נעם זדה, 27, תל אביב

אשת שיווק ומפיקה בעלת העסקים הגאים סבן אילבן, SHABATו-BE PROUD

כאישה שמכירה מקרוב מסגרות רבות שפועלות בקהילה הגאה, זדה מתארת אי שוויון בין גברים לנשים בקהילה. "נשים מתמודדות פעמים רבות עם אתגרים וחסמים שגברים אינם מתמודדים איתם. אפשר בהחלט לזהות התנהלות במקומות מסוימים בקהילה של  'old boys' club'".

כאשר היא נשאלת מדוע לדעתה הקהילה נשלטת בידי גברים, היא משיבה: "אני מניחה שהעובדה שהמאבקים שגברים מסוימים מובילים הם בעלי עניין ציבורי גבוה, כמו נישואין או פונדקאות. חשוב לזכור גם שהרבה מן הפעילות היום בקהילה מבוססת על פעילות התנדבותית, שזו פריבילגיה שאין לכולם/ן". זדה מזכירה כי בקהילה קורים במקביל גם תהליכים נוספים, אשר נוגעים לקהילה הטרנסית, לחיבור מאבקים ולנושאים משפטיים – כל אלה מונהגים בידי נשים. "אולי מדובר בנושאים פחות זוהרים, ואולי גם קצת פחות חשובים לנו יחסי הציבור".

זדה מגדירה את עצמה כפמיניסטית בעלת ראיית עולם ביקורתית ואקטיביסטית. "זכיתי להגיע למקום בו יש לי השפעה ונגיעה לנושאים מגוונים בקהילה ומתוך כך אני רואה את האחריות הגדולה שבמקום הזה. הרבה פעמים כאשר ישנן סוגיות קהילתיות אני בוחרת לנקוט עמדה בצורה פומבית. זאת החלטה לא פשוטה שמן הסתם גם יש לה מחירים עסקיים". היא אומרת כי פרסום העסקים שלה לעולם לא יהיה מחפצן או פוגעני כלפי נשים, וכי היא משתדלת לתמוך בעסקים חדשים שאותם מנהלות נשים ולקדם נושאים נשיים.

זדה מעידה כי זהותה כאישה לסבית ומזרחית, מכוננת ומעצבת את כלל החוויות בצורה אחרת. "לפעמים אני יכולה לשבת בישיבה עם גברים ולהאיר נקודת מבט שונה, או להסב את תשומת לב לנושאים מסוימים שהם פשוט לא רואים. למשל כשאני רואה קמפיין גאווה שמורכב רק ממשתפים גברים, מבחינתי כאישה זה דבר שלא מדבר אליי. ולכן, אני מדגישה את החשיבות של ייצוגיים מגוונים בקמפיינים  ציבוריים".

לקהילה הגאה היא מאחלת "שנמשיך לעבוד על קידום השוויון שלנו ואת המטרות שלנו תוך כדי מתן דגש לשוויון אשר יתקיים בתוכנו. וכמובן, שנדע שהזכויות שלנו לא צריכות לבוא על חשבון אחרים".

חן אופיר, 26, באר שבע

סטודנטית למדעי ההתנהגות שנה ג' באוניברסיטת בבן גוריון. בשנה הבאה הולכת ללמוד עיצוב. מרכזת זאת השנה השלישית את קבוצת הנשים הבוגרות של סניף אגודת הלהט"ב בבאר שבע. מתנדבת בחוש"ן, ובעבר גם באיגי

בשונה מזדה, אופיר מספרת כי מעולם לא נתקלה בתקרת זכוכית. עם זאת, היא מאמינה כי כל עוד ישנה אישה אחת שחשה שהיא קיימת – אין ספק בכך. גם הניתוח שלה בעניין יחסי הכוחות המגדריים בקהילה מעט שונה. "הנראות של גברים גאים ונשים גאות מתקבלת אחרת בחברה שלנו, וזה כמובן משפיע על המוטיבציה לפעולה. זוג גברים שמחזיקים ידיים פחות 'עובר' בחברה הכללית מאשר זוג נשים שמחזיקות ידיים, ולכן זה משפיע על הומואים ליצור הרבה יותר מרחבים משותפים. רואים את זה בכל העולם בריכוזים של הערים הגאות שקיימות בכל מדינה".

