את קריירת העיתונות התחלתי ככתבת שטח. עשיתי BA בללי ובמקביל ללימודים עבדתי במשרד פרסום, אבל עמוק בפנים רציתי להיות עיתונאית. הצעתי את עצמי לחדשות, אז נתנו לי כתבת ניסיון שבזכותה קיבלתי משרה. אחרי זה אפילו לא טרחתי לסיים את התואר, כי הבנתי שאת הדבר החשוב כבר השגתי. בהמשך כתבתי ב"את", "לאישה", והיום אני כותבת בידיעות אחרונות במגזין "מנטה".

האמת היא שכבר בגיל 5 ידעתי שאהיה עיתונאית. חשבתי גם להיות סופרת, העיקר לעסוק בכתיבה כי אנשים מסקרנים אותי. אני אדם מתעניין וסקרן, שאוהב לדעת, לחקור, לראיין ולרדת לפרטים. יש לי גם חוש צדק מפותח שטוב לעיתונות. אני מרחמת על אנשים שלא יודעים מה הם רוצים ועדיין מחפשים את עצמם גם בשנות הארבעים לחייהם. ברגע שאתה מודע לעצמך מגיל קטן, ומזקק את אהבתך למקצוע ספציפי, ככה יותר קל לך לכוון למטרה. עד היום אני חושבת שעיתונות זה התחום הכי כיף שיש (למעט השכר, שהוא לא משהו), כי כל הזמן קורים דברים חדשים, פוגשים סיפורים ואנשים מעניינים מכל הסוגים ואין יום שדומה למשנהו. אני קמה לעבודתי עם חיוך בכל בוקר.

רויטל פדרבוש

"אני מרחמת על אנשים שלא יודעים מה הם רוצים". צילום: יונתן בלום, איפור: בלה בן נון

מחלת הסרטן של אמא שנתה אותי וגרמה לי להתעניין בבריאות. כאמור, התחלתי את הקריירה העיתונאית שלי ככתבת חדשות בשטח, אבל בעקבות מחלת הסרטן של אמא שלי, שנפטרה לפני 20 שנה, התמקדתי בתחום הבריאות. כשאמא שלי הייתה צעירה, הינו ביחסים מאוד קרובים, והמחלה שלה, שנמשכה כמה שנים טובות, ממש טלטלה אותי. לאחר מותה, ראיינתי רופאים בכירים לגבי מה התובנה הכי מעניינת שלהם על החיים, ופרופסור תמר פרץ, מהמכון לאונקולוגיה בהדסה עין כרם, אמרה משהו שגרם לי לחשוב והשפיע על חיי. היא אמרה שהיא שומעת ממטופלים שהסרטן משמש עבורם כמו מתנה. והבנתי שזה נכון, כי הסרטן נותן להם את האומץ לשנות את החיים שלהם ולקבל החלטות קשות. בעקבות זה הבנתי שאין צורך לחכות לסרטן כדי לעשות שינוי, ושאסור לחיות בפחד. ככה קיבלתי גם אני את האומץ לנתב את הקריירה שלי לאן שאני רוצה ולהמתקד בבריאות.

גם בלי קשר למחלת הסרטן, תמיד הייתי אדם חרדתי שחושב על תזונה נכונה ובריאות. אני צמחונית באופק, כלומר אחת שממעטת לאכול בשר, אבל לא מוכנה להתחייב לא לאכול בכלל, כי מדי פעם בא לי איזה עוף. אני בדרך לצמחונות ויום אחד אגיע לשם.

עשיתי ויתור על קריירה ככתבת שטח כדי להיות אמא נוכחת. בתחילת דרכי עשיתי המון אקטואליה, שזה דורש עבודה וזמינות של 24/7. ואז מצאתי את עצמי אמא לילדה, ואחר כך לעוד ילדה, ופתאום זה לא היה מעשי להתפנות בין רגע. שטח זה המון אדרנלין, אבל זו היתה בחירה שלי, כי היה חשוב לי להיות אמא נוכחת ולגדל את הבנות, ולא לקחת צי של בייביסיטריות.

