ב-2015 עלה לכותרות הסיפור של ג'ניפר קסוול (31), מורה מאוקלהומה שהואשמה באינוס תלמיד שלה, בן 15. על פי הדיווחים, היו ביניהם מפגשים מיניים רבים, שהתחילו בכיתה והמשיכו גם בביתו של הנער ובמכוניתה. בסופו של דבר היא הורשעה בשלושה סעיפים של אונס מדרגה שנייה, סעיף של מעשה סדום בכפיה ושני סעיפים של פיתוי ילד. בסיום המשפט, קסוול נשלחה לעשר שנות מאסר בפועל ועוד חמש שנים על תנאי. אך לא פה מסתיים הסיפור עבורה.

 

עוד באון לייף: 

 

השבוע החליט בית המשפט באוקלהומה כי על קסוול לשלם למשפחתו של הנער מיליון דולר כפיצוי על הפגיעה הנפשית בעקבות המקרה. לדברי השופט "המורה ניצלה את מעמדה ואת האמון שניתן בה כדי לחלל מינית גבר צעיר שיצטרך להתמודד עם ההשלכות הנפשיות לשארית חייו".

 

על פי פסק הדין, הקורבן הפך מספורטאי פופולרי לנושא ללעג בבית ספרו, מה שאילץ אותו להירשם לבית ספר בעיר אחרת, שבה אין לו משפחה או חברים. עוד נכתב שם כי הקורבן נמצא מאז המקרה בטיפול נפשי כדי להתמודד עם טראומת ההתעללות, ומטפליו צופים שיהיו לו בעיות של אמון באנשים בעלי סמכות עד סוף חייו. גם עורך הדין של משפחת הנער, צ'רלס ווטס, אמר כי "למען האמת, למקרה היה השפעה עצומה על הנער. ככל הנראה תמיד יהיו לו בעיות במערכות היחסים".

 

בנוסף לתביעה האזרחית כלפי קסוול, משפחתו של הנער תבעה גם את בית הספר על כך שהם טייחו את הסיבה שבגללה התפטרה/פוטרה ובכך אפשרו לה להמשיך להיפגש עם בנם. התביעה הזו הגיעה להסדר, ובית הספר שילם למשפחה פיצוי על סך 250 אלף דולר.

 

למרות שמקורביה של קסוול טוענים שאין לה שום יכולת לעמוד בתשלום הפיצוי, עורכי דינם של המשפחה מאוד מרוצים מפסק הדין, משום שלטענתם הוא שולח מסר חזק וברור למורים ולבתי ספר האחרים, על כך שלהתעללות בילד יהיה מחיר יקר.

 

ג'ניפר מקסוול לפני התפוצצות הפרשה

 

ממש לפני תחילת המשפט, קסוול התראיינה לד"ר פיל, שם סיפרה את הצד שלה על השתלשלות האירועים. כמובן שהיא דאגה להוציא את עצמה הכי טוב שאפשר, במיוחד כשתיארה את המפגש המיני הראשון בינה לבין התלמיד שלה: "אני עבדתי על דברים. הוא כל הזמן המשיך להתקרב אלי, ואני כל הזמן ניסיתי להתרחק לצד השני של הכיתה. בסוף הוא הגיע אלי ונישק אותי. כל הזמן אמרתי לו 'לא'. הוא לא הכריח אותי, הייתי יכולה בקלות לקום וללכת ולא עשיתי את זה. אבל כן התנגדתי, כי ידעתי שזה לא בסדר".

 

לדבריה, כמה ימים לפני אותו אירוע, הנער נישק אותה בהפתעה. ממש אחרי אותה הנשיקה, היא התפטרה. בהמשך, אביו של הנער ביקש ממנה לבוא אליהם על מנת להתנצל בפניה על כך שהיא איבדה את משרתה בגלל בנו, ומפה התפתחה חברות משונה בין שלושתם – הנער, אביו וקסוול. "היינו יושבים בסלון ומדברים, לפעמים רואים סרט". כשנשאלה האם האבא היה עד לגילויי חיבה ביניהם, היא ענתה "לא יותר מדי. זה לא שהתנשקנו או משהו כזה". עוד סיפרה קסוול כי בין השניים היו מספר מפגשים, רובם במכונית שלה, וכי בעלה לא היה מודע אליהם כי באותה תקופה היא כבר הגישה בקשה לגירושים.

 

את ההסכמה לחיזוריו של הנער היא תרצה בכך שהיא הרגישה לא רצויה על ידי מי שהיה אז בעלה: "הייתי איתו עשר שנים ואף פעם לא קיבלתי ממנו מחמאה. מעולם לא החזקנו ידיים או היתה בינינו חיבה פיזית". לדבריה היא נהנתה להיות המחמאות ומהפלירטוטים מצד התלמיד. "הוא היה מאוד פלרטטן", אמרה לד"ר פיל. "הייתי צריכה להפסיק את זה ולא עשיתי את זה. לא הייתי רגילה לתשומת לב".

 

אך כל התירוצים האלו, והשאלה מי בעצם התחיל, לא באמת חשובים. ברור מי היה האחראי המבוגר בסיפור, ולכן גם מי היה צריך לעצור אותו – גם אם הצד השני והצעיר לא הביע התנגדות ואפילו עודד את המעשים. לפחות אפשר להתנחם בעובדה שלשם שינוי גם בית המשפט הבין את זה.