אופיר מוסיפה כי ההתנהגות של גברים ונשים בקהילה הגאה אינה מנותקת מהתנהגותם המגדרית בחברה הכללית. "גברים מגיל צעיר מחונכים להשמיע את דעתם, לתפוס מקום פיזי ומנכיח במרחב, להיות דעתנים, אקטיביים ואסרטיביים. נשים לעומתם מחונכות להפך הגמור מזה - להיות שקטות ופאסיביות ולתפוס כמה שפחות מקום". אופיר חשה בהבניות החברתיות הללו בסביבתה. "רואים את זה בצורה הטובה ביותר בשיח מעורב, של גברים ונשים ביחד - גברים הרבה פעמים יגלו אסרטיביות בשיח, יביעו את דעתם בצורה נחרצת, ולעיתים עלולים לדבר בקול רם, או להתפרץ לדברים של אחרים, בצורה שתגרום לנשים לקחת צעד אחורה ולהימנע מלהביע את עצמן". לדבריה, הנשים נמנעות ממפגשים משותפים, וכך נוצר מעין כדור שלג שבסופו השיח נשאר מאוד גברי והומואי.

אופיר תופשת את מאבקי הקהילה כמשלימים זה את זה. "זה שגוי להסתכל על המאבקים כמעין עוגה שמתחלקת בין הקבוצות בקהילה, ואחת באה על חשבון השנייה. כל מאבק של קבוצה ספציפית תורם בסופו של דבר גם למאבק הכולל. המאבק של טרנסג'נדרס – תורם גם לי כאישה סיסג'נדרית, והמאבק של ביסקסואלים – תורם גם ללסביות, תקדים משפטי של זוג לסביות תורם גם להומואים, וכן הלאה".

לחודש הגאווה מאחלת אופיר "שנרגיש בנוח עם עצמנו, עם הזהות שלנו, עם הנטייה שלנו, עם הגוף שלנו, עם הנשיות שלנו וגם עם הגבריות שלנו. ואם יש משהו שאנחנו מרגישות איתו פחות בנוח – אז לא לחכות שדברים ישתפרו, אלא לעבוד כדי לשפר אותם".

ענת ניר, 34, תל אביב
יזמת חברתית ופעילה בקהילת הלהט?ב, יו?ר דירקטוריון פמיננסי (מכללה כלכלית לנשים) וחוקרת כלכלה ומגדר

ניר מאמינה שבקרב גברים הומואים קיימת מיזוגניה בשל היעדר המפגש הקבוע שלהם עם נשים בחייהם. "על אף שיש נטייה לחשוב שבקהילה הגאה, שחרטה על דגלה חופש, שוויון וקבלת האחר, מתנפצים מיתוסים של שוביניזם - זה בהחלט לא נכון. לגברים הומואים קשה לוותר על עמדות כוח לטובתן של נשים".

הפמיניזם של ניר מתבטא לטענתה בכל צעד בחייה. "אי השוויון של נשים מקומם אותי באופן אישי ומניע אותי לפעולה. כל תפקיד שביצעתי בחיי הבוגרים קשור לקידום נשים באופן ישיר. עד שנשים לא יהיו שוות בחברה, אני אמשיך לקדם נושאים אשר לדעתי מצמצמים את הפערים בין המינים. פמיננסי, מכללה כלכלית לנשים אשר אני יושבת בראשה, היא דוגמה נפלאה לכך".

ניר מעידה כי אי השוויון והאפליה נגד נשים מורגשים בכל מקום. "אני חושבת שכל אישה חווה כך את החיים. המצב הזה עתיד להשתנות בעיני ואני אופטימית לחזות בשינוי הזה בתקופת חיי".

ברכתה של ניר לקהילה הגאה מכוונת לנשים בתוכה: "נשים יקרות, פרצו קדימה, אל תתנו לאף אחד לעצור אתכם. היו אסרטיביות, יצירתיות ובעלות יוזמה וקחו קרדיט על המהלכים שאתן עצמכן מניעות. כנשים, פעמים רבות אנחנו נתפסות באור שלילי כאשר אנחנו מאמצות התנהגות המשולה לגברים. אצלנו האסרטיביות נתפסת כאגרסיביות, היצירתיות כהזיה והיוזמה כרעיון טוב שמישהו אחר כבר ייקח עליו בעלות מתישהו. שימו לב לכך ועשו את השינוי בחיים הפרטיים שלכן. אל תוותרו על המקום שלנו במרחב הציבורי שהוא זירה חשובה לנו. בצעו שינוי ועמדו על שלכן".

