אני מצטרפת למעשה האמיץ של אריאנה מלמד, ולקריאתה של שרון שפורר וכל הנשים האמיצות הנוספות לצאת מהארון ולהפיץ את רשימת ההטרדות והתקיפות המיניות שעברתי בחיי. מבחינתי זו פעולת מחאה חשובה המעלה את המודעות לגבי השכיחות המזעזעת של הטרדות ותקיפות מיניות, וכן העצמה אישית שלי ושל נשים אחרות.

כשהייתי בת 5 בערך, אולי אפילו יותר קטנה, השכן מלמעלה היה מציק לי במעלית. זה היה מתחיל מדיבורים חמודים כמו שמדברים אל ילדה קטנה, אבל אז הוא היה צובט לי בישבן ומכאיב לי. כשהייתי אומרת שזה כואב הוא היה קורא לי מפונקת. הוא היה עושה את זה בערך עד שהייתי בת 10.

מגיל 7 ועד שנים אחר-כך, בדרך לבית הספר, האיש המבוגר שעבד בתור גנן בבניין ממשלתי בשכונה היה מציק לבנות. הוא היה צועק כל מיני קריאות, קורא לנו לבוא לחצר בו עבד, והיה חושף את עצמו. זה היה ידוע, כולם היו מדברים על זה וגם המבוגרים ידעו. אני לא יודעת אם מישהו אי פעם התלונן.

בבית הספר היסודי הילדים מכיתה ו' היו מתפקדים כמשמרות הבטיחות בדרכים. כשהייתי בערך בת 8 או 9, עצרתי במעבר החציה ליד הילד מהמשמרות, והוא שאל בת כמה אני. עניתי לו והוא התחיל לדבר איתי על פלייבוי ועל סקס. הייתי נבוכה ולא לגמרי הבנתי על מה הוא מדבר. הוא התקרב אלי קצת יותר מדי והיה לי לא נעים, ואמר לי שבקרוב אבין.

בערך בגיל 12 התחיל להיות לי לא נעים ללכת ברחוב לבד כי בנים היו מעירים הערות לא נעימות והייתי צריכה להתעלם כי פחדתי.

בצבא בלילות אחרי הקורס היינו (החניכות שגרו רחוק) נוסעות באוטובוס לאכסניה לישון, כי לא היה מקום בבסיס. האוטובוס היה עמוס מאוד, ויותר מפעם אחת היה גבר מצמיד את איבר מינו לישבנה של אחת מהחיילות. זה קרה לי, ולקח לי זמן להבין מה קורה. כשהבנתי הייתי ממש בשוק, והדבר היחיד שיכולתי לעשות זה לברוח לצד האחר של האוטובוס. כשראיתי שהוא עבר לעשות את זה למישהי אחרת באתי לשם ולקחתי אותה איתי (היא לא הספיקה להבין מה קורה). בדרך לאכסניה היינו צריכות לעבור דרך גינה חשוכה, והיה ידוע שיש שם גברים שחושפים את עצמם ומאוננים לפני הבנות. סיפרתי את כל זה למפקדת הקורס והיא אמרה לי שאין מה לעשות וזה ידוע לכולם כי זה כבר ככה שנים.

לילה אחד כשהקפצתי חברה הביתה בשעות הערב המוקדמות, עצרתי את הרכב ליד המדרכה והמשכנו לפטפט קצת. פתאום קלטתי גבר מבוגר מתקרב לרכב, מוריד את מכנסיו ומצמיד את איבר מינו לחלון. התחלתי לצרוח ומיד נעלתי את הרכב והתחלתי לנסוע משם. התקשרתי למשטרה והם אמרו שהם ישלחו מישהו אבל שבטח לא נמצא אותו. זו היתה שכונה חשוכה בדרום תל אביב ולא רצינו לחכות לבד למטה. אחיה של החברה ירד ללוות אותה למעלה ואני נסעתי משם. היא סיפרה שהמשטרה לא הגיעה.

בגיל 21 התחלתי לעבוד בחברת היי-טק בצוות תמיכה. הייתי הבחורה היחידה בצוות מלא בחורים, ועד שהגעתי לא היתה בחורה בצוות. היה להם מנהג להעביר במייל סרטוני פורנו מאחד לשני, במיוחד אחד מהם, והוא הוסיף אותי לתפוצה ברגע שהתחלתי לעבוד איתם. מיד הלכתי להגיד לו שזה גורם לי להרגיש מאוד לא נוח ושיפסיק, והייתי צריכה לומר לו עוד שלוש-ארבע פעמים כי הוא לא הפסיק לשלוח לי אותם. לא הייתי פותחת את המיילים אבל השמות היו מזעזעים, אלו היו סרטונים אלימים ודוחים.

