בשבוע שעבר סערה התקשורת לאחר שנחשף כי שחקן תיאטרון הקאמרי נעצר בחשד לפדופיליה. סוגיית עבירות המין ברשת הוצפה מחדש, וכולם רצו לראיין אדם אחד: אבי דוביצקי, האיש שהביא שהעביר את שמו למשטרה וגרם למעצרו. מאז שצצה הפרשה הוא מצטייר כאביר המלחמה בפדופיליה – הלוכד שמרגיז את המשטרה. הרשת, ובעיקר הצ'אטים מהווים מרחב לחימה סבוך ומאתגר, אך האם באמת מדובר בשטח מופקר? איך קם אדם ומחליט שהוא לא מחכה יותר לתשובות? ואיפה המשטרה בכל הסיפור?

 

עוד באון לייף:

 

דוביצקי, נציג גביה במשרד עורכי דין, חתם בשנה האחרונה על כמה כתבות בנושאי עוקצים והונאות. בדרך הצליח להבהיל גם כמה עורכים בעיתונות, עד שהבין שיצטרך למצוא במה אחרת לעבודות התחקיר העצמאיות שלו. "יש לי חומרים שהולכים להרעיד אדמות", הוא מצהיר בפניי.

 

באוגוסט האחרון החל לפתוח פרופילים בדויים בצ'אטים של אתרים כמו נענע 10, תפוז, וואלה ואטרף –  ומאז הגיעו אליו יותר מ-60 אלף פניות, מתוכן אסף יותר מ-500 שמות. מפתיע, במיוחד בהתחשב בעובדה שהכל התחיל די במקרה. "היה אדם שרצה לסגור איתי חשבון בעקבות הפסד משפטי. הוא העביר למשטרה מידע שלפיו אני כביכול הרוצח בפרשת הבר-נוער, אבל כמובן שהיה לי אליבי מוצק. אחרי שנחשפה החקירה של שאול גונן (שישמש ככל הנראה כעד תביעה והודה בקיום יחסי מין עם הנער – נ.ו.), ראיתי שהוא סיפר שהכיר את הילד מאטרף. התחלתי לחקור את הנושא וגיליתי שזאת לא הפעם הראשונה שהמקומות האלה מהווים מקור לעבירות מין פליליות".

 

הוא החליט שצריך לעשות עם זה משהו, ופנה לכמה מאתרי החדשות המובילים בארץ. הוא ניסה לדרבן אותם לבצע תחקיר, אבל תגובתם הייתה 'שזה לא מספיק מעניין'. אז התחיל לפעול בעצמו. לדבריו, הוא איתר מאות פדופילים - חלקם אנשים ידועים לכולנו וביניהם: עורכי דין, שחקנים, קצינים, וגם אנשים עם עבר פלילי בתחום. את רוב העבודה אמנם הוא עושה בעצמו, אבל גייס חברים קרובים ואף אנשים מחו"ל למשימה. "הרבה מפחדים מזה בארץ. הבחורה הראשונה שעבדתי איתה תפסה רגליים קרות בשלב העדות". מכשולים לא חסרים, והרבה פעמים "נשרפו" לו עדים לאחר שעורכי הדין שייצגו את הנאשמים הערימו קשיים על החקירה.

 

 

האינטרנט מסוכן לילדים שלכם

 

בישראל יש כ-70,000 פדופילים שהפכו את האינטרנט לזירת ציד של ילדים. 20 שניות ייקח להם לאתר ילדה ברשת

לכתבה המלאה

 

כשהראיות שהגיש למשטרה לא היו מספקות, הוא התחיל לערב את התקשורת. אך כשהרגיש שמישהו עלול להיפגע, פעל בעצמו. במקרה אחד אף יצר קשר טלפוני עם אדם שאתו התכתב, והזדהה כאבי ה"ילד" שאתו ניהל שיחות בצ'אט. "הוא התחיל לבכות לי, פחד שאשתו תתגרש ממנו וסיפר לי שיש לו ילדה בת שנה. כולם מתעקשים שזאת הפעם הראשונה, אבל ברור לי שזה לא נכון". היו מקרים שבהן התקשר גם לנשים של אותם עבריינים. "הן תמיד בהלם, אבל אף אחת מהן לא פרצה בבכי. בכל מקרה, הפסקתי עם זה כדי שלא יעלימו ראיות".

 

למה לא ניגשת פשוט למשטרה?

