יש לו חיוך נדיב, והוא הבטיח להתנהג יפה. ככה בחרתי את המועמדים שלי עד היום. אה, לא. לא בזוגיות. שם הלב ממילא עושה את העבודה. אני מדבר על הבחירה המשמעותית ביותר, הרת הגורל, הכי הוליסטית שבנאדם יכול לעשות בקשר לחייו בעידן המודרני – בחירת המועמד שלי לכנסת.

 

עוד ב Onlife:

 

אני יודע מה דעתי, אני רק לא יודע מה דעתם

זה מביך להודות עד כמה הבחירות שלי עד היום היו שטחיות. השקעתי יותר בלימוד איכויותיו וחסרונותיו של המיקרוגל שלי, מאשר בהכרת המועמדים שהצבעתי עבורם מאז העניקה לי המדינה את זכות ההצבעה. יתרה מזו, בשלוש ממערכות הבחירות אפילו התנדבתי, והשקעתי מזמני, מרצי וכישורי למען קידום מועמדים מסויימים (את השמות של הפדיחה לא תוציאו ממני אפילו בעינויים).

 

אולם אם הייתם שואלים אותי איזה חוקים אותו מועמד קידם, מאילו הצבעות הוא נעדר, ובאיזה ועדות הוא ישב – הייתי משיב שאין לי מושג, אבל אני סומך עליו בעיניים עצומות.

 

וזה מה שעשיתי. סמכתי עליהם בעיניים עצומות. מדהים, אם לוקחים בחשבון מה שכולנו יודעים על פוליטיקאים, ועל המרחק שנוטה להיווצר בין הבטחות למעשים. למעלה מ-20 שנה אני פוקד את הקלפי, וגם רואה עצמי מודע ומעורב. ועדיין, בכל פעם שצצות בחירות, אני הולך שבי אחרי הצהרה נבובה של זה, או שפמו המתריס של ההוא (אופס, נפלט לי). לעיתים עלוב מכך – אני מאמץ המלצה של איזה חבר "מבין".

 

יש לו חיוך נדיב, והוא הבטיח להתנהג יפה. יאיר לפיד (צילום יח"צ: יוני המנחם)

 

תמוה, לא? הרי יש לי, כמו לכל ישראלי, דעה מוצקה ומגובשת לגבי כל נושא שעל סדר היום. גם אם תעירו אותי באמצע הלילה, עם האנגאובר של מסיבת רווקים, ותציבו אותי על בימת הכנסת, אוכל לנסח נאום משכנע על לסוגיית ההתנחלויות, גיוס בחורי ישיבה, מעמד האישה, הפרדת דת ומדינה והגנת זכויות הפרט. כל אחד מהנושאים האלה חשוב בעיניי מאוד, וקשור ישירות לתפיסת עולמי והגדרת החברה בה אני רוצה לחיות. אבל כשאני ניגש לבחור, אני מסתפק בהצהרת כוונות כללית, שלעיתים היא כמעט זהה בין כל המתחרים.

 

זה מוזר מבחינה נוספת: בכל תחום אחר בחיי הייתי אומר שאני... ובכן, לא קפדן, אבל מקפיד. בעיקר כשמדובר באנשים איתם אני עובד. התחקיר המינימלי שאני עורך לקראת קבלת עובד כולל חפירה בגוגל וטלפון אחד לפחות למעביד קודם. אני זוכר שלא קיבלתי פעם מרואיין לעבודה משום שהתרשמתי שיש לו אוצר מילים דל מדי. טוב, אבל הוא אמור היה להיות אחד מהצוות שלי, שזה עניין רציני מאוד. בבחירות לכנסת, לעומת זאת, מדובר בסך הכל באנשים שיקבעו מה ילמדו ילדיי, האם תהיה לי דירה, איזה חלק מהמשכורת יישאר לי ביד, האם יעופו עלי טילים, האם אוכל לנשום את האוויר ולשתות את המים ועוד כאלה נושאים חסרי כל חשיבות. אז אני בוחר אותם, פחות או יותר, על עיוור.

