"חייב להיות שומר סף בנושא של הפסקות הריון. וועדה שתהיה קשובה לאשה ולצרכיה וגם תשמש מעין גוף חינוכי. בנושא של אמצעי מניעה ותכנון נכון של המשפחה...לא פעם שיכנעתי אשה שבאה להפסיק הריון להשאיר את הילד, לא כאקט פטרוני אלא חינוכי". את הדברים האלה אמר פרופ' ארנון ויזניצ'ר, מנהל בית החולים לנשים במרכז הרפואי רבין, בכתבה שהוקדשה לנושא של וועדות להפסקת הריון שפורסמה אתמול במוסף 24 שעות של העיתון "ידיעות אחרונות". הדיון בממסד הרפואי התעורר בעקבות הניסיון של חברות הכנסת זהבה גלאון ועליזה לביא להביא לביטול הועדות להפסקת הריון וחקיקת חוק הפלות חדש.

אקט חינוכי? פרופ' ארנון ויזניצ'ר                                               צילום: ביה"ח בילינסון

במדינת ישראל הפלות אינן חוקיות אלא אם כן אישה עוברת ועדה להפסקת הריון שמאשרת את ההפלה על פי ארבעה סעיפים: אישה שהיא מתחת לגיל הנישואין או מעל גיל 40; כשההיריון הוא מחוץ לנישואין או כתוצאה ממעשה פלילי; כאשר יש חשש למום רפואי או נפשי בעובר והמשך ההריון עלול לסכן את האישה מבחינה רפואית או נפשית. אישה שאינה נופלת באחת מהקטגוריות הללו לא תקבל אישור מהועדה להפסקת הריון. חשוב לציין שאישור מהועדה אינו מקנה מימון להפלה, שכן הפלות אינן חלק מסל הבריאות מעל גיל 19, אלא אם כן ההריון הוא כתוצאה מאונס, או מהווה סכנה לבריאות האישה או העובר. 90% מהפסקות ההריון מבוצעות עד סוף שבוע 12, כלומר השליש הראשון של ההריון. רוב הפסקות ההריון המאוחרות נובעות בעיקר בגלל מום בעובר או בעיה רפואית באישה.

ומה קורה בעולם?

ברוב המדינות המפותחות, אבל לא רק בהן, הפלות מבוצעות על פי דרישת האישה בלבד. האישה מגיע לרופא/ה שלה בקהילה ומשוחחת איתו/ה על המצב אליו נקלעה. הרופא/ה שמכיר/ה אותה כל השנים בהן הייתה מטופלת שלו/ה, חושב יחד איתה ומעניק לה ייעוץ רפואי בלבד על סוגי ההפלה שעומדים בפניה ועל ההשלכות של הפסקת הריון. בחלק מהמדינות יש חובה להתייעץ גם עם עובדת סוציאלית או פסיכולוג/ית ובחלקן זה עניין של בחירה בלבד. ההפלה חייבת להתבצע בין 48 שעות ועד שבוע מרגע הפגישה עם איש/אשת הטיפול בקהילה ועד ביצוע ההפלה.

יביאו לחקיקת חוק הפלות חדש? ח"כ זהבה גלאון וח"כ עליזה לביא

מדינת ישראל נמצאת הרחק מאחור. נכון, אין לנו הפלות לא בטוחות או נשים שמכניסות לעצמן קולב או מחט סריגה, אבל המצב כאן לא טוב בלשון המעטה. אישה שנכנסה להריון לא מתוכנן – וזה יכול להיות מכל מיני סיבות ולא רק מאי שימוש באמצעי מניעה כמו שהרופאים/ות נוטים/ות לחשוב – נמצאת במצוקה נפשית קשה מאוד. היא יכולה להגיע לבידוד משפחתי וחברתי, תלוי בקהילה ממנה היא מגיעה. היא יכולה להיות לבד בהחלטה כי אין שם גבר שתומך בה. היא יכולה להיות בזוגיות נפלאה תומכת ונהדרת, ששני בני הזוג יודעים שזה לא מתאים, אבל יש לה קושי מוסרי לבצע הפלה. וכמובן, איך יכולתי לשכוח את המצוקה הכי גדולה של גיוס הכסף להפלה.

