פנינה בן שלום (39) היתה דוברת משרד החינוך. שנים השתתפה בישיבות ממשלה וייצגה שלושה שרים, שהאחרון בהם הוא גדעון סער. היא עבדה כ-12 שעות ביום, את שני ילדיה הקטנים ראתה מעט מאוד, וגם אז- המשחק המשותף היה נקטע כל רגע, כי הטלפון שלה פשוט לא הפסיק לצלצל.

עוד באון לייף:

"שישי אחד היה לאחותי יום הולדת. התקשרו מתכנית בוקר שאארגן להם מרואיין", נזכרת בן שלום, "ישבתי עד שמונה בערב ועבדתי ואבא שלי לא הפסיק להסתכל עלי. הוא בא ואמר לי: 'די, זה פשוט מטורף. יום שישי בצהרים, יום הולדת של אחותך, לא יודעים לשים גבולות. את לא מבינה איך הילדים שלך מסתכלים עליך, את כל הזמן בטלפון'. ואז הוא בא ואמר לי: 'אני משלם לך שנה, שבי בבית. רק תעזבי את המשרד הזה'. לקח לי שלושה חודשים להתבשל לתוך זה אבל בסוף החלטתי לעזוב".

גם יעל גולן (49), בתו של הבמאי האגדי מנחם גולן, עבדה שנים בטלוויזיה בקריירה תובענית ובהמשך- בתפקידים בתחום הקיימות, והחליטה לעזוב ולהתמסר לגידול שני ילדיה. "עזבתי את העבודה כי הרגשתי שהיא דורשת ממני יותר מידי שעות ואנרגיות מכדי שאוכל להשקיע את הזמן  בילדים ולא יכולתי לחלק את עצמי בין שניהם. כולם אומרים שאפשר גם וגם, אבל אימהות שלנו לא סיפרו לנו שזה הולך להיות כל כך קשה: גם לגדל ילדים וגם לעבוד".

סקר אמריקאי שפורסם לאחרונה מראה כי בארה"ב יותר ויותר נשים נשארות בבית פול טיים כדי לגדל את ילדיהן. חלקן עושות זאת מבחירה או כחלק מטרנד של השנים האחרונות וחלקן פשוט לא מצליחות למצוא עבודה. על פי הסקר, שיעור האימהות האמריקאיות שנשארות בבית עלה ל-29 אחוזים בשנת 2012 לעומת 23 אחוזים לאורך השנים ו-26 אחוזים בתקופת המיתון הכלכלי של 2008.

לא סיפרו לנו שזה הולך להיות כל קשה. צילום אילוסטרציה: shutterstock

למרבה הצער, המספרים בארץ אינם שונים. כרבע מהנשים שמביאות ילדים לעולם בוחרות שלא לשוב לעבודה ולגדל את הילדים בבית. למרות שאנחנו ידועות ביכולת המופלאה שלנו לתפקד תחת ריבוי המשימות הזה, ישנן נשים שעבורן זה לא מספיק עוד. הן חשות שהן חייבות לוותר על משהו כי בחלוף השנים – מי שנפגע מריבוי הכדורים שהן החזיקו באוויר בו זמנית הם בעיקר הילדים.

"הייתי אמא נוכחת נפקדת"

בשלוש השנים שהיא עושה לביתה, בן שלום הקימה מהבית עם שותפה את פורטל 'משפחה' ומקדמת כיום יוזמה חברתית לקידום שינוי תפיסתי במקומות העבודה, לרווחת ההורים: "אני ויתרתי על קריירה כי אני לא חושבת שאפשר גם לעשות קריירה בחוץ וגם קריירה בבית. על פי המנטאליות הישראלית, קריירה רצינית משמעותה לעבוד 12 שעות ואין דבר כזה לצאת מוקדם כשיש עוד אור בחוץ. יש פה מצב נתון- בהנחה שהילדים בצהרון עד 16:00, מה קורה מהשעה הזו ואילך? איזה מקום עבודה ישחרר אותך בשלוש וחצי כדי לקחת את הילדים שלך?"

בן שלום זוכרת את הימים הראשונים שלה כאם במשרה מלאה: "בהתחלה זה ממש קשה. פתאום הטלפון לא מצלצל. יום אחד הילדים חזרו הביתה ושאלתי אם הם רוצים לשחק איתי. שניהם אמרו לי לא, הלכו לחדר וסגרו את הדלת. הסתכלתי על הדלתות הסגורות שלהן והייתי לבד. התחלתי לבכות. הייתי צריכה ללמד אותם מה זה אומר שאימא בבית. לא רק שישחקו איתי אלא שאפשר לסמוך עלי. לא הייתי שם. לא נעדרתי לגמרי מהחיים שלהם אבל את מכירה את המושג נוכחת נפקדת? שמישהו מדבר איתך ואת לא בדיוק מקשיבה לו".

דניאלה הירש, יועצת לכלכלת המשפחה המתמחה בהגדלת הכנסה, מספרת כי בימים אלה מגיעות אליה יותר ויותר נשים שמתלבטות בנושא. "אני פוגשת נשים משכילות, נשות קריירה מוצלחות אשר מחליטות להניח בצד את ההצלחה, המעמד, הכוח והכסף ולהתמסר לגידול הילדים. רגשות האשם לא נותנים להן מנוח. פתאום מגיעה ההבנה שמישהו צריך לקחת אחריות ולהיות נוכח, להקשיב הקשבה מלאה ועמוקה לצרכים של הילדים ולא תוך כדי תנועה וגם ההבנה ששני בני הזוג לא באמת יכולים לנהל קריירות מקבילות ולעבוד שעות מרובות מחוץ לבית מבלי שיהיו לכך השלכות על הילדים".

