התנצלות פומבית בפני אדם שוב

בשבוע האחרון התפרסמה ההודעה הנ"ל בזו הלשון בעמוד "שיח פמיניסטי" בפייסבוק על ידי שלושה אנשים שנתבעו בידי אדם שוב, איש תקשורת לשעבר, שב-2007 נחקר בחשד לאונס ומעשה מגונה של שתי מתלוננות. התיק נסגר, על פי הודעת הפרקליטות, מחוסר אשמה.

אדם שוב

25,000 שקלים פיצוי. אדם שוב. צילום מסך מתוך יוטיוב

הפרשייה הזו חזרה לעורר כותרות ברשתות החברתיות, לאחר שבתחילת מאי ערך ארגון "יוצאים לשינוי" סדרת הופעות והרצאות במקומות בילוי בשוק מחנה יהודה. אדם שוב היה אמור להרצות באחד הברים. פעילים וחברים של המתלוננות נגד שוב התרעמו על הבחירה בו להרצות, כתבו על כך ברשתות החברתיות, ואף הודיעו לבר כי במידה ששוב ידבר, הם יגיעו למחות. לאור המחאה, החליט הבר לבטל את האירוע ושוב הגיש תביעת דיבה נגד שלושה מהפעילים, שפרט לתשלום פיצויים נדרשו לפרסם התנצלות פומבית בזו הלשון.

אבל לא רק פעילים ואזרחים שביקשו למחות על עוול שנגרם להם הסתבכו כך. גם עיתונאים ותיקים ומיומנים, שמכירים את חוקי לשון הרע, הסתבכו ברשתות החברתית לאחר שלא התאפקו ופירסמו את אשר על לבם. המקרה המפורסם אולי יותר מכל באחרונה הוא של יגאל סרנה שפירסם כי רעיית ראש הממשלה שרה נתניהו זרקה את בעלה בנימין נתניהו מרכב השרד באמצע כביש 1. בני הזוג הכחישו זאת מכל וכל ולקחו את סרנה לבית המשפט, שפסק לזכותם תשלום פיצויים.

תבעו את יגאל סרנה וזכו. שרה וביבי

תבעו וזכו. ביבי ושרה. צילום: shutterstock

גם העיתונאית החוקרת שרון שפורר הסתבכה בשל פרסום בפייסבוק: כשעבדה ב"הארץ" היא פירסמה סדרת כתבות על סוחר הנשים שנהפך לעד מדינה דודו דגמי. התיקים נגד דגמי נסגרו בשל עדויותיו כעד מדינה והוא הקים חברת נדל"ן בשם מיזמים, ששינתה את שמה ל"אורבן". למרות שנאסר עליה להזכיר את שמו של דגמי כבעלי החברה, שפורר לא התאפקה וכתבה ש"מיזמים-אורבן" היא חברה מפוקפקת. על כך הגישה נגדה החברה תביעה.

בסוף 2016 תבע שוטר בני משפחה מצפת שעשו לו שיימינג ברשת והעלו סרטון שבו נהג לכאורה באלימות כלפי אזרחים. בית במשפט פסק לזכותו תשלום פיצויים של 98 אלף שקל. ב-2014 תבע בעל סופרמרקט בערד לקוחה שפירסמה נגדו פוסט בפייסבוק לאחר ויכוח על מתן עודף. הוא זכה ב-13 אלף שקל. גם מירי רגב הצטרפה לקלחת התביעות, ותבעה אזרח שבשיא מלחמת צוק איתן כינה אותה זונה. זה נגמר בהתנצלות ובגינויים בלבד.

אין ספק שהרשתות החברתיות הפכו לכלי חשוב ויעיל בידי האזרח הקטן, שלא תמיד מסוגל לתאגידים, לחברות ענק, לעוולות השלטון והממסד וגם לפוליטיקאים, אבל בפרופיל שלו ובקבוצות שונות הוא מרגיש חופשי לפרסם תלונות, עוולות ושיימינג לאנשים או לגופים שהרעו לו, למען ייזהרו ויישמרו אנשים אחרים. אולם יש לזכור כי חופש הביטוי לא מספק הגנה מוחלטת, ואותם אנשים שמפרסמים פוסטים זועמים, לא משנה אם בפורום מצומצם או המוני, חשופים לתביעות דיבה ולתשלומי פיצויים גדולים. אז איך נדע לשמור על עצמנו ברשתות החברתיות? מה מותר לנו לכתוב מבלי לחשוף את עצמנו לתביעות?