 

אחרי שהוא כבר הסיר אותי מהתפוצה, מפני שגם חברי הצוות האחרים כבר אמרו לו, יום אחד הוא קרא לי להיכנס לחדר שלו. הוא חיכה עד שאכנס ואז הפעיל אחד מהסרטונים. עוד בחור מהצוות ישב שם בחדר וצחקק. הבחור שקרא לי התחיל לדבר איתי על עבודה, כשמול הפרצוף שלי מתנגן הסרטון האלים. צעקתי עליו שיפסיק את זה וכשלא הפסיק עזבתי את החדר. לאחר מכן חזרתי לחדר ואמרתי לו בזעם שאם הוא לא יפסיק עם זה אני אתלונן באגף כוח אדם (החוק נגד הטרדות מיניות כבר היה בתוקף). הוא הפסיק.

עשרות פעמים נתקלתי בגברים מהמרכז לאומנות הפיתוי. לפני שידעתי מה זה תמיד היה לי מאוד לא נעים להפסיק את השיחה. עכשיו כבר הרבה יותר נעים לי.

כשאני עולה לאוטובוס אני תמיד בודקת אם יש מקום פנוי ליד אישה, כי ליד גברים אני תמיד צריכה להיות על המשמר שהם לא יגעו בי "בטעות", כמו שקרה כבר הרבה פעמים.

בגיל 24 עבדתי בתור בודקת ביטחונית. שני בחורים שעבדו איתי סיפרו לי סיפור שקרה כמה ימים לפני כן, על בחורה וחבר שלה שעברו תחת גלאי המתכות. הם סיפרו שהבחורה לא לבשה חזייה וזה מאוד הצחיק אותם לראות אותה הולכת תחת גלאי המתכות בלי החזיה, לכן למרות שהגלאי לא צפצף, הם שלחו אותה לעבור תחת הגלאי 3 פעמים, עד שהחבר שלה הרגיש שמשהו לא בסדר ואמר להם להפסיק. הם צחקו כשסיפרו לי את הסיפור, ואני ניסיתי להסביר להם שהטרידו אותה מינית. את אחד מהם הצלחתי לשכנע שזה לא בסדר, והשני חשב שאין לי חוש הומור. אמרתי לו שגם אם הוא לא מבין למה (וזה ממש הרתיח אותי), כדאי שיבין שזו עילה לפיטורים.

ערב אחד יצאתי עם חברות, ובדרך חזרה לרכב עברנו ברחוב חשוך. עמדו שם כמה גברים וקראו אלינו קריאות כמו "בובה, איזה רגליים יפות יש לך" ו"בואי רגע". זה משהו שהיה ועדיין קורה הרבה, גם כשאני לבד וגם עם חברות, אבל מה שהיה שונה הפעם זה שצעקתי עליהם בכעס: "אתם לא רואים שאתם מפחידים אותנו?!" והם השתתקו. זה דרש הרבה אומץ ולא הייתי עושה זאת אם לא הייתי עם עוד שתי חברות, אבל הרגשתי ממש טוב אחר כך.

בלילה כשאני הולכת ברחוב ריק אני הולכת על הכביש, כדי שאף אחד לא יפתיע אותי במדרכה. גם ביום אני משתדלת לשמור מרחק מגברים שעוברים ברחוב. לפעמים הם באים מולי וסוקרים את גופי מלמעלה למטה. הם זה גברים בכל הגילאים, גם בגיל של אבא. גם בגיל של סבא. בדרך הביתה אני עוברת באזור עם הרבה ברים ובתי קפה, וכמעט כל יום גברים זרים חושבים שזה לגיטימי להעיר לי הערות על הגוף שלי ולומר לי דברים כמו "תעצרי רגע נסתכל עלייך".