גידול ילדים? פריבילגיה של משפחות מבוססות

אך גם אם שקלת לוותר על קריירה למען הורות במשרה מלאה, ברוב המקרים לא תוכלי להרשות זאת לעצמך. בישראל, בשל יוקר המחייה והקושי לגדל ילדים, במציאות בה ההוצאות מרובות והמחירים של מסגרות החינוך של ילדים בשנות חייהם הראשונות הם לא פחות ממטורפים, את הלוקסוס הזה יכולות להרשות לעצמן רק משפחות מבוססות. משפחות בהן אחד מבני הזוג (לרוב הבעל) עובד במשרת הייטק או משרה ציבורית בעלת הכנסה גבוהה.

בן שלום: "אנחנו מוותרים על הרבה דברים. החשיבה בבית היא כלכלית, סביב כל הוצאה. לא נוסעים לחו"ל, מעדיפים קמפינג, עושים 'קייטנת אמא'. חיים בסדר, אבל לא מצליחים לחסוך". גם גולן, בעלת מודעות לאיכות הסביבה וקיימות, חושבת פעמים רבות לפני כל רכישה חדשה: "אני לא קונה בגדים לאף אחד אלא הולכת לשוקי החלפות. כשאני צריכה משהו- אני שולחת ווטסאפ לכל המשפחה לשאול אם יש למישהו והוא יכול לתת. אנחנו לא רצים לחנות וקונים. זו תמיד האופציה אחרונה".

גם בן שלום וגם גולן הן אמהות במשרה מלאה כבר כמה שנים, ובימים אלה הן מנסות לחזור לשוק העבודה במשרה חלקית, דבר שמתברר כמשימה בלתי אפשרית. בן שלום עובדת מספר שעות ביום כמזכירה בעסק של אביה.

מקומות העבודה לא מתאימים להורים

חברת הכנסת גילה גמליאל, בעצמה אם לשתי בנות צעירות, חושבת שמדובר בבעיה גדולה: "מקומות העבודה בישראל לא מתאימים לחיים של משפחה. מקומם אותי שאחד מכל שלושה זוגות מתגרש ואז, כשיש הסדרי ראייה, מעסיקים חייבים לאפשר להורים לראות את הילדים שלהם. למה אי אפשר לתת להם לצאת הביתה מוקדם מלכתחילה? אלה דברים שחייבים לעגן אותם בתוך המערכת המחשבתית בעבודה כי זה אינטרס מערכתי ולא רק של ההורים - כשיש משפחתיות טובה, ההורים יותר יעילים בעבודה. גם חצי משרה זה פתרון גורף שיכול היה לתת מענה להרבה מאוד נשים, ואינו מיושם כיאות".

לדברי ח"כ גמליאל, חלק מהיוזמות לשיפור איכות חייהם של ההורים העובדים (והאובדים) תקועות בכנסת ובמשרדי הממשלה השונים: "הצלחתי לקדם החלטת ממשלה על מקום עבודה תומך משפחה כדי שהמגזר הציבורי יתחיל להיות יותר ידידותי לסביבה בנושא שילוב קריירה ועבודה. לצערי זה תקוע כבר שלוש שנים אצל נציב שירות המדינה ומעניין לדעת מדוע. אני גם נלחמת כל הזמן להכרה בהוצאות הטיפול בילדים. לפני שלושה חודשים הגשתי את ההצעה לממשלה ואז לפיד התנגד. בוועדת שרים לענייני חקיקה לא נמצא כל ההרכב כל הזמן. יושבים שלושה אנשים ומקבלים החלטה: יאיר לפיד, שר מטעמו וציפי לבני. ציפי מצביעה בעד, יאיר לפיד עם השר שלו מצביעים נגד ואז זה שניים נגד אחד. את מבינה את האבסורד? ממש מקומם".

שלוש שנים ויותר אחרי שעשתה את הצעד, לבן שלום יש מסר לאב או לאם ששוקלים לוותר על הקריירה לטובת גידול הילדים: "צריך להיות מאוד שלמים עם ההחלטה. לדעת שזה מאוד קשה - גם להתעסק פיזית עם הילדים כל היום וגם לוותר על עולם המבוגרים. היתרון הגדול הוא שנוצר קשר מדהים עם הילדים. הבן שלי בכתה ה' והוא ביקש ממני להתלוות אליו לטיול השנתי ולמחנה בצופים. אני לא יודעת כמה ילדים בני 12 רוצים את אימא שלהם איתם בגיל הזה. לא חייבים לקבל החלטה קיצונית כמו שלי ולקום וללכת. המסר שלי שאנשים יגידו במקום העבודה שלהם: 'אם אתם רוצים אותי- אני מוכנה, אבל רוצה שלוש פעמים בשבוע לנתק טלפון ולצאת אל הילד שלי'. אם יותר ויותר הורים יגידו את זה אני רוצה להאמין שמקומות העבודה יתחילו להתייחס לזה אחרת".