נוכחות נשים בפוליטיקה הישראלית מתחילה לקבל גוון מטריד חדש. קוראי כותרות החדשות עוד עלולים לחשוד שנשות הפוליטיקאים לא רק שאינן מודרות – למעשה, הן תופסות כותרות ראשיות. הנה אנו מתבשרים כי מסתמנת החלטה להעמיד לדין פלילי את אשתו של היועץ המשפטי לממשלה יהודה ויינשטיין. כמו חברותיה הנשואות לגברי צמרת השלטון – נילי פריאל או שרה נתניהו הן רק דוגמא – גם היא זוכה לחשיפה בנסיבות לא מחמיאות של העסקת עובד בביתה בתנאים פסולים.

 

עוד ב-Onlife

 

רצף סיפורים אלה מדגים שדבר לא השתנה ביחסי המינים בישראל גם במאה ה-21: הנשים מצויות במטבח ואחראיות על ניקיונו. תפיסה זו לא צומחת יש מאין, והיא מעוגנת בחקיקה שלנו כאן ועכשיו. לפי החוק בישראל, אשה המצויה בביתה ואינה עובדת, היא "עקרת בית", הגבר לעומת זאת פשוט "מובטל". משמע, אשה הנמצאת בביתה כשהיא מובטלת מעבודה בשכר נתפסת כמי שמצויה במקומה הטבעי, ואילו גבר במצב מקביל נתפס כמי שמצוי במשבר השתכרות.

 

הנשים יספגו את הזבל

תפיסה זו, ככל הנראה, הנחתה את התגובה המשפטית לאירועי נשות הפוליטיקאים המוזכרים לעיל. בבתי משפחות ברק-פריאל, ויינשטיין ונתניהו התרחשה התנהלות הנחשדת כמנוגדת לחוק. למרות שהתנהלות זו היתה משפחתית ושירתה את כל בני המשפחה, ברגע שנדרש היה לשלם מחיר ציבורי עליה, הפכו משפחות אלה לאוסף של יחידים המופרדים זה מזה משני צדי קו המגדר המפריד בין פרטי לציבורי, בין פנים לחוץ. הגברים עוסקים בעניינים ציבוריים, הנשים בענייני המטבח.

 

הנטל של ספיגת הרפש הציבורי בשל מה שהתרחש במטבח הוטל על כתפיהן של הנשים. הגברים, לעומתן, יצאו מן המטבח כשהם ממורקים למשעי. בהם לא דבק רבב מן האשמה של אותה התנהלות משפחתית פסולה. הם הרי לא קשורים לניהול משק הבית ולהעסקה של מי שדואגות לו. תפקיד זה שמור אצלם לנשותיהם.

 

יתרה מזאת, הבית המצוחצח בו חיו לא היה מעניינם עד כדי כך שלא שמו לב לאותה מהגרת עבודה שדאגה להעמדתו על מכונו או לפניה הנפולים והמדוכאים של העובדת שטענה שהושפלה בו. עד כדי כך לא שמו לב, שלא העלו על דעתם שמא ראוי לוודא, ולו לשם מראית עין של תקינות ציבורית, שדפוסי ההעסקה של העובדות בביתם הם חוקיים.

 

ובמטבחון - הקומבינות חוגגות

בישראל של 2012, הנשים שייכות למטבח – הגברים למטבחון. מי מבשל במטבחון הגברי, ומה מתבשל בו? במטבחונה של הקואליציה החדשה, כך למדנו, התבשלה לה עסקת ממשלת האחדות כהרף עין אחרי שהאישה שהנהיגה את האופוזיציה חזרה לתחום הפרטי, התחום הנשי. רק עזבה לבני אל מטבחה הביתי, והגברים יכלו לסגור עניינים במתכון השמור כנראה לגברים בלבד.

 

השף הראשי שבישל את העסקה הוא נתן אשל. כזכור, שף זה הקדיח את התבשיל והיה אמור לאכול את הדייסה שבישל לעצמו כשהטריד עובדת בלשכת ראשהממשלה. תחת זאת, הוא נהנה ממנעמי הגורמה שמבטיחה משכורת ציבורית שמנה, רכב שרד צמוד ותנאי פנסיה משובחים, וכל זה בניגוד לתפריט שהכתיבה נציבות המדינה עצמה, בה נשפט על מעשיו הפסולים.

 

אז מתי בעצם גברים אחראים למעשיהם? במטבחו הביתי הגבר הוא דג מחוץ למים, לא שייך ולא אחראי למתרחש. אבל במטבחון המדיני הוא כל כך שייך שאפילו הוראות מפורשות לא יכולות להוציא אותו משם, לא משנה אם (כן, גם שם) הוא פגע בנשים בדרך לעניינים החשובים באמת.