בגיל 16 או 17 התחלתי לצאת לרקוד עם חברות. אני אוהבת את המוזיקה ואת השחרור שאני מרגישה כשאני רוקדת. אבל כבר אז למדתי שאסור לי להיות יותר מדי משוחררת. אם אני לא עומדת על המשמר באים בחורים ומתחילים לגעת בי, ככה, בלי להכיר אותי, בלי לדבר ובלי לבקש רשות. כי אם אני רוקדת הגוף שלי כבר לא שלי. בשלב כלשהו הפסקתי לצאת לרקוד כי זה היה קשה מדי להדוף את הבחורים וזה לא היה כיף. כמה שנים אחר-כך התחלתי לצאת עם חברים למסיבות גייז ושם יכולתי להשתחרר לגמרי ולרקוד כמו שאני אוהבת בלי שכמעט אף אחד יגע בי.

בגיל 25 עבדתי בחברת היי-טק (אחרת), והסמנכ"ל (היה בשנות הארבעים המאוחרות) תמיד אהב לדבר איתי ועם הנשים הצעירות האחרות על סקס ועל הבגדים שלנו, מה שהיה לנו מאוד לא נעים, אבל חששנו לומר משהו כדי שלא יכעס, הוא היה הבוס של כולנו. יום אחד הגעתי לעבודה עם חצאית, שהגיעה עד לברך. אני ממש כועסת על עצמי שאני בכלל מציינת את זה כי גם אם היא היתה קצרה יותר לא היתה לו שום זכות לומר לי כלום. ישבתי על כיסא והוא ראה שאני לובשת חצאית, ואמר לי לקום כדי שיראה את הרגלים שלי. אמרתי לא שאני לא קמה ושכדאי שילך. הוא אמר שיחכה עד שאקום. אמרתי לו שאם כך אני בחיים לא אקום. לא הצלחתי לאיים עליו כמו שאיימתי על הבחור בעבודה הקודמת, כי הבחור ההוא היה באותו מעמד כמוני והסמנכ"ל היה הבוס של הבוס שלי. גם לא הרגשתי שאני יכולה להתלונן עליו. היה לי מאוד לא נעים. ידעתי כבר שזו הטרדה מינית אבל לא הצלחתי להתלונן, הרגשתי שלא יבינו ושיאשימו אותי.

בערך באותה תקופה יצאתי לדייט ראשון עם בחור. ישבנו ושתינו בירה ודיברנו קצת, ולאחר כשעה וחצי הזמנתי חשבון והתעקשתי לשלם את החלק שלי. הוא ניסה בכוח לשלם עלי והיה לי מאוד לא נעים. יצאנו מהבר והוא התחיל לנשק אותי. לא רציתי להתנשק אבל עברו לי בראש קולות של חברות וקרובות משפחה, על זה שלפעמים לא נמשכים בהתחלה וצריך להמשיך לנסות. לאחר כמה שניות הפסקתי את הנשיקה כי לא היה לי טוב. הוא התנהג כאילו הוא מאוד נעלב וקצת כועס, והרגשתי רגשות אשמה נוראים. התחלתי לפטפט על כל מיני שטויות כי היה לי לא נעים.

 

הוא גר ממש שם ליד ושאל אותי אם אני רוצה ללכת אליו להמשיך לדבר. אמרתי לו שנראה לי שזה לא מתאים והוא אמר לי שהוא מתכוון רק לדבר ושלא יקרה כלום. בעוד אני כותבת שורות אלה אני ממשיכה להאשים את עצמי שהייתי צריכה לומר לא, אבל הרגשתי כל-כך לא נעים וכזה רצון לרצות, שאמרתי לו שאבוא רק לכמה דקות. הגענו והתחלנו לדבר על הספה, ואז הוא התחיל לגעת בי. אמרתי לו שיפסיק מיד, והוא הסתכל עלי במבט תמוה ואז כועס, וצעק עלי שידעתי בדיוק למה אני נכנסת. לקחתי את התיק וברחתי משם.

ערב אחד לפני כמה שנים הלכתי לטיול על החוף עם חברה, היה ערב נעים ושיחה נעימה. גבר שישב על החוף צעק לנו שנבוא אליו, וחשבנו שאולי הוא צריך עזרה אז התקרבנו. הוא אמר לנו שאנחנו יפות ושנשב איתו, וענינו לו "לא, תודה" והמשכנו ללכת. הוא צעק לנו "לסביות מסריחות!"

