אני רוצה לשתף אתכן במה שעבר עלי, ומתוך זה לצאת למשמעות של נשים פורצות דרך. אני התחלתי את הקריירה שלי ב-1992 באוניברסיטה בירושלים, שם ביקשו שאני אצטרף לצוות שארגן את הסיורים של יצחק רבין, בבחירות של 1992, והסכמתי. ואחרי הניצחון בבחירות התבקשתי לבוא לעבוד בצוות של יצחק רבין, שם עבדתי בתור מי שאחראית על כל מה שרבין עשה מחוץ למשרד. הייתי עדה למתקפות, לשנאה, להפגנות, לקשיים.

 

עוד ב Onlife:

 

ב-1995, ביום הרצח, יושבים שני אנשים בשקט אחד מול השני, יצחק רבין ושמעון פרס, בחושך. ואז יצחק רבין מסמן לי, "בואי בבקשה". אני מגיעה והוא אומר, "תכירי, זה שמעון פרס". מעולם לא פגשתי אותו פנים מול פנים. פרס נזף בי שאני מעשנת. הפסקתי מאז. ואמרתי לו תשמע, ברומא אני מתנהגת ברומאית, וגם הבוס שלי מעשן. לא ידעתי ששעון החול אוזל ו-5 דקות אחרי זה אני אאבד את הבוס שלי, ואעבוד כל כך הרבה שנים עם פרס.

 

אחרי הרצח התבקשתי לעבוד במשרד ראש הממשלה עם שמעון פרס. והסכמתי. והיה לי לכבוד גדול. ומיד עם הבחירות התחלתי לעבוד עם פרס לכל אורך התפקידים שלו. שמעון פרס מינה אותי להיות המנכ"ל הראשונה למשרד פיתוח הנגב והגליל שהקמתי, שעובד עד היום ועושה דברים נפלאים בכל מה שקשור לפיתוח הנגב והגליל. כשהוא נבחר לנשיאות הוא ביקש שאעבוד איתו בתור מנכ"ל בית הנשיא. מה שהיה מיוחד זה שאני את הזמן שהוא ביקש ממני לבוא לעבוד כשביליתי במטה בבית חולים, הייתי בשמירת הריון עם הילד הראשון שלי.

 

 

לעבוד קשה זה רק שליש מהסיפור

כשהתקשר אלי שמעון פרס ואמר לי שהוא רוצה שאני אהיה המנכ"ל, אמרתי שאני במיטה, והוא אמר שהתפקיד של להביא ילדים לעולם זה התפקיד החשוב ביותר שיש, והוא בטוח שמי שיש לו מוסר עבודה ימצא את הזמן לעשות הכול ביחד, והוא צדק. ועכל מה אני רוצה לדבר? אני רוצה לספר שלהגיע למקום זה אולי שליש מהעבודה. זה קשה, ומסובך, וצריך להשקיע שעות על גבי שעות של עבודה מסודרת. אבל זה רק שליש מהעבודה.

 

החלק המשמעותי בעיני הוא לאפשר לנשים אחרות להגיע גם הן לתפקידים האלה. זו המטרה החשובה בעיני. אני רואה בזה שליחות, ובית הנשיא תחת פרס הפך להיות בעצם בית נשי לגמרי. הוא הפך להיות מקום שמנוהל על ידי נשים. היועצת המשפטית אישה, החשבת היא אישה, יועצת התקשורת היא אישה. כל התפקידים המשמעותיים הן נשים. פרס אומר שהוא מרגיש כמו מיעוט נרדף. ואם שופטים לפי פרס, כנראה שכולם יכולים.

 

אם פרס יכול, כולם יכולים. צילום: בני גם זו לטובה

 

מי שבגיל 29 היה מנכ"ל משרד הביטחון, היה מוקף בגברים. בשנים האחרונות הוא מצא עצמו מוקף בנשים בעמדות משמעותיות. כששואלים אותו מה השינוי שעבר, הוא אמר שהוא עבר מהפך. שהוא ראה שלנשים יש יכולות בניהול שלגברים אין. נשים שמות בצד את האגו, עובדות בשיתוף פעולה, נלחמות כדי להצליח בלי לקחת קרדיט, וזו סביבת עבודה נהדרת. לא צריך להסתכל על זה מנקודת מבט של עשיית טובה למישהי.

 

נשים הן מנהלות טובות יותר

לנשים יש יכולות ניהול ויכולות עבודה נפלאות, שמתאימות במיוחד לתקופה הזו. אם פעם נדרשה התמקצעות היום נדרש מולטי טסקינג, נדרש שמישהו יוכל לעמוד בקריטריונים של הרבה רבדים בעבודה. שעבודה תכיל יכולת אינטגרטיבית של הרבה דברים. היועצת המשפטית שלי מבינה בתקשורת, החשבת שלי מבינה גם בנושאי משפט, הנושאים האלה חייבים להיות מחוברים ביחד. כל הנושא של ניהול נשים מביא לידי ביטוי את הנושא של הפרט, את העבודה עם כוח אדם, את הטיפוח של האיש בתוך המערכת. דבר שהוא מאוד חשוב היום.

 

היום דברים לא עובדים בלי שיתוף פעולה, שזו יכולת ניהול נשית. אם לסכם, החלק הנחמד בעניין זה להגיע לעמדת ניהול בכירה. אבל כאן מתחילה העבודה. החלק החשוב הוא לאפשר לנשים נוספות לעשות את העבודה. עם כל האמצעים הטכנולוגיים, אין בעיה לנשים לעבוד בעמדת ניהול קשה ותובענית. הבוקר מוקדש לפגישות עבודה. אחר הצהריים זה הזמן שנשים יכולות להתפנות הביתה ובערב אפשר לחזור באימיילים ובטלפונים.

 

כשאנחנו רואות את האפשרויות האלה ולא מוותרות על היכולות שלנו, זו הצלחה גדולה לכל מקום עבודה שיש. כשפרס נשאל על ידי אובמה מה הסכנה הגדולה שיש לדמוקרטיה במזרח התיכון אז הוא אמר שהגברים. כי כשאין שוויון זכויות יש נבערות ויש כישלון. וזו האמונה שלי בעניין לגמרי: אופטימיות, אמונה בעצמך, היכולת להאמין במה שאתה עושה, והיכולת לפרגן לאחרות, והצורך לפרגן לאחרות והיכולת להבין שנשים במקום העבודה זה הנכס הגדול ביותר שיש למקום העבודה, זה המתכון שלנו להצלחה.

 

תמיד שמעון פרס אומר "מה ההבדל בין פסימיים לאופטימיים?", שניהם מתים באותה דרך, הם רק חיים בצורה שונה. ואני תמיד מעדיפה להיות בין האופטימיות שמאמינה שאפשר, והכוח הוא בידיים שלנו.

 

עוד תמונות וחוויות מהייד פארק "נשים פורצות דרך" בדף הפייסבוק של Onlife:

 

צפו בנאום בהייד פארק נשים: