"אני פמיניסטית, אין לי חוש הומור". את הכיתוב הזה קראתי מזמן, כשלמדתי באוניברסיטה, על סיכה שעיטרה תיק של מרצה, שחוש ההומור שלה היה תקין לחלוטין. זו הייתה הפעם הראשונה שהפנמתי שאכן, אחד מכלי הנשק הכי נוחים נגד פמיניזם בפרט ונגד כל קריאה שמוחה על אפליה בכלל הוא: "אוף איתכן, שוב לא הבנתן את הבדיחה?".

 

עוד ב Onlife:

 

 

כשצריך לסתום לאישה את הפה ומיד

נזכרתי בכך השבוע, כשנתקלתי בפייסבוק בצילום של סטיקר פרסומת. הסטיקר הציג אישה שפיה נחסם באיקס נחרץ, עשוי מסרט סיליקון, אותו ביקשו לפרסם. המוצר תואר כפטנט שכבש את ארצות הברית, פריט חובה בכל בית ואוטו. כדי להדגיש עד כמה הוא חיוני, על פיה החסום של האישה הוסיפו את הכיתוב המצודד "כשצריך לסתום משהו ומייד!". לדברי מי שהעלתה את התמונה, (איריס בוסקו) הסטיקר הודבק על פח בכניסה לחנות כלי בית.

 

התגובה הראשונה שלי הייתה לתהות האם זה אמיתי. הרי התקדמנו, הנה, יש לנו כך וכך ח"כיות חדשות בכנסת, כולל מרב מיכאלי, לא פחות. נשים כבר אמורות להיתפס כיצורים אנושיים שווי ערך לבני המין השני. אז למה פרסומת מהסוג הזה נחשבת עדיין ככלי שיווקי לגיטימי, ולמה היא לא מצחיקה?

 

התשובה, שלי לפחות, טמונה בשאלה מה הייתה ההרגשה לו היו בוחרים לסתום את פיו של גבר המום עם אותו חומר מצוין לטיפולי חירום. כשמדמיינים את זה, זה נראה מגוחך, קצת פטישסטי אולי, קצת מאיים אם הוא ייראה מפוחד, אבל בעיקר - וקודם כל - מופרך. וזה בדיוק לב ליבה של הבעיה.

 

למה זה עדיין נתפס ככלי לגיטימי? הסטיקר (צילום: איריס בוסקו)

 

לא צוחקים איתה, צוחקים על חשבונה

הצגה של גבר מושתק או כבול היא מצחיקה, כי גברים לרוב אינם מושתקים. זה לא שאין ייצוגים כאלו בעולם הפרסום, אדרבה, יש ויש. קשה לדמיין מי לא חייך בזמנו בסיפוק מול הפרסומת לאבקת הכביסה קליה מלפני אי אלו שנים, בה קיבלנו היפוך של התפקידים המסורתיים. זה היה בחור, גברי, אפילו קצת שרירי, שצווח בהיסטריה "זו אקונומיקה!" ובחורה ששמרה על קור רוח וחייכה בהבנה מול הרכרוכיות שלו.

 

אלא שמה שהיה מצחיק בפרסומת ההיא, זאת העובדה שהגבר ההוא לא מייצג את מה שרוב האוכלוסיה חושבת על גברים. המקרה הזה הוא חריגה מופרכת, אבסורדית, מטופשת, שמדגישה עד כמה "ככה גבר לא צריך להתנהג". הייצוג של הבחור שנבהל מאקונומיקה שתכתים לו את הבגד הוא כל כך בלתי נתפס, שהוא מצחיק. הוא מצחיק כי הוא מוכר לנו אבקת כביסה, מוצר שנתפס כמיועד לנשים. הוא מצחיק כי הוא מגיב כמו אישה, כמו הומו, כמו אחר, כמו לא גבר הטרוסקסואל אמיץ שפותח סתימות. גברים לא מבינים בכביסות! וזה, כמובן, בסדר, כי כביסות זה כל כך משפיל.

 

לעומת זאת, סרט הסיליקון מיועד לקהל יעד גברי. יש סרטון הדרכה רציני באתר המוצר, ובו מככב גבר. לעבודה אמיתית צריך גבר אמיתי, כזה שמטפל במצבי חירום. על הדרך, רצוי לצחוק על האישה ולהשתיק אותה, שלא תפריע עד שיגיע תורה לעבוד. כלומר, לנקות. זה לא אמור להיתפס כאלימות, חלילה, מה פתאום, זה פשוט שהיא חופרת, אז היינו צריכים לנקוט באמצעים. במקרה הזה די ברור: לא צוחקים עם האישה על הסטיקר, צוחקים עליה ועל חשבונה.

 

ההבדל בין שתי הפרסומות הוא בערך כזה:

גבר עושה כביסה? פחחח

גבר מטפל בסתימה? גררר! (ואת, תסתמי!)

 

גברים הרי לא מבינים בכביסות! (צילום אילוסטרציה)

 

מעניין אם הסטיקר הזה היה מופיע על אוטובוס בירושלים

כאישה, כ"אחרת", אין לי עדיין (לצערי) את הפריבילגיה לצחוק כשמציגים לי את אי השוויון שלי ואת האופן בו אני נתפסת על ידי רבים, גם היום. אי אפשר לצפות ממני לצחוק כשהבדיחה היא עלי. כשעדיין מפלים אותך, כשיש מספיק אנשים שחושבים שכן צריך להשתיק אותך, שאת לא צריכה לשבת מקדימה באוטובוס, שאת לא צריכה להרוויח יותר, שאת לא יכולה להחליט לעשות הפלה, וכשאני אמורה להתפעל כל כך מייצוג בכנסת של 27 נשים מתוך 120 - זה לא מצחיק. מעניין אם הסטיקר הזה היה עובר אישור ומופיע על אוטובוסים בירושלים, או שהיו נאלצים להסיר את פניה של האישה חסומת הפה, כי בעיר הקודש שלנו גם אישה עם איקס על הפרצוף זה יותר מדי נוכחות נשית.

 

יש גם בדיחות מסוימות עם גוון לא פמיניסטי בעליל, שמצחיקות אותי. אבל הן מצחיקות אותי כשהן מוצבות בתוך חברה בטוחה, של אנשים ונשים שרואים אותי ואני רואה אותם כאינדיבידואלים, ולא כישויות מיניות בתוך כלובים של מגדר. אלו רגעים נדירים בהם החומות התפיסתיות שלנו נופלות. אז גם אני צוחקת, כי מדובר בסיטואציה מגוחכת, כי ברור לי שאף אחד מהאנשים שסביבי לא חושב שמקומי בעולם הוא קודם כל כמכונת ילודה, בישול ורצוי שתהיה בשתיקה. ברגעים האלו ההגדרות המסורתיות נשברות ומתנפצות, והמראה המכוערת שמשרדי פרסום מציבים מולנו נסדקת לרגע.

 

התקדמנו, התקדמנו לא מעט, אבל הייצוגים להם אנחנו חשופים וחשופות כל הזמן משפיעים על צורת החשיבה שלנו, ללא הבדל גזע, מין או גיל. ואף אחד לא צריך לחשוב שתפיסה כזו היא לגיטימית.