"רציתי שייבהל ולא יעשה את זה שוב. התקשרתי כי הייתי צריך להשיג את הפרטים שלו. חשבתי שהוא גר באזור שלא מטפלים מיד בדברים כאלה, ולכן פעלתי".

 

שמעתי את ההקלטה ולא ממש מיהרת להשיג ממנו פרטים.

"חברים אמרו שהתעללתי בו קצת. אבל את יודעת מה? עדיף שהמשטרה תגיע בגלל מקרה כזה, ולא בגלל ילדה אמיתית".

 

מה יוצא לך מזה?

"אני אחד שלא עוזב משהו עד שמסיים אותו עד הסוף".

 

מה זה הסוף?

"כשאוכל להיכנס לצ'אט כילדה בת 14 ולא יפנו אלי. אני נתקל במקרים כאלה הרבה ומרגיש שלא עושים מספיק, שאני חייב לעשות משהו".

 

"אני לא מפתה אנשים"

בכל מה שקשור לקבילות הראיות שאותן מגיש דוביצקי – תמלילי שיחות, הקלטות, ווידאו וצילומים – אפשר להיזכר בפרשה שאותה הוביל העיתונאי דב גילהר. בשנת 2009, במסגרת תכנית תחקירים בערוץ 10, התחזתה תחקירנית הערוץ לקטינה בצ'אט והביאה לחשיפת האיש שעמו קיימה קשר. הראיות שהגיעו לבית המשפט היו שנויות במחלוקת, ועלתה השאלה אם לא היו כאן פיתוי והכשלה. בסופו של דבר, נקבע כי אותה תחקירנית לא הייתה סוכנת מדיחה, והערוץ זכה בתביעה.

 

 

"כדי שראיות יהיו קבילות בבית המשפט צריכים להתמלא כמה תנאים, וביניהם – הסכמת החשוד לבדיקת מחשבו, או לחלופין – צו לתפיסת מחשב" מסביר עו"ד שרון נהרי, "גם לתהליך החיפוש יש כללים שצריכים להתמלא. עד היום החוק לא אסר לצפות בחומרים האלו אלא להחזיק בו, אך זה עומד להשתנות. עם השיחות שמתקיימות בצ'אטים אין בעיה חוקית".

 

במילים אחרות, הראיות שמציג דוביצקי קבילות מבחינה משפטית, כל עוד הן לא כוללות האזנות סתר, לדוגמא, אך הן עלולות להיות בלתי מספקות לצורך הרשעה (ר' תגובת המשטרה). חלק מהראיות שהוא הגיש אכן שימשו את המשטרה מול בית המשפט, והוגשו כתבי אישום.

 

יש בעיניך בעיה מוסרית עם השיטה של דוביצקי?

"יש בעיה עם ההתחזות, כי אם החשוד לא מודה בעבירה ולא נתפס מחשבו או כתובת האינטרנט שממנה פעל – הדבר יקשה על הבאת ראיות".

 

דוביצקי עצמו לא מוצא שום טעם לפגם בהתנהלותו ברשת. "דמייני חצר בגן ילדים – אני 'יושבת' בשמלה וורודה, ופשוט ניגשים אלי זרים. שואלים אותי 'מה שלומך, איזו ילדה יפה, את לבד בחדר? מה צבע התחתונים שלך?'. אני לא פונה לאף אחד, אני פשוט נמצא שם. אני לא מפתה".

 

ואיך אתה עונה?

"לא בצורה מתגרה. 'אני לבד', או 'אמא פה'. אני לא אגיד מה צבע התחתונים שלי. אני לא עושה שום דבר שיחבל בחקירה".

 

מקפיד על איכות הראיות

הצוות של אבי מונה, לדבריו, כחמישה אנשים, כולל בחורה מחו"ל שמספקת תמונות (לעולם לא מיניות) בהתאם לדרישות בשיחה (תחייכי וכו'). גידי (שם בדוי) הוא  אחד מהחמישה. הוא מעדיף  להישאר בעילום שם כי הוא חושש מפעולת נקם מצד אנשים שהיה איתם בקשר. הוא בן 27 מתגורר בתל אביב וכבר חצי שנה שהוא עובד עם דובינצקי. 

 

איך הגעת לאבי?

"ראיתי את הפרסומים בתקשורת. בעבר הוטרדתי בעצמי, ולכן רציתי להצטרף".

 

מה התפקיד שלך בצוות?