ואז מגיע רגע הועדה. בועדה יושבים/ות עובדת סוציאלית ושני רופאים, אחד מהם רופא נשים. חשוב לציין שרופאי הנשים שיושבים בועדות, הם אותם רופאי נשים שמבצעים לידות, טיפולי פוריות ושאר טיפולים הקשורים לפריון. הדבר האחרון שהם רוצים להתעסק איתו הן הפסקות הריון. הרופאים הללו רואים את הועדות להפסקת הריון כצ'אנס היחיד שיהיה להם לחנך לשימוש באמצעי מניעה. ואיפה הבעיה? הרופא לא מכיר את האישה או את אורח חייה. אין לו מושג מה מצבה הכלכלי ומה הידע והנגישות שלה לאמצעי מניעה. הוא לא יודע דבר  על הקהילה ממנה היא באה ואם היא מקיימת יחסי מין כי היא רוצה או שמכריחים אותה. אין לו מושג אם היא השתמשה באמצעי מניעה או לא, ובדרך כלל הם גם לא מאמינים לה כשהיא אומרת שכן. אין להם מושג אם היא בזוגיות או רווקה, אם יש לה היסטוריה רפואית שאינה מאפשרת לה להשתמש באמצעי מניעה הורמונליים או לא, אבל הדבר שחוזר על עצמו בכל הועדות הוא המשפט "אם תשתמשי בגלולות זה לא יקרה לך". ומכיוון שאין אף אמצעי מניעה שהוא 100%, המשפט הזה מקומם. מאוד מקומם.

חשוב לציין, המטרה של הועדות להפסקות הריון היא לא לשכנע אותך להמשיך את ההריון. ועדות להפסקת הריון לא אמורות לחנך לשימוש באמצעי מניעה. רופא/ה שעושה את זה חוטא לעבודתו. באותו רגע החינוך לאמצעי מניעה לא רלוונטי והוא גם לא עוזר. הוא בעיקר מעליב, מתנשא ולא קשוב לצרכי האישה ומצוקתה. הועדה אמורה לאשר או לאשר על בסיס הסעיפים בחוק את הפסקת ההריון. תשאירו לאנשי הבריאות בקהילה לעשות את החינוך לאמצעי מניעה תוך היכרות עם האישה וחייה.

למערכת הבריאות בישראל יש וועדות להפסקת הריון אבל מדיניות של תכנון ילודה אין לה. להיפך. המדינה, על שלוחותיה השונות, רק רוצה לעודד ילודה. לא סתם סל הבריאות מממן אין ספור מחזורים של טיפולי פוריות עבור נשים. הפסקות הריון מנוגד לכל האתוס הרפואי ציוני של מדינת ישראל, והרופאים הם חלק מזה. כמובן שיש רופאי נשים נפלאים, קשובים ואף פמיניסטיים (רחמנא לצלן) שמבינים לחלוטין שהפלות עשויות להציל חיים של נשים נשים ושהריונות מרובים מדרדרים נשים לעוני, בריאות ירודה ודכאון, אולם כתפיסת עולם, מה שמכונה בישראל "בריאות האישה" הוא בעצם "בריאות הפריון". בריאותה של אישה באה לידי ביטוי בכשירותה ליילד עוד ועוד ילדים וילדות.

לפני שרופאי/ות נשים בועדות להפסקת הריון מחליטים לחנך אותנו, בואו נדרוש קודם חינוך מיני מגיל הגן ועד הצבא, הכנסת כל אמצעי המניעה, כולל קונדומים, לסל הבריאות, והרחבת הזמן שיש לנו כמטופלות מול הרופאי/ות שלנו, מעבר לחמש דקות למטופלת. בחמש דקות אי אפשר להסביר על האפשרויות שעומדות בפני נשים כדי לשלוט על הילודה שלהן או לעודד למוטיבציה לשימוש באמצעי מניעה. בחמש דקות אי אפשר ללמד נשים לנהל משא ומתן מיני מול הפרטנר המיני שלהן. אחרי שכל הדרישות שלנו תמומשנה, אז תוכלו לבוא אלינו בטענות ולהגיד לנו למה לא השתמשנו בגלולות.