עשי- ואל תעשי

"התשובה לשאלה 'מה מותר לכתוב' ברשתות החברתיות היא 'כל מה שחוקי'. עם כל הרצון להגן על חופש הביטוי, הרי שהכלל הוא שלא להתבטא בשום מקום, לא ברשת חברתית ולא בין חוג חברים, באופן שפוגע בזכויותיו של אדם אחר", מסביר עורך הדין יהונתן קלינגר, הרכז של הקליניקה למניעת תביעות השתקה מבית התנועה לזכויות דיגיטליות בקריה האקדמית אונו. "אם אתה מביע דעה, היא צריכה להיות ממוסגרת בתור דעה. לדוגמה, 'לדעתי היטלר הוא רוצח המוני' זו לא דעה, אלא הבעת עובדה (השימוש במלה לדעתי שגוי); להבדיל מ'לדעתי הפסטיגל לא צריך להעלות מופעים בשבת כי אנו מדינה יהודית' – זו דעה. הכלל הוא שדעה היא ביקורת על התנהגות של אדם, וטענה עם משקל עובדתי היא טענה שטוענת שאדם מסוים הוא בעל תכונה מסוימת או עשה מעשה מסוים.

יגאל סרנה

הסתבך בעקבות פוסט בפייסבוק. יגאל סרנה. צילום מסך מתוך יוטיוב

"כאשר אדם מפרסם פרטים הנוגעים לעסק מסוים, חשוב להפריד בין העובדות לבין הדעה. לדוגמה, אם הגעת לקבל שירות במוסך, וקיבלת שירות רע, אתה צריך להבדיל בין הסיפור של השירות שקיבלת לבין דעתך האישית, גם בחלקים נפרדים וגם בשפה נפרדת. חשוב לזכור שהאמת היא תמיד סובייקטיבית, ולא תמיד מה שאתה זוכר הוא מה שבאמת קרה, ולכן צריך להיזהר".

לפעמים נדמה כי השימוש במלה לכאורה מגן עלינו מפני תביעות כאלה. קלינגר מסביר כי "לכאורה" היא לא המילה הנכונה, וגם לא "לדעתי". "יש להבדיל בין דעות לבין עובדות. העניין הנכון הוא להסתמך על מידע חיצוני, ולהראות על מה אתה מסתמך".

קלינגר מדגיש כי בחוק איסור לשון הרע, טענת ההגנה בחוק של "אמת הפרסום" היא טענה בעייתית, שב הנטל ההוכחה הוא על הנתבע. "כלומר, אם תובעים אותך בלשון הרע אתה צריך להיות מי שמוכיח את ההגנה שלך ומביא את הראיות. זה מאפשר לנהל תביעות בצורה בריונית על ידי גופים חזקים כנגד אדם קטן וחלש, כדי להשתיק אותו. תביעות מסוג זה, של השתקה, נהפכו להיות יותר נפוצות בשנים האחרונות, מכיוון שאנשים יודעים שקל יותר להתפשר, ולמחוק את הפרסום שלהם גם אם הוא פורסם בצורה מותרת, מאשר לנהל את ההליך שעולה הרבה כסף.

"המקרה של אדם שוב הוא מקרה סבוך. האישום הפלילי הוא עניין אחד. אבל אם מישהו היה צד בעניין ואילו יכול היה להוכיח את טענותיו, מותר היה לו להתבטא. ואולם במצב כזה הוא יצטרך לנהל משפט כדי להוכיח את 'האמת שלו'. בכל משפט בלשון הרע, נטל ההוכחה על אמיתות הפרסום הוא על הנתבע. כלומר, צריך לא רק להחזיק ראיות, אלא שכל הראיות האלו יהיו חזקות".

בנוסף, על כל אדם לשים לב למה שהוא כותב, לא משנה באיזה פורום סגור או מצומצם. "חוק איסור לשון הרע חל על כל ביטוי שמבוטא כלפי אדם אחר. במקרה שהיה לא מזמן, חויבה עורכת דין  בתשלום של פיצוי בגובה של 20 אלף שקל על הודעה פרטית ששלחה ללקוח שמכפישה עורכת דין אחרת. כלומר, גם דברים שכתבת בהודעה פרטית, ולא רק בקבוצות סגורות, יכולות להיות עילה לתביעה בתחום לשון הרע". במקרה נוסף שפורסם באפריל פסק בית המשפט פיצויים של 18 אלף שקל לאיש עסקים שכונה גנב בשיחת מסנג'ר פרטית בפייסבוק, בין הנתבע לקרובת משפחתו.

ואם לעתים קרובות נדמה לרבים, בהם גם עיתונאים, שברשתות החברתיות אפשר לפרסם פרטים לא מאומתים, שלא כמו בכלי התקשורת הממוסדים, מדגיש קלינגר כי ההבדל בין אמצעי התקשורת לבין רשת חברתית הוא האחריות של העורך. "בעוד שבפייסבוק רק מי שמפרסם את הפוסט אחראי כלפי הנפגע, הרי שבאמצעי תקשורת (כהגדרתו בחוק) אפשר להטיל גם אחריות על עורך אמצעי התקשורת. לכן, לפני כל פרסום של עובדה יש לבדוק את העובדות, ולפרסם רק עובדות שאפשר להוכיח שהן אמיתיות. ואולם פעמים רבות אנשים מפרסמים עובדות שהן נכונות, אך לא מלאות. יש להיזהר גם שם".