מהיום שנולדתי נמשכתי לספורט ולריקוד, ובגיל 6 כבר עשיתי הצגות למשפחה. שירתי בלהקה צבאית והופעתי במחזות זמר. למרות המשיכה לתחום, התחלתי ללמוד מתמטיקה, סטטיסטיקה וחשבונאות באוניברסיטת תל אביב ובמכללה למנהל, אבל יום אחד שאל אחד מחבריי מדוע אני לא הולכת לווינגייט. בסופו של דבר לא עבדתי יום במקצוע שרכשתי באוניברסיטה. השתמשתי בידע הזה רק בעסק שלי.

עוד באון לייף: 

היום אני יודעת שהייתי ממש אמיצה וגם קצת אימפולסיבית בצעירותי. כשסיימתי את לימודיי בווינגייט, התקבלתי לעבודה כמורה בבית הספר של בת דור ולהתמחות אצל מאסטר הפילאטיס הגדול אלן הרדמן. לאחר כמה חודשי עבודה, החליטו לסגור את הסטודיו, ואז הרגשתי מין צמרמורת שאני מפספסת את הזדמנות חיי. באותה שנייה אמרתי למנהל: 'אני רוצה את הסטודיו', והוא השיב: 'רק 50 אלף דולר, והוא שלך'. לא היה לי מושג מאיפה אגייס את הכסף. בעלי לשעבר תמך בי ואמר שלא תהיה בעיה למשכן את דירת מגורינו. וכך, ב-1976 רכשתי את הזכויות לשימוש בפילאטיס, הוסמכתי כמאסטר והפכתי לבעלת מכון הפילאטיס הראשון בישראל והשלישי בעולם. אז עוד אסור היה להשתמש במלה פילאטיס. בבת דור נקראה השיטה באדי קונטרול, מכיוון שאיגוד הפילאטיס העולמי לא אישר את השימוש במלה. רק בשנות ה-80 אפשר היה להשתמש במלה המפורשת.

דליה מנטבר

"לא היה לי מושג מאיפה אגייס את הכסף"

כשייסדתי את המכון, שיטת הפילאטיס נפתחה לראשונה בפני הציבור הרחב. בת דור

 

סופשבוע עם מרצדס:

 

מורן סער משתפת בחוויה שלה

 

 

לטור המלא>>

 

 

פתחו את מכון הפילאטיס עבור הרקדנים, ולאחר שקניתי את הזכויות השיטה יצאה החוצה, לאנשים שהם לא רקדנים. אז היו כמה שיטות התעמלות, בהן אלכסנדר, אירובי ופלדנקרייז, אבל לא דיברו על עיצוב, חיטוב ומחקר. לא היו הליכות כדרך חיים או אימונים למרתון. המודעות לספורט התפתחה רק בשנים האחרונות. פרט לרקדנים, קהל הלקוחות הראשון שלי הכיל שחקנים, רקדנים, וזמרים, כמו ליה קניג, סנדרה שדה, שולה חן, יונה אליאן וששי קשת - הם היו מעצבי דעת קהל, והביאו אחריהם לקוחות. הם שמו אותי על המפה, ואני לעולם אודה להם על כך. כמובן שחובת ההוכחה היא עדיין עלי: הם סייעו להביא אנשים, אבל אם לא אהיה טובה, הם לא יישארו אצלי.

מעולם לא פרסמתי את המכון, אלא נתתי לו לגדול מפה לאוזן. הנחיתי עשרות סדנאות ותוכניות טלוויזיה, אבל הזכורה בהן היא 'שעת כושר'. בתוכנית, שצולמה בין 1986 ל-1996, לא קראתי לתרגילים פילאטיס, אבל לימדתי מתוך הטכניקה של הפילאטיס. אין ספק שהשתתפותי בתוכנית יצרה גאוות יחידה אצל מי שלמד אצלי, והיה קל להמליץ עלי הלאה. הטלוויזיה גרמה לכך שיבואו יותר אנשים.

דליה מנטבר

"אם את רוצה משהו, דברי את זה החוצה"

עד 2000, כל מי שלימד פילאטיס בישראל היה אחד מתלמידיי. לאורך הדרך עברו תחת ידי מעל 25 אלף תלמידים, ועד היום אני מכשירה מדי שנה מעל 250 מורים חדשים. זו תחושה מהממת לראות מדריכים שלי. אני לוקחת את המצטיינים ללמד אצלי. כשהיו לי הרבה סניפים, היו לי 90 עובדים, כיום יש לי רק 30. אני מפצירה בהם להיות מעודכנים על הזמן ולהשתלם אצלי. מי שרק מלמד ולא לומד ומתפתח במקביל, נגמר מהר מאוד. המדריכים לוקחים השתלמויות אצלי, כדי ללמוד תרגילים נוספים. אני עוזרת לתלמידיי לפתוח סטודיו. מבחינתי, אף אחד לא מתחרה שלי, אלא כולם ילדיי. אני רוצה שיתפתחו ויפיצו את הבשורה.

עבורי הפילאטיס הוא דרך חיים. במשך 40 שנה אני שוקדת על הפצת הפילאטיס בישראל, ומתמקדת בפיתוח ובגיוון השיטה, תוך הרחבת רפרטואר התרגילים והתאמתם לקהלים רחבים, ולצורכי החיים המודרניים. מאחורי השיטה יש פילוסופיה, תורה שלמה, שמסבירה מדוע יש להרים את היד בצורה מסוימת, למה לדחוף את הבטן לגב כשאת שוכבת, וזהו היתרון שלה על פני שיטות אחרות. זה מביא לכך שאנשים מתרגלים יהיו בריאים.

