פתאום גיליתי שהסנקציות חלות גם עליי
עברית שפה קשה
הנשים שנולדו עם המשאב הכי נדיר בטבע
זה הפטיש שלי (ואין לי מסמרים)
העשב יש לו סוף
משקל עודף- אאוט, סקס- אין
גם אנשים שלא סובלים מצליאק, עלולים לסבול מגלוטן
חשיפה יתרה
8 מזונות להפחתת כאבי גב
בגובה העיניים
סינטה שחורה על מצע סלט טאבולה חם וסויה
נערה בהפרעה
באר שבע בצבע
איך נראית אמא?
להכין לימונדה
בלי טיפת שומן
חלום הילדות ששווה מיליונים
X

אני גבר שמפחד משיימינג בפייסבוק

קובי בכר
בן 31, מתגורר בירושלים.
0
0
SHARES

"אני מת מפחד מהנשים הנוכחיות בחיי ומאלו שהיו בחיי בעבר . אני מת מפחד שמא יחפרו מספיק ואולי ימצאו איזה משפט או מחווה לא נכונים שאולי הייתה מנת חלקי לפני שנה או שנתיים או שתיים-עשרה. ויש לי סיבה טובה. כי הרי באמצעות מקלדת אחת וקצת טינה אפשר לצרוב גם על ראשי אות קין".

19.11.13

היי, קוראים לי קובי ואני מת מפחד.

 

"היי, קוראים לי קובי ואני מת מפחד". ככה, במשפט הזה הייתי פונה אלייך בצהריי יום מעונן אחד באוניברסיטה, או באיזה ערב שתוי מעט בבר, אם רק היית מוצאת חן בעיניי ואם רק הייתי כן מספיק. אני מת מפחד מלהסתכל עלייך בצורה הלא נכונה, מלומר את המילה הפחות מדויקת. אני מת מפחד מלשלוח את היד הספונטנית לעבר כתפך, הנוגעת –לא נוגעת, המקרבת. אני מת מפחד מהנשים הנוכחיות בחיי ומאלו שהיו בחיי בעבר וכבר לא שם יותר. אני מת מפחד שמא יחפרו מספיק ואולי ימצאו את המשפט או המחווה הלא נכונים, את ההתנהגות הפחות ממושלמת שאולי הייתה מנת חלקי לפני שנה או שנתיים או שתיים-עשרה. ויש לי סיבה טובה. כי הרי באמצעות מקלדת אחת וקצת טינה אפשר לצרוב גם על ראשי אות קין. הזיכרון הקולקטיבי, או שמו של אדם, כבר מזמן לא מצויים במאגרים האפורים. הנה, זה שם, גוגל דוט קום ואני גמור. וגוגל, כבר אמרו לפני, זוכר הכל. ולתמיד.

 

האמת, הפוסט הפולשני, לעצמה ולאחרים, של שיר נוסצקי שהופיע כאן לפני מספר ימים, שאין לי איתה דבר וחצי דבר, מן הסתם, ניפח לי כמה ורידים בהיקף שמסביב לראשי. "מה-מה-מה" מילמלתי לעצמי. איפה הוא, איפה את. הבנאדם התחתן, הביא לעולם ילדה יחד עם זוגתו ואת מתעסקת קבל עם וסייבר בשיעורי ההרפיה שהעביר לך לפני 14 שנה. גברת נוסצקי היקרה יכולה הייתה להבהיר את הנקודה שביקשה למסור לנו במלואה, גם לולא נקבה בשמו המלא של האמור. אז אני מנסה לשאול למה? האם ישנה סכנה שיחזור על מעשיו בעתיד? האם בגילו, במעמדו ובסטטוס המשפחתי שלו כרגע, זה סביר? האם ייתכן  שהנורמות הפסולות שהיו קיימות לפני 14 שנה (שלא מפחיתות מאומה מחומרת המעשה) השתנו והגבר החושב השתנה מעט עמן? אפשר שהאירוע השאיר צלקות, אינני יודע. אני לא מתיימר להבין או להרגיש דברים שלא חוויתי בעצמי. אבל אם בטראומה עסקינן, האם ניסתה הכותבת לדבר איתו, לבקש חרטה, התנצלות או להבין את חומרתו של מה שאירע לפני 14 שנים? אני מניח שלא.

 

רגע לפני ההתנפלות, תנו לי  להסביר.

אני סבור שהאינטרנט והרשתות החברתיות הן כלי לגיטימי במאבק נגד פגיעה במרחב, מכל סוג שהוא, בנשים. באין מערכות  אכיפה אפקטיביות ומכילות קורבנות פגיעה מינית על סוגיהן, ובמקום בו יש דין אך הדיין עסוק בלהכפיף קורבנות על ארבע, הסייבר הוא כלי לגיטימי שגם מרתיע, גם נותן תמיכה לקורבנות וגם, לעיתים, מוציא צדק לאור. אבל.

אבל לא כל גבר שני הוא חנן גולדבלט ולא כל גבר שבא אתכן במגע, בכל מרחב, הוא אידיוט שונא נשים בפוטנציה. לא. פשוט לא כולם. אני כל פעם מופתע מחדש כמה השימוש בכלי הזה- שיימינג, הפך לשכיח מדי, לזול מדי, דווקא בידי נשים חכמות, מועצמות וחזקות.

 

את עולם המושגים הפמיניסטי אני יכול להגיד שאני מכיר מעט. להבין אותו ולחוש אותו בצורה מוחלטת, אני לא יכול מהסיבות המובנות. חלק מחברותיי הטובות ביותר הן פמיניסטיות למהדרין וגם יצא לי, במקרה, לחלוק פעם את חיי עם אחת 'כזו'. הן טוענות שאני 'פמיניסט בארון', אני עונה ש"יש לי מספיק בעיות". אני בנאדם, או לענייננו, גבר, שמודע לסביבתו וליחסים המורכבים שלו עם בנות המין השני. עשיתי לא מעט שטויות וטעויות בחיי, כמו שכולנו פוגעים לעיתים באנשים שהכי קרובים לנו, באנשים שאנחנו הכי אוהבים. התנצלתי, הצטערתי, ביקשתי סליחה. לפעמים זה עזר. לפעמים לא. אבל דבר אחד בטוח- אין לי שלדים בארון שדגל אדום ורחב מתנוסס מעליהם. לפחות לא כאלה שאני יודע על קיומם. אם אני מרגיש כמו מטרה ניידת  אולי, רק אולי, יש כאן בעיה.

 

ואם כבר קיבלתי את הבמה, אוסיף משהו ולו רק בלחש. בעיניי, תופעת השיימינג במינון ובתואנות הלא הגיוניות לא מוסיפה לקהילה הפמיניסטית. הטרמינולוגיה בשיח הפמיניזם המרכזי הופך יותר ויותר מיליטנטי ומזכיר, רק מזכיר, את תחילת סיפורו של 'היפוך התפקידים' הידוע.

 

היי, קוראים לי קובי, כן, גבר. ואני לא רוצה לפחד.

הכי מחופשות באתר