כששואלים אישה או גבר הטרוסקסואלי/ת עם כמה גברים הוא/היא שכבו, התשובה לכך בדרך כלל מתייחסת לכמות הפעמים שהייתה בהם חדירה ואגינלית. חדירה היא ההגדרה הבלעדית ליחסי מין הטרוסקסואליים וככזאת, היא מצמצמת לנו את חופש הבחירה ואת אפשרויות העונג.

השאלה שאני בוחרת לשאול היא, מדוע אנחנו רק סופרות את הפעמים שהייתה בהן חדירה? האם חיכוך של איברי המין, מה שנקרא סקס יבש, אוננות הדדית או מין אוראלי, לא נחשבים כמי ששכבנו איתם? האם לי, כאישה הטרוסקסואלית, יש את הבחירה אם לקיים יחסי מין בלי חדירה, ושזה עדיין ייחשב בסטטוס היוקרתי של יחסי מין?

אתן בטח שואלות את עצמכן איך הגעתי למחשבות הללו, והסיבה לכך נעוצה במחקר שלי. התזה שלי עוסקת בחוויות של נשים עם וסטיבוליטיס - כאבים בחדירה בזמן יחסי מין (נושא לטור אחר לגמרי, שעוד יגיע). מהשיחות עם הנשים אותן ראיינתי עולה כי הן מקיימות יחסי מין עם חדירה, למרות כאבי התופת, כי הן חייבות. כי זו ההגדרה של יחסי מין בין גבר לאישה. שאחרת, אם הן לא תקיימנה יחסי מין ואגינליים, אז הן בעצם לא עושות סקס, ו"מה, אני אהיה מהזוגות האלה שלא עושים סקס?".

מה קובע, העונג או האקט?

כששאלתי הרבה מהן אם אוננות הדדית אינה מספקת באותה מידה, התשובה שלהן הייתה "לא. יחסי מין זה חדירה ואני צריכה לעשות אותה למרות הכאב". למה היא "צריכה" לעשות את החדירה אם החדירה כואבת לה? ואם נלך צעד אחד קדימה, למה כל אישה הטרוסקסואלית צריכה לקיים חדירה אם האיבר המענג ביותר בגוף שלנו, הדגדגן, ממנו רובנו גומרות, נמצא בכלל מחוץ לוואגינה?

וזה הביא אותי למושג "ציווי החדירה". מה זה ציווי החדירה? ציווי החדירה משמעותו, שכחלק מיחסי המין שלנו כהטרוסקסואליות, אנחנו צריכות ומחויבות לבצע חדירה, גם אם היא לא הפרקטיקה המינית המענגת ביותר עבורנו. למה?  כי צריך. זו ההגדרה.

חדירה היא אינהרנטית ליחסי מין הטרוסקסואליות, וללא חדירה, הטרוסקסואליות לא יכולה להתקיים. היא מייצרת את ההטרוסקסואליות ומשמרת אותה בו זמנית. לסביות יכולות לבחור לקיים מין עם חדירה או בלי חדירה, ולנו, כהטרוסקסואליות, אין את הבחירה הזאת. אנחנו מחוייבות, על ידי כוחות חיצוניים שמופעלים עלינו, לבצע את החדירה, גם אם יש לנו כאבי תופת במקרה הקיצון, וגם אם זה סתם לא מענג אותנו במקרה הנורמלי.

שרון אורישלמי מדברת על "ציווי החדירה" במסגרת "הייד פארק נשים" של Onlife (צילום: סיון צדוק)

חינוך להרחבת המנעד המיני

ושוב, אין בכוונתי לצאת נגד נשים שאוהבות חדירה וגומרות מחדירה. אני כן רוצה שנרחיב את המנעד המיני שלנו כך שגם מין ללא חדירה ייחשב ליחסי מין ויקבל את אותו הסטטוס. אני רוצה שנחנך את עצמנו, את הבנות והבנים שלנו, את רופאות ורופאי הנשים שלנו, למיניות הולסיטית ולא למיניות היררכית. שיחסי מין עם חדירה, שווים ליחסי מין ללא חדירה, שווים לאוננות הדדית, שווים למין אוראלי, וכו', ולא כפי שהיא באה לידי ביטוי במיניות הטרוסקסואלית, בה יש התקדמות על סולם המגעים המיניים, שפסגתה חדירה. מיניות כזאת תאפשר ליותר נשים להגיע לעונג מיני, בלי תחושות אשם או תחושת ריצוי. היא תאפשר לנשים חופש בחירה אמיתי במה שהן רוצות שיקרה להן במיטה.

ועד אז, בואו נפסיק לקרוא לזה חדירה ונתחיל לקרוא לזה כניסה, אירוח או התחברות. כי גם השפה מייצרת מציאות.