"אלוהים לא יכול להיות בכל מקום, לכן הוא המציא את אמא". זה היה כרטיס הברכה הפופולרי ביותר ביום האם 1978. אמא, האישה שחוזרת מהעבודה בשלוש וחצי בצהריים, בלי שאף אחד במשרד יעקם את הפרצוף וישאל "מי אישר לך לעבוד חצי משרה?" כי פעם, כשעולם העבודה היה פחות נוגש ותובעני, היו לנו גם חיים.

 

עוד ב-Onlife:

 

היום, כולנו עובדות עד צאת הנשמה כדי לא להצליח לגמור את החודש. על ארוחת צהרים עם הילדים, כמו שהיה נהוג פעם, אפשר רק לחלום. וגם אלוהים הבין שאמא (ואבא) הלכו לעבודה ולא יחזרו לעולם – ולכן המציא את המיקרו ואת הפייסבוק, כן, הדבר הזה שמגדל את הילדים שלנו בזמן שאנחנו עסוקים בלגדל את הקריירות שלנו.

 

באחרונה התפרסם מחקר המוכיח שילדי ישראל הם אלופי העולם בגלישה בפייסבוק ובצפייה בטלוויזיה, ואותי זה ממש לא מפתיע – לרווח הזה שבין ההורים לילדים הרי חייב להיכנס גורם ממלא מקום. הטבע, אתם יודעים, אינו מותיר חללים פנויים.

 

אמהות עובדות כיום - אין להן באמת ברירה

 

האמהות העובדות (וגם האבות) דיברו בשבועות האחרונים בקנאה ובהערצה על אן מארי סלוטר, העוזרת האישית של הילרי קלינטון ומנהלת תכנון המדיניות במשרד החוץ האמריקאי. תודו שמדובר בתפקיד חזק, משמעותי, משנה עולם. אבל סלוטר, בשיא הקריירה שלה, החליטה שהילדים חשובים לה יותר מעוד מסיבת קוקטייל עם ברק ומישל אובמה.

 

סלוטר כתבה מאמר ארוך ומנומק בו הסבירה כי בחרה לוותר על המשרה התובענית והנחשקת בוושינגטון וחזרה לתפקידה הקודם כמרצה מבוקשת באוניברסיטה ליד הבית, כדי שתוכל להיות אמא נוכחת בחייה ילדיה ולפקח מקרוב על הלימודים שלהם בתיכון.

 

סלוטר הבינה למעשה, את הכלל הפשוט ביותר ביחסי הורים ילדים: המטבע היחיד שעובד כאן, חברים, הוא מטבע קשוח שקוראים לו זמן. ובואו לא נבלבל אותו עם "זמן איכות", זו פיקציה שאנחנו, ההורים העסוקים מדי, המצאנו כדי להרגיע לעצמנו את המצפון.

 

 

הצעד ההחלטי של סלוטר למעשה הציב מראה כואבת ומגדילה מול העיניים שלנו, ההורים העובדים ממעמד הביניים בישראל של 2012. בעוד היא הייתה יכולה לעשות את הבחירה, אנחנו, אמהות ואבות,  נאלצים לציית לחוקים הקשוחים של עולם העבודה (שלא לומר העבדות) התובעני והמודרני, זה שמצפה מאיתנו להיות כל הזמן זמינים, נגישים, מחוברים, מגיבים.

 

אן מארי סלוטר - בחרה במשפחה מצליחה על פני קריירה מצליחה

צילום: מתוך ויקיפדיה, באדיבות Miller Center

 

עולם עבודה שמתעלם מהעובדה שיש לנו ילדים ומשפחות וחיים לנהל. חלקנו אולי עוזבים את המשרד בשעות אחר הצהריים המאוחרות או הערב, אבל לא גומרים לעבוד, אלא ממשיכים להיות מחוברים באינפוזיה למחשב כף היד, למייל האחרון מהמשרד, לעוד טלפון אחד ודי, ומגלים ששוב תשע וחצי ושוב הילדים נרדמו על הספה בסלון והנה עוד ערב אבוד.

 

מה עושים? חוזרים בנו מהתפטרותנו מתפקיד ההורים הנוכחים בחיי ילדינו, ומארגנים מחדש את חשבון הזמן שלנו - עד כמה שניתן. מציבים עובדות וגבולות גם במקום העבודה וגם בפני עצמנו, שיאפשרו לנו יותר שעות עם הילדים ופחות שעות עם אינפוזיית האון-ליין. הרי בערוב ימיו, אף אחד לא יצטער על עוד שעה שלא בילה בישיבת הנהלה.

ענת לב אדלר תנאם בהייד פארק נשים  - עושות שינוי חברתי של Onlife בנמל ת"א, בואו לשמוע ולהשמיע גם אתם!