 

יש כלים שיעזרו לך לעקוב אחרי המועמדים שלך

אוקיי, לא הגעתי לכאן רק כדי להצליף לעצמי על הגב כמו איזה שיעי. האמת היא שארגנתי מבעוד מועד הפי אנד לרשימה הזו, ותסלחו לי על הטון המואר משהו שעשוי להשתרבב להמשך דברי. מסתבר שהבחירות המתרגשות עלינו לכנסת ה- 19 הולכות להיות המושכלות והמעמיקות שידענו (ואני מרשה לעצמי לעבור כאן ללשון רבים, כי נדמה לי שדפוסי הבחירה הנלוזים שלי מוכרים לרוב הקוראים). במהלך השנים האחרונות למד הציבור הישראלי שמותר לו לדרוש, והוא גם יקבל, מידע אמיתי ועדכני מכל נבחר ציבור או נושא משרה. אורח החיים בעולם הדיגיטלי הנכיח כאן תרבות שהולכת ומשתרשת, של קשר בלתי אמצעי בין מה שקראו פעם "האזרח הקטן" או "קהל היעד" או "הצרכן", לבין מי שנחשב פעם לשליט הכל יכול. אולי מוגזם לקבוע שהיוצרות התהפכו, אבל אפשר כבר להיזכר כי הרעיון הבסיסי העומד מאחורי משרה של נבחר ציבור, הוא מציאת בן אדם מוכשר ונאמן, שיקבל משכורת, טלפון ומשרד, כדי לעשות את מה שאת דורשת ממנו.

 

מובן שלאף אחד אין את הזמן והאנרגיה לעקוב יום יום אחר ביצועי השליח שלו. בכל זאת, יש לנו חיים משל עצמנו לנהל. אבל היום עומדים לרשותנו כלים מתקדמים ביותר, שבנו ממש לכבודנו (ולכבודה של החיה הנכחדת ההיא שנקראת "הדמוקרטיה הישראלית") כמה עמותות על מפלגתיות, המסכמים בשבילנו בפשטות את מה שעשו הנבחרים מאז הפעם האחרונה שנפגשנו, לפני 4 שנים. שימו לב – לא מה הם אמרו, אלא מה עשו. איך הצביעו, כמה נכחו, מה הציעו, איך פעלו. עובדות, לא פרשנויות.

 

תזכורת: הם עובדים אצלך. ביבי נתניהו ויובל שטייניץ (צילום: שאטרסטוק)

 

יש לך מועמד שמעניין אותך? הנה כל מה שרצית לדעת עליו ולא יצא לך לשאול (אגב, על האש גם מערכת של שאלות ותשובות, מקושרת ישירות למועמדים). שאלת את עצמך מה זה בעצם התקציב הזה שבגללו בכלל הוקדמו הבחירות? הנה לך כל התשובות. זוכרת שיצאת לכיכר בקיץ שעבר, ופתאום כולם נורא התעניינו בך? קבלי את מה שהם עשו עם זה. רוצה לדעת בדיוק מה קרה השבוע בדיונים בכנסת? קח, יש כאן הכל.

 

כשהילדים שלך ישאלו אותך איך זה קרה

חצי שעה של פשפוש קצר באתרים האלה (יודעים מה? שעה. זה עדיין הרבה פחות ממה שרובנו משקיעים ביום בשיטוט משועמם בפייסבוק), ופתאום יש לי מושג על מה אני מדבר. יש לי יכולת אמיתית לצ'פר את מי שבאמת עשה את מה שלחתי אותו לעשות, ו"להעניש", בעצם בלי מרכאות - אשכרה להעניש את מי שחיפף, או גרוע מכך, מכר את הקול שלי תמורת כיבוד.

 

אבל עם כל הכבוד לרגשות נאצלים כגון חיבה ונקמה, התוצאה החשובה באמת של כל הצעד המבורך הזה בהתפתחות האנושית, היא הסיכוי החדש, אפילו אם הוא חלקי, שבכנסת הבאה ישבו באמת אנשים שמתכוונים לקדם את מה שחשוב לנו. יכול להיות שהם לא תמיד יצליחו. בכל זאת, מדובר במציאות הישראלית. אבל, איך לומר זאת בזהירות, יש לפחות סיבה מוצקה להאמין שהם ינסו.

 

אז לאותם קוראים שנוהגים לדלג מהפסקה הראשונה ישר לסוף, הרי לכם סיכום בשורה אחת: לפני שאתה ניגש לקלפי, סור נא לרגע לכאן, ותן הצצה בביצועיו של המועמד שלך. כדי שכשהילדים שלך ישאלו אותך איך קרה שהקונילמל הזה הגיע לבית הנבחרים, לפחות תהיה לך תשובה מנומקת. מצד שני, אתה יכול שוב לבחור לפי המבט החודר בפוסטר, או הסלוגן המלוטש על הפלריג, ולקוות לטוב. אחרי הכל, זה מה שעשינו עד היום, ויצא לנו לא רע. מה, לא?

 

להתראות בקלפי.

 

לבלוג של עמית גל a creativefool.com