שעת כושר

דליה מנטבר והחברים מ"שעת כושר". "הטלוויזיה גרמה לכך שיבואו יותר אנשים"

נפרדתי מבעלי כשבתנו נועה היתה בת שנתיים, ומאז גידלתי אותה לבד. היא היתה ילדה נהדרת וסתגלנית, והתאימה לגמרי לאורח חיי. גרתי מעל הלונדון מיניסטור, שם היה המכון הראשון. בבוקר נועה היתה עם מטפלת, ואחר הצהריים היא היתה אתי. בהמשך, ניהול המכון נעשה תובעני יותר. כשניהלתי אותו משעות הצהריים, נועה והכלבה שלנו היו צמודות אלי. לא חסכתי ממנה כלום, הרעפתי עליה גירויים, והיא היתה סקרנית. הדברים האלה חיברו בינינו. לא היה לי זמן לבשל, אז היינו הולכות לאכול ומדברות. גידלתי אותה באהבה ובמקביל העסק נוהל בצורה נהדרת. אף פעם לא פגעתי בעסק בשביל נועה ולהפך. פעלתי כמו שאני יודעת - בצורה מאוזנת. היא לא היתה ילדת מפתח אף פעם. כיום אני חיה בזוגיות כבר כמה שנים עם איציק אורן, איש חיל אוויר ובעל בית ספר לנהיגה ונועה, 28, מתחתנת בקרוב.

שלוש פעמים כמעט פשטתי את הרגל, ורק הנחישות והאמונה החזיקו אותי. אני בעלת עסק לאורך כל חיי. הסיכון וההצלחה הם שלי. לולא הלקוחות שלי, לא הייתי שורדת. שכרתי ניהול לא נכון שהפיל אותי, עד שלקחתי את הניהול לידיי. עם זאת, אף פעם לא כתבו עלי כאשת עסקים. זה הזוי בעיניי. מנכ"ליות שכירות לא משחקות עם הכסף של עצמן, ואני אשת עסקים יזמית, ועדיין אני נתפשת אך ורק ככוהנת פילאטיס ולא כבעלת עסק שהרימה אותו במו ידיה. התנעתי מוצר חדש בארץ והתסכול הגדול שלי הוא שלא תופשים אותי כך.

כבעלת עסק, אני סבורה שהדבר הכי חשוב הוא להשתמש באינטואיציה, בתחושות הבטן, ולא לספר לעצמנו סיפורים. תשאלי את עצמך אם התרגשת, אם עברה בך צמרמורת? אם את רואה את זה חלק מחייך, כי אחרי הדקות הראשונות, האמיתיות, אנחנו מתחילים לחשוב על הדבר, מספרים לעצמינו סיפורים, מייפים את המצב, מכניסים פנימה שיקולים זרים, וכאן אנו נופלים - בוחרים במשהו שלאורך זמן מתגלה כטעות, ואנחנו מתוסכלים שלא הקשבנו לתחושות הבטן, שאמרו לנו להפך.

דליה מנטבר

"אף פעם לא כתבו עלי כאשת עסקים"

בחלומותיי לעתיד אני שואפת לדבר והיפוכו. מצד אחד, היו לי הרבה סניפים בעבר, נשארתי עם שניים, ואני חולמת על סטודיו בוטיק שבו אוכל לחפור לעומק השיטה, עם מעט מתאמנים בקורס. מנגד, החלום שלי הוא למנף את המודעות לפילאטיס, אחרי שננסה לשבור את שיא גינס במאי. אני רוצה שמכוני פילאטיס ברחבי הארץ ירצו לעבוד בשיטה שלי, כי היא קצת שונה. אני עובדת עם שישה-שבעה אנשים במקביל וכל אחד עושה משהו אחר.

אני מאמינה שכל הזמן קיימות הזדמנויות, אבל לא תמיד אנו רואים אותן. אנחנו צריכות לנסות לבדוק צורכי אנשים, ולבנות בהתאם משהו חדש. קודם כל תגידי כן, ואז תבדקי, תבחני ותחליטי. העזי להגיד כן. לא להיבהל מלקיחת עזרה, אני נעזרתי בבנק למשל, וכל הזמן לצעוק את החלומות שלנו. אם את רוצה משהו, דברי את זה החוצה. אנשים שומרים את החלומות שלהם לעצמם וזה לא עוזר - תוציאו כמה שיותר החוצה, ותעשו נטוורקינג. זאת הדרך הכי נכונה לפרוץ וליצור עוד הזדמנויות, לא להפסיק לדבר ולשאול שאלות בלי סוף. זה מוביל לידע עצום. אבל אם את לא מוציאה את הידע שצברת לעולם, הוא לא שווה. רק ככה נתפתח כולנו. הידע הקולקטיבי הוא חשוב.

בימים אלו לקחתי על עצמי אתגר חדש: ב-5.5.2017 להביא 5,000 משתתפים לשיעור הפילאטיס הגדול בעולם, לכבוש את שיא גינס העולמי, ולמצב את ישראל כמעצמת הפילאטיס הגדולה בעולם.

לעמוד הפייסבוק של אירוע הפילאטיס הגדול בעולם (ההשתתפות אינה דורשת ידע מוקדם)