רויטל פדרבוש

"היה לי חשוב להיות אמא נוכחת". צילום: אפרת ליכטנשטט

הכתבה הכי חשובה שעשיתי הייתה זו שלימדה אותי כמה הנפש משפיעה על הגוף ולכן חשוב שהיא תהיה שלמה ובריאה. היו לי המון כתבות וראיונות משמעותיים במשך השנים, אבל הכתבה שהכי נגעה ללבי נכתבה לפני 15 שנים, על מספר אנשים שהחלימו ממחלת סרטן קשה לבדם, ללא כימותרפיה וללא תרופות. בשבילי זה היה שיא האומץ - אדם שאומרים לו שיש לו מחלה קשה בוחר להמר על החיים שלו, מסרב לטיפול ומסכן את חייו. לפעמים הסרטן חוזר כמה וכמה פעמים, והוא עדיין מתעקש לא לקחת תרופות, עד שהוא מבריא. זה הדהים אותי כמה כוח יש לנפש האדם. בריאות הנפש היא שקובעת מי חזק ומי מנצח, ולכן הכח הפנימי שלנו כל כך חשוב. הכתבה הזו התוותה לי את הדרך. היא הראתה לי כמה אני צריכה להיות שלמה עם עצמי ועם מה שאני עושה. ואז החלטתי לכתוב גם ספר מתכונים, כי זה היה החלום שלי.

רציתי לשלב בין אהבתי למתוק לבין תזונה בריאה אך טעימה. חיפשתי דרך לשלב בין אהבתי לכתיבה לבין אהבתי לקינוחים ומתוקים, אבל בלי להשמין. ככה התחלתי להיכנס חזק לתחום של "מדע הבישול והאפייה", שבארץ עדיין אינו מפותח דיו. זה תחום של המדע שמאחורי הכנת המזון, שבודק מה התפקיד של כל מרכיב במזון. הפכתי לתחקירנית של המזון, ובדקתי מה קורה אם לוקחים מרכיב ומחליפים אותו במרכיב פחות  משמין.

עשיתי קורס על מדעי האפייה והקונדיטוריה בבית הספר לקולינריה בלונדון, שם למדתי על תהליכים מדעיים של מאחורי הכנת האוכל. ככה, למעשה, נולד הספר שלי "עד 160 קלוריות - מנות אחרונות נפלאות ללא ייסורי מצפון", שיצא בתחילה בארה"ב ובחודש מרץ בארץ בהוצאת כתר.

בספר יש כ-80 מתכונים לקינוחים טעימים וגדולים, שערכם הקלורי לא עולה על 160 קלוריות למנה, ואני גם מלמדת אנשים איך להפחית את כמות הקלוריות ב-40 אחוז וכמות השומן ב-70 אחוז. עבדתי על הספר קרוב לשלוש שנים, ולפני חמש שנים הוא יצא בארצות הברית, ולהפתעתי הגדולה בתוך חודש מיום פרסומו הוא נקנה באלפי עותקים והיה בין הנמכרים ביותר באמאזון, ואף נבחר כבחירת עורכים והגיע למקום 7 ברשימת הספרים הכללית של אמאזון. זו הייתה הפתעה מוחלטת עבורי - עיתונאית מישראל שפרסמה ספר בארצות הברית ללא יחסי ציבור מצליחה להגיע לכאלה הישגים. גם בארץ הספר נקנה די מהר לאחר פרסומו, מה שמראה שגם כאן עוד צפויה מהפכנה בתחום המדע שמאחורי האוכל.

צילום: אפרת ליכטנשטט

למרות ההצלחה של הספר, אני לא מתכוונת לעזוב את העיתונות בחיים. זה התחום שלי ובליבי. אבל זה כמובן לא סותר את העובדה שיש לי חלומות גדולים נוספים, והיום אני חושבת על כל מיני כיוונים עסקיים שיעשירו את עולמי. אני רוצה לעשות סדנאות על בישול ואפיה ולהקים ליין של מוצרים ועוגות מופחתות קלוריות למכירה המונית. אני כל הזמן פועלת כדי להגשים גם את החלומות וגם את הקריירה שלי, שאני מאוד אוהבת. זה לא תמיד קל, אבל זה בדמי. אני אדם שאוהב לעשות כמה דברים במקביל, וכל הזמן להתפתח ולפתח כיוונים חדשים.