לפני כמה שנים יצאתי עם בחור. בשבועות הראשונים שיצאנו הוא היה חמוד ומצחיק ונמשכתי אליו. ערב אחד היינו אצלו בדירה, התחלנו להתנשק והגענו למיטה. נמשכתי אליו ורציתי לשכב איתו, אבל כשהתחלנו כאב לי. ביקשתי ממנו להפסיק והוא מאוד כעס עלי וצעק עלי שאני מגזימה ושאני משקרת. הוא הפסיק אבל המשיך להציק לי, לכעוס עלי ולהשפיל אותי. הרגשתי נורא. למחרת אזרתי אומץ ואמרתי לו שאני לא רוצה להיפגש יותר. הוא צעק עלי שאני זונה ושסתם שיחקתי איתו. מיד לאחר מכן הוא שלח לי כ- 10 הודעות SMSבאותו סגנון. נבהלתי והייתי צריכה ללכת לשותפה שלי ולומר לה לא לפתוח את הדלת לאף אחד עד שהיא בטוחה שזה לא הוא.

הסיפור האחרון אמנם קרה כמה שנים לפני הסיפור הקודם, אבל זה הסיפור שהכי קשה לי לכתוב. המון שנים האשמתי את עצמי בסיפור הזה ורק לא מזמן הבנתי שזה לא היה באשמתי. זה היה בזכות הנשים המדהימות והחזקות שהתלוננו על עמנואל רוזן. אחד מהמנהלים שלי בעבודה היה מתחיל איתי כל הזמן, והרגשתי מצד אחד לא נעים ומצד שני זה החמיא לי, כי היה לו הרבה כוח וראיתי שהבנות האחרות חושבות שיש לי מזל.

 

מיד לאחר שהפסקתי לעבוד שם, הוא התקשר אלי. הוא סיפר שלקח את הטלפון שלי מהמחשב בעבודה. התחלנו לשוחח בטלפון ולהיפגש. באחת משיחות הטלפון הוא שאל אותי אם אני אוהבת שהגבר יותר דומיננטי מהאישה במיטה, ועניתי שלפעמים כן. לאחר כמה זמן, כשהגענו למיטה, באמצע הסקס הוא תפס לי את שתי הידיים מאחורי הראש ומאוד הכאיב לי. אמרתי לו להפסיק והוא לא הפסיק. ניסיתי להשתחרר וזה כאב עוד יותר, וגם לא היה לי סיכוי כי הוא היה הרבה יותר גדול וחזק ממני.

 

בסופו של דבר, אחרי משהו שנראה לי כמו נצח, הוא שחרר אותי. עד לא מזמן לא הבנתי למה לא אמרתי לו מיד באותו הרגע להסתלק. האשמתי את עצמי וכעסתי על עצמי שלא עשיתי זאת. הוא הלך רק כמה זמן אחר-כך, ומאז לא עניתי לטלפונים שלו. הייתי המומה ונגעלתי. הוא ממש הכאיב לי והפחיד אותי. האשמתי את עצמי שאולי זו אשמתי כי כבר היינו במיטה, כי אמרתי לו בטלפון שאני אוהבת שהגבר דומיננטי, כי לא אמרתי לו ללכת באותו הרגע.

 

כאשר התפרסמו ההאשמות על עמנואל רוזן, ושאלו את הנשים למה הן לא התלוננו כשזה קרה, פתאום הבנתי שהייתי בטראומה. הייתי לבד. לא חשבתי שמישהו יבין. סיפרתי את הסיפור לחברה אבל השמטתי את החלק שבו הוא נשאר אצלי עוד קצת זמן, שהשתתקתי ולא אמרתי לו ללכת. התביישתי. אם הייתי יודעת שאני לא לבד ושיש עוד בחורות שעברו את אותו הדבר יכול להיות שהיה לי אומץ לספר, לחלוק, להבין טוב יותר את מה שקרה. זה היה לפני שנים ורק לאחרונה הבנתי מה קרה שם. והיה לי ממש קשה לכתוב את זה עכשיו.

---------------------------------------------------------------------------

אני קצת בהלם מאורך הרשימה, וזו לא הרשימה המלאה, יש סיפורים שלא הצלחתי לכתוב. אני מודה לכל הנשים החזקות לפני שנתנו לי את האומץ לכתוב, ומקווה שזה יעזור ל(א)נשים לראות כמה קשה לחוות דברים כאלה וכמה קשה להתלונן. ובאיזה מציאות מזוויעה אנחנו חיות.

 

הצטרפו לקבוצה אחת מתוך אחת ובואו לספר את הסיפור שלכן.