דמיינו את ראש הממשלה שלנו, בנימין נתניהו, מחליט לרתום את עצמו למאבק באחת התופעות הקשות והנפוצות במדינה: אלימות מינית. אני באופן אישי מתקשה לראות אותו נרתם לכל מטרה שאינה הוא עצמו או איראן, אבל אני חושבת שגם חסידיו הגדולים לא יכולים לדמיין תמונה כזאת. כי אחרי הכל, לא מדובר בבעיה לאומית, ואין שום סיבה שהיא תטריד את מנוחתו של איש עסוק כל כך. יש לו דברים יותר חשובים על הראש, בואו.

 

עוד באון לייף:

 

השבוע (ג') העלה הבית הלבן סרטון נוסף בקמפיין שלו נגד אלימות מינית, כשהפעם אפשר לראות, לצד ברק אובמה וסגנו ג'ו ביידן, כוכבים כמו דניאל קרייגבניסיו דל טורוסטיב קארלסת' מאיירס ועוד. בסרטון קודם השתתפו ספורטאים מוכרים דוגמת דיוויד בקהאםג'רמי ליןאלי מאנינג עוד.

 

הסרטון החדש שעלה השבוע:

 

איכשהו, נשיא ארה"ב, שגם לו יש איזה דבר או שניים על הראש, החליט להציב את נושא האלימות המינית במקום די גבוה בסדר העדיפויות של הבית הלבן, ולפנות זמן בלו"ז שלו כדי להתעסק במה שבארץ אוהבים לקטלג כבכיינות של פמיניסטיות/ נשים נקמניות שרוצות להרוס קריירה/ ילדות פתייניות שמתחרטות על הסקס שעשו/ כמה הן שתו, מה הן לבשו ואיפה היו ההורים/ כל גירסה אחרת שתרצו של האשמת כולם חוץ מהאנסים והמטרידים.

 

"1 זה יותר מדי"  הוא שמו של קמפיין נגד אלימות מינית שהשיק הבית הלבן כבר ב- 2011, כשנחשפו נתונים מבהילים של אלימות כלפי נערות ונשים צעירות בקולג'ים בארה"ב. זה לא שהנושא עלה על סדר היום ונשכח אחרי חמש דקות - הוא ממשיך להיות מטופל, ובינואר השנה חתם אובמה על הקמתו של כוח משימה מיוחד לנושא, כשהדו"ח הראשון של הצוות הזה, שנקרא "לא לבד", הוגש באפריל. לקמפיין יש עמוד באתר הבית הלבן, עם נתונים, מידע שימושי, כלים וגם עם סרטונים שרצים ברשתות החברתיות. אבל העניין הוא שהם די שונים ממה שאנחנו מכירות מישראל.

 

 

בארץ הקודש לראש הממשלה יש ראש לשכה מטרידן ונהג שחשוד בעבירות מין בקטינות, וכולם דנים בדקויות משפטיות בתלונה נגד שר בכיר ממשלה במקום לשאול את עצמנו איזה התנהגויות אנחנו מעוניינים לקדם לבית הנשיא. אצל אחותנו הגדולה, לעומת זאת, הנשיא מחליט להכיר בעובדה שמדובר בבעיה של כולנו, ויש לטפל בה בדחיפות. קריאה כזאת ממנהיג העולם החופשי מצליחה להוציא את הבעיה הזאת ממחשכי העיסוק החברתי "הטרחני" ולהציב אותה כבעיה לאומית, שצריך ואפשר לטפל בה.

 

בזמן שאנחנו תקועות עם קמפיין מטומטם והרסני כמו "תשמרי על הכוס שלך", בבית הלבן הבינו מיד שיש לפנות אל התוקפים ולא אל הנפגעות. בנוסף, הרצון שלהם לפנות לקהל צעיר גרם להם לשלב סלבריטאים מוערכים בקמפיין, גברים שנחשבים לסמל הגבריות, ולפנות אל הקהל דרך המדיה החברתית. בשום שלב הם לא הניחו שבגלל שמדובר בצעירים זה אומר שאי אפשר לדבר אליהם ברצינות על נושאים רציניים, וצריך לרדד להם כל מסר למשחק מילים סמי-מגניב. "אף גבר לא צריך להשתמש באלימות, אף אישה לא צריכה לפחד מאלימות, כשאתם רואים את זה קורה - ניקטו עמדה" נראה להם כמו מסר מספיק ברור לנוער. ואני די בטוחה שאם נחפש, לא נמצא פער נורא עמוק ועקבי ביכולות ההבנה של נערים אמריקאים לעומת ישראלים. הפער כנראה נמצא ביכולות ניתוח, הבנה והסקת מסקנות דווקא אצל המנהיגים שלנו.