הרב יעקב אריאל, המזוהה עם הציונות הדתית ומועמד לתפקיד הרב הראשי לישראל צוטט השבוע באמצעי התקשורת, כמי שסבור שנשים לא אמורות להשתלב בתפקידים בכירים. הרב הסביר שהבעיה המרכזית היא תפקידים שלטוניים בכירים, וכי הוא לא היה רוצה שהבנות תראינה בגולדה מאיר דמות חיקוי. הוא עוד הוסיף והרחיב כי נשים בגיל הפוריות שרוצות לגדל משפחה - לא מתאים שיעסקו בתפקידים בכירים הדורשים אינטנסיביות.

 

עוד ב Onlife:

 

 

מהפכה פמיניסטית -  גם במגזר הדתי

לכאורה נדמה כי ניתן לעבור בביטול על המקרה, וכי הוא אינו רלוונטי לחיינו המודרנים. אלא שלצערי, הדברים המיוחסים לרב יעקב אריאל אינם מנותקים מהמסרים שקיבלנו, חברותיי ואני, בחינוך הממלכתי דתי. זהו חינוך המשמר ערכי משפחה, ומניח חלוקת סמכויות ותפקידים שלפיהם מוגדרת האשה, בראש ובראשונה, כאמא וכרעיה שחובתה הראשונית היא ללדת ילדים ולהיות אחראיות למשק הבית.

 

בחברה שבה ביטויים כמו: "כל כבודה בת מלך פנימה" (תהילים מ"ה, י"ד) הפכו לאידיאל, ברור לכולם כי מקומה המסורתי, הראוי והטבעי של האשה הוא בין כתלי הבית. הערך המוביל של אשה בחברה זו הוא ערך המשפחה: הקמתה, טיפול בה ושמירה עליה.

 

אבל המציאות בשנים האחרונות מראה אחרת- נשים בציונות הדתית, על אף שהתחנכו על ברכי החינוך הזה בדיוק, וספגו את הערכים האלה במהלך שנות חינוכן, בוחרות אחרת. החדירה של ערכי המודרניזם וההתפתחות החברתית מצמצמות את הפערים המגדריים בתחומי התעסוקה ומערערות על מוסכמות חלוקת התפקידים בין נשים לגברים, חלחלה גם לחברה הדתית. נשים דתיות מתברגות לעמדות בכירות בתחומי המשפט, הכלכלה, וכן, גם במעוז הכי גברי - הצבא.  

 

"הבית היהודי"- למה אישה לא מונתה לתפקיד שרה?

הניסיון להשאיר את האשה בדלת אמותיה מאותגר בעידן המודרני, גם בתחומים הקשורים לדת עצמה. את תופעת הפמיניזם הדתי, המתבטא בנשים הלומדות תורה ומפלסות את מקומן לתוככי תחום ההלכה הגברית, עד כה ניתן לראות כחלק מהתהליך העובר על החברה הדתית ציונית.

 

לא רק שאני שמחה על התערותן של נשים בחיים הציבוריים והדתיים, אני אף חושבת שיש חשיבות רבה לכך שדווקא אשה בתקופת הפריון תתערה בחיים הציבוריים, שכן חזקה עליה שתוכל להוסיף  לציבוריות הישראלית ממד ייחודי ופורה (תרתי משמע) המאפיין את השלב בו היא נמצאת, והחסר כל כך בחיים ציבוריים המובלים על ידי גברים בלבד.

 

לצערי, מפלגת הבית היהודי, המפלגה שמייצגת את הציונות הדתית והניפה בגאון ערב הבחירות את הדגל של "אשה במקום גבוה", נדמה כי קיפלה את הדגל בשלב שיבוץ השרים, ואפילו למנכ"לית לא מצאו ארבעת שריה מקום. זה נכון שהמצב לא שונה גם בשאר המערכת הפוליטית, מה שרק מחדד את התחושה כי דרך ארוכה עוד לפנינו.

 

המהפכה במעמדה של האשה בתחום הציבורי והפרטי היא אחד המאפיינים המרכזיים של המאה. אני רוצה לחשוב שרוב הרבנים של הציונות הדתית רואים בעין יפה את העובדה כי בהתרחשות המשמעותית הזו לא נפקד מקומה של האשה הדתית, המחויבת להלכה, ושואפת יחד עם זאת להתפתחות הן בחייה הדתיים והן בחייה המקצועיים. הייתי רוצה שהרבנים, לא רק שלא יתקעו מקלות בגלגלי התהליך, אלא יהיו בין מובילי החץ להמשך הדרך של השינוי המיוחל הזה.