הבהרה קטנה ללוחמי צדק גדולים, הנאבקים למען האדם הנרמס והמדוכא, ונגד הקיפוח, האפליה והדיכוי של ציבורים שלמים. הבהרה למטיחים בנו, פעילי שחרור בעלי החיים, שהמאבק למען שחרור האדם, כל אדם, חשוב יותר (?עם כל הכבוד?) מהמאבק למען שחרור חיות: הפסיקו עם הכחש העצמי, לוחמי צדק יפים. אנו רוחשים לכם כבוד, וחלקנו אף שותפים לכם בזירות שונות ומחלקים זמננו בין מספר מוקדי עשייה. אבל גם אתם יודעים שטבעונות - אותה בחירה שבנפשנו - איננה בחירה בין אכילת עגל לבין אכילת אדם. הטענה שאתם מטיחים בנו, לפיה ?יש מאבקים חשובים יותר? היא מלבוש מוסרי בו אתם מתעטפים משעה שקשה לכם להימנע מאכילת בשר, ובידיעה צלולה שניתן להיאבק למען אנשים ובמקביל לא לאכול חיות. טלו קורה מבין עיניכם, אתם יודעים שההכרעה "מה לאכול" איננה בין פרה לבין "אדם מקופח", אלא בין אכילת חיה לבין איפוק. 

 

דעו שהפניית העורף למסר הטבעוני לא מעניקה לכם עמדה "ניטרלית" כלל וכלל. בעוד שההחלטה להישאר אדיש למאבק לשוויון מגדרי, לא הופכת אדם לשותף פעיל בפגיעה בנשים - הרי שאכילת חיות היא פעולה ממשית, במהלכה אתם שבים ומכריעים, כל פעם מחדש, לפגוע באחר. ניתן כמובן לטעון שגם ביחס למאבקים אחרים, כל אדישות כלפי עוול כמוה כנטילת חלק בעוול עצמו, אבל קשה לטעון שהדבר גורר פגיעה ישירה באחרים ומתוך אינטרס עצמי מובהק ותועלתני.

 

לא ביקשנו שתאמינו שחיי כל היצורים עלי אדמות שווים בערכם, וכי כדברי הרמב?ם, ?אין הבדל בין צער האדם וצער שאר בעלי החיים?. רשאים אתם לחלוק עלינו, רשאים גם לגחך על שכמותנו, המאמינים בלב שלם שחיי העגל יקרים לו בדיוק כפי שחיינו יקרים לנו, ועל כן הוא עומד רועד ומבוהל לנוכח מותו. לא ביקשנו שתעמדו עמנו שכם לשכם בהפגנות. לא בקשנו מכם כמעט דבר.

 

גם אדישות לטבעונות היא פגיעה קשה בבעלי חיים

 

אנו מוכנים גם להתעלם מהעובדה האחת, החותכת, לפיה רובכם לא תיאותו להניף את המאכלת ולבצע את שיסוף הגרון הנושם, המתחנן לחילוץ, כדי שהבשר יבוא על צלחתכם (אם ערך החיה כה נמוך - מדוע קשה לנו לפגוע בה ומדוע מופקדת המלאכה על אחרים, העושים זאת רחוק מן העין והלב?). את רעיון קדושת החיים, כל חיים, נוסיף לחלוק בינינו, בעוד רבים מכם ילעגו לנו באופן דומה להפליא לדרך בה לועגים לכם יריביכם.

 

אנחנו נחשוב שאין הבדל בין המאבקים וכי המאבק למען האדם והחיה אחד הוא. ועוד נחשוב, שאם כל צורות השעבוד יסתיימו והעבד יסיר את כבליו ויאמר: ?הנה חיה הנחותה ממני?, כל המסע היה לשווא. אך גם אם תחלקו עלינו, דעו שביחס לאכילת חיות מתגחכת ההצהרה כי ?יש מאבקים חשובים יותר?, משום שהזרקור המצפוני לא בוחן באיזה מאבק לקחתם חלק, אלא באיזו מידה הייתם שותפים לעוול. 

הבהרה קטנה ללוחמי צדק גדולים: גם אם תישארו איתנים בדעה שהחיות נחותות וחייהן הפקר, נשיב לכם שבסופו של יום, כל עוד אתם - האמיצים והמסורים, הצודקים והטובים, משתתפים בהנפת השוט על מי שנכלא בצווחות אימה המבקיעות את הדעת - לעולם לא יהיה מאבקכם שלם. ולעולם לא תהיו חופשיים.

יקי שגיא הוא פסיכולוג קליני ופעיל למען שחרור בעלי חיים, כותב בעיתונות הכתובה, הדיגיטלית וברשתות החברתיות את עמדותיו בנושא טבעונות ובעלי חיים.

 

**שגיא ישתתף בקונגרס הטבעוני של עמותת ויגן פרנדלי, שייערך ב-16-17 בפברואר במרכז דוהל בתל אביב