הציעו לי לכתוב מחזה על האונס משמרת. הגעתי לבית המשפט המחוזי. היו שם המון נאשמים בני 17, אולי 10 בנים, היו שם האבות שלהם, והיו באולם המון גברים שבאו לראות את המשפט. האמהות לא באו משום מה ולא היו נשים אחרות. ומול כל אלו הייתה התובעת. היא הייתה מבועתת ומבוהלת. ראיתי שהיא פשוט לא עומדת בזה. הרגשתי שיש בה פחד פנימי מאוד חזק. הסניגורים של הנערים היו אלימים והיה קשה לעמוד מול כולם ולהצליח. השופט מיכה לינדנשראוס הוציא אותם זכאים.

 

 

הנשים, הקולות וההתרגשות

כרמלה מנשה, דליה דורנר, אריאנה מלמד, קרנית גולדווסר, אסתר ברק לנדס דנה אינטרנשיונל ועוד - כל לנאומים המלאים מהייד פארק נשים של און לייף בכנס 1325

 

 

ביום הכרעת הדין הבאתי לתובעת את המחזה לקרוא, לבקשתה. השופט החל להקריא את הכרת הדין וידענו שהם הולכים לצאת זכאים. זה היה מחריד. אי אפשר היה לזכות אותם. זה היה מגוחך. הטיעון היה שהיא לא אמרה "לא" באופן ברור. ילדה בת 12 מול 10 בנים! השופט שלימים נהיה מבקר המדינה לא הבין את זה. לא היה מקום לספקות אפילו לא מבחינה חוקית והוא בכל זאת זיכה את הבנים. הרגשתי באותו רגע שאין תקווה. הם לא מבינים מה זה ילדה שעומדת מול קבוצה כזו ולא מסוגלת לדבר. ואז חשבתי - איזה עתיד משותף יש לנו?

 

 

עכשיו, כשנבחרה הנגידה החדשה שלנו, היא אמרה שיש בעיית ג'נדר. הבעיה היא בעיה בסיסית ועמוקה כי הבעיה של הגברים היא פסיכולוגית ועמוקה. 

 

לאלבום התמונות המלא מהכנס, לחצו כאן