תאוות המוות הבזויה של נועה שיינדלינגר
המחאה החברתית הצליחה. חבל
אני בסדר עם כישלונות בחיים
עברייני קלפי
ללקק את האצבעות
מפגש לאין קץ
לקראת שבועות: 3 מתכונים לעוגות גבינה מנצחות
קדרת אורז וירקות בניחוח סויה
הגידו כן לחיסונים
שבועות: 2 מתכונים לקישים מנצחים
השכלה גבוהה, תשלום גבוה
העתיד מוטל על כתפיה
הכניסה על אחריותכן
7 מאפיות לעוגות גבינה מפנקות
בידיים של הרופא הטוב ביותר
פריטי הטול הכי יפים
את שמנה ומהממת, אל תשתני
X

גזענות במאמאזון: איפה יש חדרי לידה בלי סודניות?

דנית גוטפריד
בת 29, חיה בת"א עם בן הזוג יוני, הבן אוּריה והכלב מקס. עוסקת בקידום ונראוּת של עמודי פייסבוק, כותבת, מכורה למחשב, אוכל טעים, ומשחקי הכס
0
0
SHARES

בימים האחרונים נחשפתי במאמאזון לפוסטים של נשים העומדות ללדת, ומבקשות לברר באיזה בית חולים יש הפרדה בין יולדות יהודיות לבדואיות או סודניות. "לא רוצה שהבובון שלי יחטוף מחלות", הן מסבירות. הפוסטים האלה הם כמובן לא הבעיה, אלא רק הסימפטום

19.03.13

לפני מספר חודשים, כשנודע לי על הריוני, ביקשתי להצטרף לקבוצת האמהות הפייסבוקית מאמאזון. הקבוצה סגורה לאמהות בלבד, וכל בקשה צריכה לעבור דרך מנהלת ומייסדת הקבוצה – אור אלתרמן-ברנע. הקבוצה כוללת היום מעל 35,000 נשים, וגדלה בקצב מעורר השתאות. היא כבר זכתה לחיקוי בארץ נהדרת, והז'רגון הייחודי לה כבר הפך לסמי-מיתולוגי בקרב אמהות ישראליות.

 

חוויית הקריאה במאמאזון לא תמיד קלה. עולים בקבוצה עשרות פוסטים בשעה, רובם עוסקים בבעיות וקשיים שחוות אמהות לפעוטות וילדים צעירים, התייעצויות עם אמהות מנוסות יותר, ושיתוף בתסכולים הרבים שחווה אישה שהיא בת, אמא ובת זוג. מרחב וירטואלי כמו זה, שמתקיים על טהרת נשים, יכול להיות אוצר אמיתי עבור נשים רבות החוות דכאון, חרדות, קשיי תפקוד ופחדים, מקום למצוא בו סולידריות ונחמה אמיתית, גם אם וירטואלית בלבד.

 

עוד ב Onlife:

 

"לא רוצה שהבובון שלי יחטוף מחלות מסודנים"

בימים האחרונים נחשפתי בקבוצה לשני פוסטים של נשים העומדות ללדת, ומבקשות המלצה מאמהות הקבוצה בנוגע לבית חולים אליו כדאי להגיע, עם בקשה מיוחדת: "חשוב לי לדעת האם קיימת הפרדה בין ישראליות יהודיות לבדואיות (סליחה על הגזענות אבל לי זה חשוב(". ובפוסט השני: "בלי להישמע גזענית (כי אני ממש לא!!) יש באיכילוב מלא סודנים ואריתריאים והדבר האחרון שבא לי זה להיות בחדר עם קבוצה של מסתננים עם מחלות או שהבובון שלי יחטוף מחלות כשיהיה איתי בחדר".

 

התגובות לפוסטים מפתיעות. רוב מוחלט של הנשים כלל לא טורחות להתייחס לאמירות על היולדות הבדואיות/מבקשות המקלט, והמעט שכן מעודדות ומרגיעות: "הבדלי התרבות מאוד שונים ואני בטוחה שאת לא היית רוצה שאחרי הלידה ישבו לך בחדר אנשים שדוברים שפה שונה, שתנאי ההיגיינה שלהם שונים (מאוד) ועוד כל מני דברים שעלולים לגרום לשהות שלך להיות לא נעימה. זה ממש לא עניין של גזענות לשם גזענות". מיעוט קטן עוד יותר מעיז להעיר על הניחוח הגזעני העולה מן הפוסטים, ונענה בגערות: "תתביישי לך חתיכת מתחסדת!".