צילום: זיו שדה

מיכל שר, 32, תל אביב

חברת הוועד המנהל באגודה, מתנדבת בקו הקשב והסיוע ?יש עם מי לדבר?, DJבינלאומית ומפיקה את ליין מסיבות הנשים BUG 2000

שר מסכימה עם קודמותיה כי קיימת תקרת זכוכית, ואף מוסיפה כי פעמים רבות נשים מהקהילה שותפות בהצבתה. "לשמחתי נשים לט?ביות הן נשים חזקות, פעילות ואקטיביסטיות מעל הממוצע ולכן אנחנו רואות את הניסיון להשפיע ולהגיע למעמדות הגבוהים בארגוני הקהילה". שר מסייגת את דבריה ואומרת כי למרות ההתקדמות של הנשים ונשיאת חלק מהתפקידים, עדיין גברים הם המושכים בחוטים, "וכמו בקבוצת כדורגל טובה - מעבירים את הכדור בינם לבין עצמם".

לטענת שר, גם הנשים שנמצאות בעמדות מפתח מרגישות שפעמים רבות הן לא נלקחות בחשבון או נמצאות על תקן עלה תאנה - "אבל השינוי יקרה", היא מבטיחה, "אנחנו עובדות קשה עבורו".

הפמיניזם של שר מוצא ביטוי מבחינתה בפעילות בועד המנהל של אגודת הלהט"ב וכן בהפקת מסיבות הנשים כי "מרחב בטוח לנשים להתנהג בחופשיות ובביטחון - הוא אקט פמיניסטי בפני עצמו".

לרגל חודש הגאווה, מאחלת שר לנשות הקהילה "שנמשיך לגדול ולהתחזק, לפעול ולסחוף עוד נשים להתנדב בארגוני הקהילה, לקחת חלק פעיל בקידום האג?נדות שלנו, לא רק לעמוד בצד ולבקר (על אף שזה גם חשוב) - אלא גם לבוא ולהיות חלק. ההתנדבות נתנה לי חזרה פי כמה וכמה מאשר אני נתתי לה - ועם כל הקושי והתסכול בשינוי האיטי של המציאות - אני שמחה שלפחות אני חלק פעיל. ולא לשכוח - לפרגן אחת לשנייה. לפרגן לפרגן לפרגן".

צילום: דנה קריצשטיין

מנדי מיכאלי, 32, תל אביב

מדריכת נוער וצעירים באיגי במהלך 5 שנים, מנכ"ל איגי משותפת מזה שנה. מטפלת ברפואה משלימה בעלת קליניקה פרטית

כמנכ"לית משותפת של איגי, מצופה לכאורה ממיכאלי שתדבר בזכות השוויון המגדרי בקהילה הגאה. "נכון להיום יש יותר מנכ"ל נשים בארגוני קהילה מגברים, ועדיין מעלינו,ועדי המנהלים מורכבים בעיקרם מגברים. בכנסת, בתקשורת וברשויות המקומיות רוב חברי הקהילה המיצגים הם גברים". מיכאלי אף מגדילה לומר כי לתחושתה בקהילה הגאה הפערים בין נשים לגברים גדולים יותר מאשר בחברה הכללית. היא מנמקת זאת, בדומה לניר, בחוסר הצורך הטבעי במפגש בין הומואים ללסביות.

התשובה שהיא מעניקה למצב היא יצירה של "קבוצת שוות". "אני אשה פמיניסטית לסבית. העובדה שאני צריכה לציין את הזהויות האלה מוכיחה כל פעם מחדש שהזהויות האלה שקופות בחברה.אנחנו עדיין המין השני. מבחינתי זה בא לידי ביטוי ביחס שלי לא/נשים,במודעות למצבי דיכוי בחברה, בדיבור המגוון מגדרית, בבחירה לעבוד על ניהול ארגון פמיניסטי, להנכיח תכנים אלה ולעבוד עם גברים בשיתוף פעולה אמיתי ופעולה מתוך שיח מתמיד ומודעות של נשים וגברים על יחסי הכוחות עליהם כולנו גדלנו".

הפעולה בזירה הגברית אינה פשוטה גם בעבור מיכאלי. "בכל סיטואציה בה יש רוב גברי ושיח מצ'ואיסטי אני מרגישה דחיפה לא מודעת להגביר סממנים גבריים בעצמי כדי שאוכל להשתלב בשיח ולא להעלם בתוכו".

מיכאלי מאחלת לקהילה "שנשכיל להתאגד יחד, אחיות ואחים, סביב האינטרסים והמשימה המשותפת. שנשים לב לאוכלוסיות בשולי הקהילה ולשיח מאפשר ולא ממדר וממגדר. שלא נפחד להכיר מקרוב ונלמד לאהוב לסביות-הומואים ולהפך, למרות ואולי בזכות השונויות שבכולנו. שנמשיך להושיט ידיים מחוץ לקהילה ולחנך יחד לשינוי, ולחגוג את עצמנו בכל הגוונים".