אישה צעירה מדרום קוריאה יושבת מול מצלמת אינטרנט. אלפי בני אדם משלמים בשביל לצפות בה. מה עושה האישה? ובכן, היא לא מקיימת יחסי מין עם אף אחד, היא לא מתפשטת, היא לא מעניקה עצות מועילות והיא לא נושאת נאום מצחיק או מעניקה סטנד-אפ משעשע. הדבר היחיד שהיא עושה הוא לאכול. כן, אתם קוראים נכון. הלהיט החדש בדרום קוריאה הוא צפייה בגבר או אישה שמכינים לעצמם לאכול, מתיישבים ליד השולחן ו... אוכלים. קוראים לזה מוק-באנג.

מוק-באנג הוא צירוף של המילים "אוכל" ו"שידור" בקוריאנית. האושייה הכי מדוברת בטרנד החדש היא פארק וסיו-יאון הידועה בשם "הדיווה". היא בת 34 מתגוררת בסיאול ועד לאחרונה עבדה בסוכנות ייעוץ. הדיווה התחילה לצלם את עצמה אוכלת ולהעלות לרשת לפני כשנה. "הייתי משועממת וחיפשתי תחביב" היא מסבירה. מאז צברה כמויות בלתי נתפסות של גולשים שמשלמים לא מעט כסף בשביל לצפות בה אוכלת. התשלום מתבצע באמצעות מטבע וירטואלי בשם "בלוני כוכב" שנמכר בערכים הנעים בין דולר אחד ל-50. את המטבע ניתן להמיר לכסף אמיתי וכך להרוויח מאות דולרים עבור כל שידור.

היום הדיווה פשוט עובדת באכילה. היא התפטרה מעבודתה הקודמת כשהבינה שיש ביכולתה להרוויח מספיק כסף מהצופים. היא פותחת את השידור שלה מדי יום בין 20:00 ל-21:00 בערב ומסיימת אותו בערך בחצות אחרי אכילה של עשרות אלפי קלוריות. מדובר במצעד אינסופי של מאכלים טעימים מכל העולם- פיצות, סטייקים, ירקות מוקפצים ואוכל קוריאני. הדיווה לא בוחלת בדבר והיא מוציאה כיום כ-3,000 $ בחודש על מזון. בעבר נהגה לצרוך מזון גורמה, מה שהקפיץ את הוצאות המזון החודשיות ל-5,000-6,000 $. מסתבר שגרגרנות זה דבר יקר אבל אל תרגישו רע בשבילה. כמובילת הטרנד היא מרוויחה בממוצע 9,500 $ מהצופים שלה.

מאז שהפכה ל"אכלנית רשת", היא העלתה כ-20 ק"ג ולא נראה שהיא מבואסת יותר מדי מהעניין. בערב אחד יכולה הדיווה לאכול 2 מגשים של פיצה משפחתית. בערבים אחרים היא נצפתה אוכלת שלושים ביצים מטוגנות וקופסת רגלי סרטנים או חמש מנות של אטריות מוקפצות. והיה גם איזה ערב אחד, מדובר במיוחד, בו אכלה עשר קציצות בקר, 12 ביצים מטוגנות, שלוש מנות של מרק חזיר וסלט.

תחילה הביעו לא מעט גולשים ספקנות לגבי תאבונה הענקי ויכולת האכילה של הדיווה וטענו בעקשנות כי מיד עם תום הסעודה הגדולה, היא הולכת להקיא כל המזון. בתגובה האריכה דיווה את זמן השידור משעתיים לארבע, כאשר בשעתיים הראשונות היא אוכלת ובשעתיים הנוספת היא יושבת לה בנחת על כסאה, משוחחת עם הגולשים, עונה על שאלות לגבי האוכל ומשחקת בצ'ופ-סטיקס. דבר אחד בטוח: היא לא הולכת אפילו פעם אחת לשירותים ולא מקיאה דבר.

השאלה המתבקשת היא מדוע אנשים מוכנים לשלם עבור צפייה באנשים אחרים אוכלים. באופן מפתיע, החיבה שאנשים רוכשים לשידורים הללו אינה קשורה לפטיש מיני כלשהו אלא לרצון לא לאכול לבד. מסתבר שמרבית הגולשים של הדיווה פשוט מכינים לעצמם ארוחה ומתיישבים לאכול אותה מול המחשב, כשהדיווה אוכלת במקביל. כך הם חשים שיש שותף לארוחה שלהם ותחושת הבדידות המעיקה נעלמת לה. "זה כמו ללכת לארוחת ערב עם מישהו" מסביר אחד הצופים המכורים של התכניות הללו, "זה סוג של נחמה".

וזה בדיוק מה שאנשים מחפשים ברשת- סוג של נחמה. בשביל זה קיימים הפורומים והצ'אטים והלייקים והסטטוסים ושיתופי התמונות. בשביל לדעת שאנחנו לא לבד. שמישהו, עם חיים אחרים, במקום אחר, עושה או חושב בדיוק כמונו עכשיו. ואם הוא לא יכול להיות איתנו כרגע, אנחנו נסתפק בכמה פיקסלים במחשב. גם משהו.