כמו הרבה ילדות אחרות, גם באנה אל-עבד בת ה-7 משתמשת ברשתות החברתיות כדי לתעד את החיים שלה. אתם יודעים - קצת פצצות, קצת פחד, קצת רעב- מסוג הדברים שכל ילדה בגילה חווה. כלומר, כל ילדה בגילה שמתגוררת במזרח חלב.

 

עוד באון לייף: 

תמונה אחת שצילם תייר זר שינתה את חייו של פליט סורי

כך נראית הבריחה הגדולה מסוריה

עדויות מצמררות: הפליטות מסוריה מדברות

 

מאז חודש ספטמבר, באנה ואמה פאטמה מעלות לטוויטר ציוצים מהשגרת חייה הנוראית של המשפחה בעיר הנצורה, על מנת להראות לעולם מה עובר עליהן ועל מאות אלפי הילדים שחיים כעת תחת אש. אתמול (ראשון) העלו השתיים ציוץ קורע לב, שנראה כמו פרידה.

 

"הודעה אחרונה", הן כתבו. "תחת הפצצות כבדות עכשיו. כבר לא יכולים להמשיך עוד לחיות. כשנמות תחשבו על ה-200,000 שעדיין נמצאים בפנים. ביי".

 

 

כמה שעות מאוחר יותר, באנה כתבה "הלילה נהרס לנו הבית. הוא הופצץ ואני הייתי בין ההריסות. ראיתי מוות בעיניים וכמעט מתתי".

 

ההודעה הזו, כאמור, היא (לפחות כרגע) האחרונה מבין עשרות שהשתיים שיגרו בשבועות האחרונים, ושגרמו לאלפי אנשים ברחבי העולם לעקוב אחריהן בדאגה.

 

ההתחלה, כצפוי, היתה הרבה יותר אופטימית. לפני כחודשיים, למשל, צולמה באנה כשהיא קוראת בחדר שלה. ליד התמונה נכתב "באנה קוראת כדי לשכוח מהמלחמה".

 

בסוף ספטמבר העלתה פאטמה תמונה של בנה וכתבה: "מוחמד שלי בן החמש מאוד אוהב לצייר, אבל הוא מאוד פוחד מהמטוסים הרוסים".

 

 

אלא שמאז חלב הפכה לשדה קרב בוער. הצבא הסורי, בעזרת הרוסים, הולך ומשתלט על אזורים במזרח העיר, שעד כה נחשבו לכאלו שבשליטת המורדים. ב-2 באוקטובר, פאטמה העלתה במהלך הלילה מספר ציוצים מדאיגים על ההפצצות הכבדות. בין השאר כתבה "פצצות, פצצות, פצצות...אנחנו לא יודעים אם נמות הלילה. בבקשה תתפללו עלינו. אני מבטיחה שאמשיך לצייץ לאורך כל הלילה". למחרת הן עדכנו שהמשפחה ניצלה בנס, והפצצות פגעו ישירות בצד הבית שלהם.  

 

 

רק לפני ארבעה ימים, פאטמה צילמה את באנה מודה לסופרת האהובה עליה ג'יי.קיי רולינג, על שכתבה את הספר הארי פוטר. היא גם צילמה את ילדיה קוראים אותו בשמחה. אבל כבר למחרת התמונה היתה הרבה יותר עגומה –תרתי משמע- כשפאטמה תיעדה את העיר ההרוסה וכתבה:  "תאפשרו להכניס מזון. רק תאפשרו...בבקשה תאפשרו את זה למען האלפים שגוועים פה ברעב. למה זו בעיה?".

 

 

באותו היום העלתה באנה תמונה שבה רואים ילדה מדממת מראשה וככל הנראה ללא רוח חיים. היא כתבה "עולם יקר, הלילה אני בוכה. זו חברה שלי שנהרגה הלילה מההפצצות. אני לא יכולה להפסיק לבכות". מאז הציוצים הלכו ונהיו דחופים ומדאיגים יותר ויותר. פאטמה ביקשה שוב ושוב עזרה מהעולם והרבה תפילות. כל זאת עד שהגיעו הציוצים האחרונים מאתמול ומאז לא ידוע מה עלה בגורלה של המשפחה.  

 

 

מאות אלפים מחכים לאות נוסף מבאנה, שהפכה להיות סמל לילדים שנמצאים כרגע בעיר המופגזת. אבל אם נהיה לרגע כנים, אולי נוכל להודות בינינו לבין עצמנו, שגם הציוצים העצובים מבאנה, כמו גם תמונת הפעוט שנשטף אל חופי טורקיה, או הסרטון שרץ ברשת לפני כמה ימים של שני אחים הבוכים על בני משפחתם שנהרגו, עדיין לא באמת הצליחו לנער אותנו משגרת יומינו. וככל הנראה, חוץ מצביטה בלב, הם גם לא ממש יצליחו. ואנחנו נמשיך לקבל עוד ועוד ידיעות על הזוועות המתרחשות ממש עכשיו, ממש לידנו.