"יש לי ידע גדול במחשבים. אני עושה פוטושופ לתמונות בהתאם לדרישות שעולות בשיחה – כמובן שהן אף פעם לא מיניות בשום צורה. כשצריך לבצע שיחה אני דואג שהיא תגיע ממספר טלפון אחר, אני מזייף מיקום מהפלאפון כדי לתאם פגישות, מבצע מעקב ורישום כללי – שני דברים שמאד חשובים לאיכות הראיות. מעבר לזה אני גם יושב בעצמי על הצ'אטים ומוודא שאין הסתה או פיתוי".

 

משהו השתנה מאז שהתחלת?

"מאז החשיפה התקשורתית אנשים מפחדים. הרבה נעלמים אחרי שאני מציין את הגיל שלי".

 

הרשת היא ג'ונגל פרוע

היחסים של דוביצקי עם המשטרה הם אחת הנקודות המעניינות בסיפור הסבוך הזה. מתקיים ביניהם שיתוף פעולה מסוים, אך הוא לא רשמי. "אף אחד לא מתקשר לשאול אם תפסתי מישהו. בפעם הראשונה שהגשתי תלונה בנושא הם ממש שיתפו פעולה ואפילו הוגש נגד אותו אדם כתב אישום. אבל זה היה מקרה חריג. כשהגעתי להגיש תלונה שניה, החלטתי להגיש על הדרך 15 נוספות, כולן מסודרות עם תעודות זהות, עם ראיות מפלילות. זה היה בתשע בערב, והפקידה ממש לא אהבה את זה".

 

"למשטרה אין יחידה שעושה את זה", ממשיך דוביצקי. חיפוש מהיר באתר האינטרנט הרשמי של המשטרה מעלה את שמה של יחידת להב, היחידה הארצית למלחמה בשחיתות ובפשע מאורגן. היא כוללת מפלגים שונים, ובניהם מפלג עבירות מחשב, שכוללות, בין היתר, טיפול בעבירות מין. לא בדיוק בראש סדר העדיפויות.

 

"השיטור הווירטואלי, הוא בלתי מספק, לא שיטתי ודל", מסכם ח"כ משה מזרחי (העבודה), לשעבר ראש אגף חקירות במשטרה. "מדינות אחרות כמו ארה"ב נערכו והן מקיימות שיטור אקטיבי נחוש, הכולל הפעלת סוכנים סמויים שגולשים בצ'אטים וברשתות ללכידת פדופילים, עברייני מין, סמים והונאות. מעבר לרשתות הגלויות, מתקיימות 'רשתות שחורות' מוצפנות, שכמעט ולא ניתן להן מענה אצלנו. הרשת הפכה מזמן להיות הרחוב החדש, ג'ונגל פרוע ובלתי מפוקח. ברחובות האלה, בהם משוטטים בני נוער בחופשיות, דרוש גם שיטור וירטואלי ויצירת מנגנונים חוקתיים לצמצום החשיפה בזירת העבריינות הזו". בימים אלה פועל מזרחי לקידום הצעת החוק שיזמה ח"כ יפעת קריב, בנושא של פרסום תכנים משפילים ומבזים.

 

ממש כמו בעלילות הפנטזיה, הפך דוביצקי, לפחות בעיני עצמו, לגיבור שפועל בפינה האפלה שאליה רשויות החוק אינן מגיעות – המוסר. כאשר עבירה יכולה להיחשב ככזאת רק אם תעמוד בקריטריונים הקבועים בחוק, עבירות מוסר נדחקות לשולי השיח ואינן מטופלות.  האם צריך להעניש אנשים גם כאשר לא עברו על החוק הרשמי? האם קשרים בין מבוגרים לילדים הם משהו שיכול להישאר בשטח אפור? ומי צריך לתת תשובות לכל השאלות האלו? לא ברור, אבל דוביצקי מתכוון להמשיך בשלו. מי יודע, אולי בסוף מישהו ייבהל.   

 

---

 

תגובת המשטרה: מרבית פעילותו של מר דוביצקי בתחום המכונה על ידו "איתור פדופילים" הנה בעלת ערך ראייתי מוגבל למדי בשל אופן פעילותו. כל תלונותיו של מר דוביצקי מוכרות ומטופלות באופן מקצועי ביחידות הרלוונטיות. עבירות ברשת האינטרנט ובכללן עבירות מין, נאכפות באופן נחוש ומקצועי על ידי מערך מיומן ומוסמך של חוקרים בכלל יחידות המשטרה, בליווי פרקליטים ובאופן סדור ומפוקח.