"את בעלת עסק מצליח, מובילה תהליכי חדשנות בחברות הכי גדולות במשק ולפני פחות מחודש עשית אקזיט".

 

מסוחררת מההגדרה אני עונה "לא עשיתי אקזיט. הלוואי שהייתי עושה אקזיט".

 

"אז מה זה היה?"

 

מעוניינת לחזור במהרה לשצף שהחל להגדיר אותי אני עונה "מיזם שאני שותפה בו הונפק בבורסה האוסטרלית וגייס 6 מיליון דולר".

 

"נו אז אל תהיי קטנונית, את אישה קרייריסטית, מצליחה, אמא.. בדיוק מה שאני מחפשת. רוצה לקבל רכב מרצדס  ליומיים ואח"כ לשתף בחוויה שלך? מה את אומרת?"

 

אני ? אשה קרייריסטית? עוד לא עיכלתי את החלק של האישה בכדי להתמודד עם הקרייריסטית.

 

כמו בסרט בו המסך מטשטש ומופיע תאריך של 5 שנים לפני כן, אני נזכרת ביום בו התבשרתי שיש לי תאומים. זהים. באותו שק הריון ובלי מחיצה.

שמחה מהולה בפחד, חששות ודאגה שטפה אותי והביאה אותי בין היתר לקבל החלטה שאני חייבת להיות האחראית הבלעדית לזמן שלי.

 

 

 

 

המסע לעצמאות התבשל בשמירת ההיריון בבלינסון, הבנתי שאם הקטנים האלה דורשים את מירב הזמן שלי כשהם בבטן, צפויים לי אתגרים השמורים ללוליין בקרקס וכדאי לי להחזיק את כל הכדורים קרוב אליי.

ידעתי שהבחירה שלי בהם לא תבוא על חשבון ההגשמה האישית מקצועית שלי כי שהדרך נסללת למידותייך ניתן לצעוד בה בבטחה, גם אם יש התרסקויות מביכות פה ושם.

מפאת קוצר היריעה לא אכנס למפוארות שבמעידותיי, בכל זאת התכנסנו בשם הקרייריסטית.

 

אז הקמתי חברה עם שותף מוכשר בידיעה שהתשוקה של שנינו טמונה בצלילה לתוך יזמויות ולגרום להם לקרות - הקמנו מיזמים, נכנסנו שותפים בלא מעט, נכשלנו כשלונות חרוצים וחווינו נצחונות . עם הזמן הבנו שכל הידע שצברנו בליווי סטארטפים יכול לשרת נאמנה את הארגונים הכי גדולים במשק. אימצנו מתודולוגיות השמורות לעולם הקצבי של הסטארטפ והטמענו בתהליכי למידה ויזמות של ארגונים גדולים.

 

במרוץ הזה שמשלב אמהות (כזו שמוציאה את הילדים כמעט כל יום בארבע מהגן) חיי יזמות (כזו שמצריכה להמציא את עצמך כל יום מחדש) ועבודה בליווי תהליכי חדשנות בארגונים גדולים (כאלה שרגילים לעבוד מובנה וממושך ). עניתיI DO  וקיבלתי מרצדס GLE400 ליומיים.

 

אני מגביהה את הרגל כדי לטפס למושב התפור בקפידה, תוהה ביני לבין עצמי איך ניתן לחזור אחורה אחרי שמתיישבים ברכב כזה. זה הולם אותי, אני חושבת לעצמי, לא מגיע לי פחות מזה, תהליך השכנוע העצמי מתחיל. "אמא תפתחי את החלון בגג",  המציאות טופחת על פניי בעדינות השמורה לרוח המבדרת את שיערה של קרייריסטית הנוהגת במרצדס.

 

 

 

אני משחקת עם הצג, מתפעלת בקלות מרשימה את הרדיו ויוצאת לדרך עם 3 זאטוטים שמזמרים מאחור (כן, הספקתי להביא את הבן השלישי).

 

אני אהיה כנה, התחושה הכי חזקה בנהיגה ברכב שכזה, לא שמורה ליכולות הביצוע המרשימות שלו, למהירות ההאצה, לפיצ'רים המפנקים או לנסיעה השקטה. התחושה הכי חזקה היא זו שגורמת לך להרגיש הכי פוטוגנית, מצליחה ומוכשרת על הכביש"

 

קול מן המציאות קורא לי בשנית "אמא? אמא? אמא!!!"

"כן חמוד?"

"אנחנו יכולים לשמור את האוטו הזה",

אני: ?אני אוהבת את הראש שלך, אהבה שלי ."never say never