, זה חבר

הדר מרקס משתפת ביום מלא בחוויות עם רכב מרצדס

לטור המלא של הדר >>

 

 

היא מונתה למפקדת מחלקה, ותחתיה שירתו 40 חיילים שתרו אחר מטעני צד ומארבים ברחובותיה המאובקים של אפגניסטן. אבל לצד הקרבות והסכנה, היא טעמה את הפירות, הירקות והתבלינים הטובים ביותר שאכלה אי פעם. "שתיתי תה עם זקני הכפרים, וקיבלתי הצעות נישואים שהיו מעניקות לי צי של עזים בתמורה להסכמה".

"קיבלתי הצעות נישואים שהיו מעניקות לי צי של עזים"

היא מצאה את עצמה מתאהבת במדינה ובאנשיה, במיוחד בנשים. "האפגנים נשארים אופטימיים, למרות הנסיבות. הם גם נאמנים ומכניסי אורחים. אבל הנשים הן הבסיס של אפגניסטן. היה להן קול משלהן, אבל רק לעתים רחוקות הן הורשו להשתמש בו, והן חיכו בסבלנות להזדמנות להגשים את חלומותיהן".

כשהשתחררה מהצבא, החלה יונג ללמוד בבית ספר למנהל עסקים של הרווארד, שם נשאלה מה תרצה לעשות בהמשך חייה. היא רצתה להיות יועצת ניהול בסן פרנסיסקו, אך זה לא הסתייע לבסוף. "קית' אלאניז, חבר מהצבא, סיפר לי על איכר אפגני בשם חאג'י יוסף, שניסה ללא הצלחה למכור את הזעפרן האיכותי שלו דרך כמה וכמה ארגוני סיוע. הוא היה יזם אמיתי: היו לו תמונות וראיון מצולם על דיסק, שאותו הוא חילק ללקוחות פוטנציאלים. הוא נהפך להשראה שלי לעשות משהו משמעותי בחיי".

"שכרנו גם 60 נשים, שמקבלות משכורת ישירות מאתנו"

זעפרן הוא התבלין היקר ביותר בעולם. הוא נמכר במחיר גבוה פי שישה-שבעה יותר מאופיום איכותי. יונג ואלאניז ידעו שמכירת זעפרן אפגני תעודד אכרים לזנוח את יבולי האופיום ולהתרכז בגידול הזעפרן ועל ידי כך יופחת המסחר בסמים, שמתדלק את הטאליבן. שניהם, יחד עם שני מייסדים נוספים, חזו בדמיונם חברה שתביא שלום באמצעות מסחר, תוך שהיא הופכת את אפגניסטן לחלק מהכלכלה העולמית. כך נוצרה "רומי ספייס".

חולמת להביא שלום בעזרת מסחר

יונג שבה לאפגניסטן כאזרחית, שם נפגשה עם איכרים רבים, שהציגו בפניה את הזעפרן הכי ריחני שהריחה. היא הבינה שמצאה את ייעודה. את המשלוח הראשון לארצות הברית סחבה בידיה. כשהגיעה לבוסטון, עברה יונג מדלת לדלת וניסתה למכור את התבלין. כעבור שנה הגיעה "רומי ספייס" ל-45 אלף משקי בית ברחבי ארה"ב וכבשה נתח שוק של 5% מייצור הזעפרן באפגניסטן. החברה עובדת עם 60-70 איכרים, שמרוויחים פי שבעה מההכנסה השנתית הממוצעת לאיכר במדינה.

"שכרנו גם 60 נשים, שמקבלות משכורת ישירות מאתנו. האיכרים מתגאים בכך שהם מוכרים את הזעפרן שלהם למסעדות הטובות ביותר בניו יורק באמצעות נשות עסקים אמריקאיות. המשפחות שלהם שילשו את הכנסתם ואף יותר. אני גאה בכך שהחברה שייסדתי מקדמת עתיד טוב יותר באפגניסטן, לאיכרים ולנשים".

לדברי יונג, כל זה לא היה מתאפשר אם לא היתה מעזה לקפוץ למים העמוקים, ויותר חשוב, אם לא היה אנשים לצדה במסע החדש. "'רומי ספייס' נהגתה בידי יוצאי צבא ששירתו באפגניסטן. גם האנג'לים שהשקיעו בנו הם יוצאי צבא. החצי השני הוא קרן השקעות נשית שנקראת 'נשים עוזרות לנשים'".

 "לקצינים יש משאבים דלים מאוד והם חייבים לחשוב מחוץ לקופסה"

יונג טוענת כי הניסיון הצבאי תרם לה יותר מאשר הרווארד. לדבריה, ליזמים ולקצינים יש הרבה במשותף. הניסיון הפיקודי העניק לה את היכולת ליצור חזון, לתאר את החלום ולגרום לאחרים להצטרף. "העולם ישתנה רק כשתגרום לאחרים לראות את מה שאתה רואה ותגרום להם לפעול לפי החזון הזה. כשנלחמים באפגניסטן, לקצינים יש משאבים דלים מאוד והם חייבים לחשוב מחוץ לקופסה, לפתור דברים בעצמם, ואז לעודד את החיילים לבוא בעקבותיהם".

בעודה יושבת על הרצפה יחד עם נציגי חקלאים וקואופרטיבים אפגניים, תוך שהם שותים תה זעפרן ומתמקחים על מחירי היבול השנתי, חולמת יונג על כך שיום אחד תוכל לקחת את נכדיה לטייל בהרי אפגניסטן ללא פחד. "יש שני סוגי אנשים בעולם: אלה שרואים את העולם כמו שהוא, ואלה שרואים את העולם כפי שהוא יכול להיות. האחרונים יהפכו זאת למציאות באמצעות זינוק למים העמוקים".