הסיטקום המצליח "סברי מרנן", מתיימר להביא איזושהי ישראליות נפוצה כביכול לרמה הקומית שלה. ועובדה - זה עובד להם. עם אחוזי רייטינג יפים וקהל שכולל כמעט את כל שכבות הגיל והאוכלוסייה, אפשר להסיק שהסדרה כנראה הצליחה לקלוע לחוויה ישראלית ממוצעת ולגרור תחושות של הזדהות לצד הומור מסוים.

 

עוד באון לייף:

 

על הרמה של ההומור או הדיאלוגים הבינוניים אפשר לדבר - רבים עשו זאת כבר לפני ואין פה שום כוונה לבקר את הסדרה מבחינת האיכות שלה. מה שכן, אם כבר מדובר בסדרה שמשודרת בפריים טיים ונצפית על ידי כל כך הרבה אנשים ומבחינה תרבותית מדברת לכל כך הרבה אנשים, ראוי וצריך לבחון את האופן בו היא מציגה את הדמויות שבה. ולענייננו, את הדמויות הנשיות שבה.  

 

תחילה חשוב להדגיש שכל מהות הסדרה והעלילה שלה נסובה סביב המשפחתיות. יותר נכון, סביב המשפחתיות הכביכול ישראלית שיוצרי הסדרה בחרו להציג. ככזאת, אנו עדים לשלל דמויות שהקשרים ביניהן הם דרך נישואים והורות. עובדה שלא נראית משמעותית, אבל אני מבטיחה לחזור אליה בהמשך.

 

כדאי לציין שברוב הסיטקומים המצליחים מידידנו האמריקאיים אנחנו עדים יותר ויותר להתרחקות מהעלילה המשפחתית, או לפחות מזו הקלאסית. החל מסדרות כמו "נישואים פלוס" שהציגה את חיי הנישואים באופן קונטרסטי ומגוחך לגמרי מהסדרות ששודרו לפניה, ועד לסדרות כמו "משפחה מודרנית" שהציגה מגוון של צורות חיים משפחתיות. כמו גם שמאז הניינטיז בערך, קיבלנו לא מעט סיטקומים שמרכז עלילתם היה דווקא הרווקות או מצבים קומיים במקום עבודה כלשהו. אבל לא נורא, זה לא סוד שפה זה לא אמריקה, שאנחנו מדינה שמרנית וזה כנראה בסדר גמור שיהיה לנו גם סיטקום שזאת כל המהות שלו. יתרה מזאת, זה אך הגיוני שרוב הציבור יתחבר לעלילה שכזאת. כך שאני מפרגנת להם את זה. אבל איפה זה כן הופך להיות מטריד ואיפה זה כן הופך להיות בעיה?

 

הצגת חיי הנישואין בצורה מגוכחך ונלעגת. נישואים פלוס

 

זה הופך לבעיה כשהקונטרסטיות לחיי נישואים ומשפחה הופכת לנלעגת, הופכת לסוג של "לוזריות", וכשמטרת העל של הדמות שמייצגת אותה היא להתחתן. וכן ניחשתם נכון, הדמות שמייצגת את אותה הרווקות "האומללה" היא אישה. הדמות הזו, או בשמה המלא בסדרה "מירב חסון", היא רווקה מובטלת החיה עם הוריה ובעיקר על חשבונם. היא כמעט ואינה מציגה, אם בכלל, מאפיינים שאינם קשורים למצבה הזוגי ושאיפתה העיקרית, אם לא היחידה, היא למצוא בן זוג ולהתחתן. כמו גם, שזאת השאיפה של הוריה לגביה, על מנת שלא תתגורר עימם יותר, ובאופן כללי היא זוכה לזלזול תמידי מצד כל הדמויות בסדרה. כך שאם אנסה למעשה לסכם אותה, נראה שאין אצלה איזשהו ביטוי למאפיינים אישיותיים הייחודיים לה, היא לא מראה שום סימנים לעצמאות בלי גבר לצידה, היא נחשבת ל"לא יוצלחית" בניגוד לאחיותיה הנשואות ובעיקר אין פה שום סימן ליכולת הבחירה שלה בבן זוג ומה שיש לה להציע כי כאמור - אין לה באמת מה להציע (אבוי, אפילו לבשל היא לא יודעת ואף היה פרק שלם בנושא). בגלל זה היא נופלת לתבנית הבנאלית של הרווקה המסכנה שאף אחד לא בוחר בה. וכך, כמעט מבלי לשים לב, מתחזק לו הסטריאוטיפ עתיק היומין שנשים צריכות להיבחר (לפי רמת האטרקטיביות שלהן) ולא לבחור. יתר על כן, עד כמה הן כמהות ומחכות להיבחר.

 

בהתאם לכך, אפשר לסווג אותה כדמות מאוד שטוחה ונלעגת שזה בסך הכל לגיטימי בסיטקומים. אבל מה שמפריע פה בעיקר היא העובדה שהנלעגות שלה נשענת על סטריאוטיפים שמשמרים סדר קיים ואי שוויוני. אם כבר הסדרה היתה רוצה להפוך את כל תופעת הרווקות לבעייתית היא יכלה להציג גם רווקים גברים נלעגים, אך בחרה שלא. כך, אנו רואים את הדמות של אדם רוזן, שמוצג כרווק מבוקש שכל פעם יוצא עם מישהי אחרת (למעט בעונה האחרונה שיש לו בת זוג קבועה שהצליחה "לתפוס" אותו). באופן זה הוא בעצם זה ש"בוחר", בניגוד למירב, והרווקות שלו רחוקה מלהיות אומללה. בנוסף, ישנה את דמותו של איתמר רוזן הגרוש פעמיים ואשר לזכותו יאמר שהוא מוצג לעיתים כילדותי ולוזר בעיקר מכיוון שחזר לגור עם הוריו. אך בכל זאת, כשהוא מביא בחורות הביתה הן בדרך כלל מושא הבדיחות העיקרי. הן והמוזרויות שלהן.

 

מירב מצאה זוגיות? כנראה שחייב להיות קאטצ?. מתוך הפרומו לסדרה

 

אם כן, בסדרה שמבוססת על טהרת המשפחה והזוגיות, זה לא מפתיע שכל דבר שמנוגד לזה יוצג באור שלילי על הסטריאוטיפיים הכי קיצוניים שאפשר לדמיין. לצערי זה גם לא מפתיע שרק את הדמות הנשית הרווקה מציגים באור שכזה. אבל כשמדובר בסדרת פריים טיים כה פופולארית שרחוקה מלהיות תופעה שולית, סדרה שכל כך הרבה אנשים מתחברים אליה, צריך לחשוב מה זה אומר עלינו והאם ככה באמת ראוי להציג נשים? כיצורים נטולי עצמאות שכל מטרתן היא נישואים וכל ההוויה שלהן מצטמצמת לחיי נישואים ואימהות? אני נוטה לחשוב שזו לא היתה מטרת היוצרים של הסדרה (להציג ככה נשים רווקות, ליצור את הדמות הזו ככה או להמציא אותה באופן הזה). אני רוצה להאמין (באותה המידה שאני רוצה להאמין בחדי-קרן) שמטרתם היתה פשוט לשקף איזושהי מציאות קיימת ולהפוך אותה לשטוחה וקומית. אבל פה בדיוק זה מטריד אותי עוד יותר- כשזאת המציאות, וכשכך החברה תופסת נשים וזה פשוט השיקוף הקומי-טרגי שלה.