 

"לשנוא סודנים זאת לא גזענות". צילום מסך מתוך מאמאזון

 

הדיון בנושא הפרדת יולדות הוא רק סימפטום

חזרה למציאות: ביולי 2012 פורסם כי משרד הבריאות מגבש נוהל לטיפול במבקשי מקלט ומהגרי עבודה בבתי חולים, שצפוי להיות מיושם בבתי החולים וולפסון ואיכילוב. החוק בישראל אוסר על הפרדה על בסיס צבע, ולכן הבידוד שרצו לכפות באיכילוב על מבקשי מקלט לא יכול לעבור. מכיוון שהנהלת איכילוב הציגה נתונים שמראים כי מתוך 70 נבדקים מבוגרים, אובחנו 13 עם חשד לשחפת, ואחרי שהתפרסמו בתקשורת דיווחים על רופאה שנדבקה בשחפת, אפשר להבין אמהות טריות שחוששות.

 

העובדות הרי אף פעם לא ידועות לציבור הרחב, והוא ניזון לרוב מקרעי מידע שמביאה התקשורת. לא מעט ישראלים מגבשים את דעתם על ציבור מבקשי המקלט – חברה מגוונת שמכילה עשרות אלפי פרטים שונים – על פי דיווחי התקשורת/המשטרה על פשיעה בקרבם, פשיעה שקיימת גם בקרב ישראלים, אבל כשהיא מדווחת, הזרקור אינו מופנה כלפי מוצאם. בנוגע להפרדה הגזעית בין יולדות יהודיות לערביות, זה כבר סיפור שונה לגמרי. בתי החולים הציבוריים בארץ מכחישים את הטענות (אפשר לקרוא במאקו, וויינט ונרג') כי ישנה מדיניות הפרדה, ובכל זאת עדויות הנשים במאמאזון לא משאירות מקום לספק – ההפרדה חיה וקיימת.

 

הפוסטים והתגובות במאמאזון בנושא הפרדת יולדות הם כמובן לא הבעיה, אלא רק הסימפטום. הם מאפשרים לנו הצצה למציאות של ישראליות וישראלים רבים, מציאות שלא ידובר בה בשיחות ברזייה בעבודה או ביציאה עם החברים, ובטח שלא תפתח מהדורת חדשות, ובכל זאת היא שם, מתחזקת ומפילה חללים.


במדינה בה נבחרי ציבור קוראים לא למכור ולהשכיר דירות לערבים, יו"ר המפלגה השנייה בגודלה מכריז כי ערבים לא נחשבים בעיניו לפרטנרים, רה"מ אינו מגנה לינצ'ים אלימים נגד ערבים, חברי כנסת עסוקים בהסתה בלתי פוסקת כלפי מבקשי מקלט ולא-יהודים, אין אפשרות למנוע מהגזענות לחלחל כלפי מטה, לאזרחים.

 

"כולנו שייכים לאותו גזע מופלא, הוא גזע האדם"

לפעמים אנחנו מקבלים תזכורת כואבת לאיך נראים חייהם של 20% מאזרחי ישראל הערבים, אלו של מבקשי מקלט, של חרדים, של מזרחים. חייהם של כל מי שאינם לבנים, ולפיכך זהותם אינה שקופה – ישראלית - אלא מוגדרת תדיר על פי צבע עורם, אליו מייחסים תכונות אופי שונות ומשונות על הספקטרום הגזעני, החל מחום ועממיות, ועד להרגלי היגיינה ונטייה לקמצנות או אלימות. קשה אפילו לדמיין את תחושת הזרות והניכור שרבים כל כך מאזרחי ישראל חשים כלפי המדינה ומוסדותיה, את האכזבה וההשפלה היומיומית שהם עוברים, חלקם בניסיונות להשתלב וחלקם בניסיון פשוט לשרוד.

 

סמי מיכאל, נשיא האגודה לזכויות האזרח, נשא אמש (17.3.13) נאום על מגפת הגזענות, ובין היתר אמר: "הפושע העיקרי הוא לא זה שנושא את השלט הגזעני, לא זה שבועט בערבים, לא מי שמיידה בהם אבנים, לא מי שמבצע בהם מעשי לינץ'. החינוך אשם, כי מצמצמים את לימודי ההיסטוריה העולמית לכדי 20 אחוזים, כי משרד החינוך אוסף מחנויות עותקים של ספר לימוד בהיסטוריה בהוצאת מרכז זלמן שזר, כדי לא לאפשר לתלמידים להיחשף לנקודת מבט של 'האחר', וכי כאשר תלמידי בית-ספר ערערה משתתפים במצעד זכויות אדם ובו נושאים שלטים בעד שוויון ונגד גזענות, בית-הספר ננזף על ידי משרד החינוך בתואנה שהדבר נוגד את חוזר המנכ"ל. החינוך אשם על כי לא פעל ביתר שאת להעברת המסר שכולנו שייכים לאותו גזע מופלא, הוא גזע האדם. אין גזע עליון, ואין גזע נחות, ואין גזע טהור, ואין גזע טמא".

הכי מחופשות באתר