תביעות כנגד מעסיקים או עמיתים לעבודה על הטרדות מיניות הן, למרבה הצער, נפוצות בבתי משפט בעולם המערבי. גם התביעה הזו היא לכאורה סטנדרטית - אישה בת 22 מניו זילנד תבעה את הבוס שלה על הטרדה מינית וזכתה ב-21 אלף דולר בגין "השפלה, אובדן הכבוד ופגיעה ברגשות". מה כבר חדש ומדוע אתרי תקשורת רבים התעסקו בסיפור הזה בשבוע האחרון?

 

עוד באון לייף:

 

ובכן, התובעת במקרה הנוכחי היא זונה העוסקת במתן שירותי מין בבית בושת חוקי ומוסדר. מכיוון שזנות היא חוקית בניו זילנד, עובדי תעשיית המין במדינה מקבלים את אותן הזכויות שזכאי להן כל עובד. על פי תלונתה, בעל בית הבושת שניסה "לשבור אותה ולשלוט בה", עד כדי כך שהתקשתה לישון ולאכול והחלה לשתות באופן מוגזם במטרה להרגיע את עצביה המרוטים. הנאשם מצדו טען ש"סופי השבוע היו הזמן שלו "לשחק"- להתמסטל ולקיים יחסי מין עימה ב"חדר המיוחד" שלו. בתלונתה טענה האישה כי הבוס שלה מציק לה עם שאלות חודרניות נוסח "האם גילחת היום" או "האם את מקיימת יחסי מין אנאליים עם הלקוחות".

 

בעל בית הבושת הכחיש כל אשמה אולם בית הדין הניו זילנדי הגיע למסקנה כי הגדרת התפקיד של האיש כמגן על עובדות בתעשיית המין הובילה אותו לניצול ושתלטנות ולפיכך עליו לפצות את העובדת על הנזקים שגרם לה.

 

 

לא התלהבתי מבייביסיטר, אז הלכתי להיות זונה

 

מנהיגת הזונות בצרפת לא מתביישת במקצוע, ונחושה להילחם בחוק שאוסר זנות במדינה: "זכותי להשתמש בגוף שלי"

לכתבה המלאה

 

בארה"ב קיימת ההנחה כי "השפלה, אובדן כבוד ופגיעה ברגשות" היא בכל מקרה מנת חלקן של העוסקות בזנות ולכן אין לזונות אפשרות אמיתית להגיש תביעה על הטרדה מינית שנעשתה במסגרת התעשייה עצמה. החוק בניו זילנד, לעומת זאת, שונה בתכלית. חוק רפורמת הזנות שעבר במדינה בשנת 2003, רואה בהגנה על העובדות והעובדים בתעשיית המין משימה לאומית. "זה פשוט חוק פנטסטי, באמת" טענה קתרין הילי, ראשת איגוד הזונות הארצית בניו זילנד ב-2010. שנתיים קודם לכן קבע משרד המשפטים הניו זילנדי כי החוק יעיל ביותר ומספק הגנה וביטחון לעובדות בתעשייה. "תעשיית המין לא גדלה מאז, ורבות מהעוולות החברתיות שחזו המתנגדים למיסוד הזנות התבדו".

 

אולם נרמול הזנות הביא איתו גם התמודדות לא פשוטה עם נושא ההטרדות המיניות במקום העבודה. הרעיון של להטריד מינית אדם שיפקיד להיות אובייקט מיני הוא פרדוקס. בתעשייה טוענים כי ישנו קו דק בין דיבור מלוכלך לבין דיבור לא רצוי. "השיח המיני הוא חלק מהעבודה", אומרת קרול ליי, לוביסטית הפועלת למען עובדות ועובדים בתעשיית המין בקליפורניה. ליי טוענת שהחברה הפוריטנית שלנו אשמה, לפחות באופן חלקי, בחוסר היכולת להבחין בין שפה גסה להטרדות. "יש הבדל בין להעליב מישהו מבחינה מינית, להטריד ולתקוף אותו לבין לנהל על מין דיון מכובד. אנשים בתרבות שלנו מתבלבלים בגלל שהם לא רגילים לדון במין בטבעיות".

 

השפה של עובדת מין עשויה להישמע מזעזעת למאזינים מהצד, אבל דניס הוף, בעלים של בית הבושת נבאדה, אומר שהתלוצצויות מפורשות הן בגדר טבע שני בין הנשים שעובדות שם. "הבנות רק נהנות. הן אומרות דברים אחת לשנייה שלא אני ולא איש מאנשי הצוות שלי היה מעז לומר אי פעם לילדה".

 

כאשר התבקש להגיב על פסק הדין הנוכחי טען הוף שההטרדה לא חייבת להיות מינית: "המקרה הזה הוא על בוס שהפחיד וזלזל בעובדת שלו. אותה ההטרדה יכלה להתקיים גם לו דיבר בעל המקום עם גבר שכיר. "הדבר העיקרי שניתן ללמוד מהמקרה הזה הוא שהעובדה שאישה עובדת בלקיים יחסי מין עם אנשים איננה רישיון להטרדה", אומר הוף . "אני לא מסתכל על זה כהטרדה "מינית" , כי באותה מידה מנהלת אישה יכלה להתנהג כך אליה אבל זה בגדר הטרדה וזה מגעיל".