מסתבר שיש המשך לסאגת האינספקטורים קלוזו, בפרשת הרצח של דפנה בר ציון, אשר היעלמותה דווחה בשעות הצהרים על ידי בני משפחתה ואלו הביעו חשש כבד לחייה. זאת אחרי ששלושה חודשים קודם לכן הגישה בר ציון תלונה במשטרה כנגד בן זוגה לשעבר אילן בן עמי על אלימות כלפיה, והומלץ להגיש נגדו כתב אישום. אה, ומכוניתה חנתה בסמוך לביתו. 

אבל עם סידרת רמזים מסובכת כל כך לפיצוח - לא קשה להבין איך המשטרה לא הצליחה לאתרה, והשאירה לבתה להגיע בכוחות עצמה בשעות הערב לביתו של האקס האלים של בר ציון, לפרוץ לבד את הדלת ולמצוא בעצמה את גופת אמה מרוצצת הגולגולת. 

אחרי שגמרו לבהות זה בזה ולפלבל בעינים בחוסר אונים מוחלט, קראנו שהמשטרה פותחת ב"מרדף" וב"מצוד" אחר הרוצח. בדיעבד למדנו איזו סידרת רמזים דקיקים הובילה לחשוד ברצח, אחרי שהגופה המרוטשת כבר נמצאה בביתו של החשוד על ידי הבת: 

"עכשיו כבר ניתן לספר", אני קוראת בויינט על הפיענוח המבריק, "כי כבר שעות לאחר מציאת גופתה של הזמרת והמסעדנית, הייתה לחוקרים תמונה ברורה לגבי החשוד המרכזי במעשה - בעלה בנפרד. במהלך חיפושים בדירה איתרו החוקרים את כלי הרצח, פטיש שהוסווה באחד מארונות הבית, לאחר שבאמצעותו רוצץ את גולגולתה. בביתו נמצאה מחברת שבה תיאר את מצבו הנפשי, הרגלי השתייה שלו וצריכת הכדורים הפסיכיאטרים. ביומן בלטה המילה "הצילו" והוזכרה מגדת עתידות, שאותה ביקר". ומכל הערפל המסתורי הזה הסיקה המשטרה שהוא החשוד המרכזי. אין ספק, שרלוק פראייר לידם.

עכשיו, כשאנו מתבשרים על "סוף המצוד", מקץ שבעים שעות ארוכות, אני מדמיינת צוותי מוחות שבילו לילות לבנים בחדרי החקירות, רכונים על מפות משורטטות קוים ויעדים ומחוררות בנעצים, עשרות ספלי קפה משובצים בדלי סיגריות, פסיכיאטרים שמנתחים את ילדותו ופרופיילרים שמפענחים את אישיותו וחוזים את צעדיו. וכשמיטב המומחים מצליחים סוף סוף להתחקות על עקבותיו ולהקדים אותו בצעד אחד בדיוק - עשרות ניידות שועטות אחר הרוצח קר הרוח, אשר נמלט ברכבות ומטוסים בין חמש יבשות, כשהוא חמוש בתת מקלע וממולכד מכף רגל ועד ראש, דוהר באוטוסטרדות מהירות כנגד כיוון התנועה, מרסק במנוסתו ניידות ואזרחים שלווים כאילו אין מחר. 

בפועל, אנחנו מגלים שהרוצח שנעלם לשבעים שעות בעצם הסתובב בנחת במרכז תל אביב ("ירד למחתרת"), השאיר גרפיטי עם שירים בכתב ידו על קירות הבנין הריק בו נם את שנתו על מזרון, לעיני אנשים שדיווחו למשטרה (ואלו, בתגובה, "הגבירו כוחות מתוך תקווה שבן עמי יעשה טעות נוספת"), ישב לאכול חומוס כיד המלך במקום החביב עליו, בו הוא נוהג לסעוד בקביעות, זוהה על ידי לקוחה שגם דיווחה עליו למשטרה, ואפילו יצא משם בצעד קל אחרי שהבטיח בנימוס לשלם לכשירווח. 

דומה שחוץ מלצעוד לתוך תא כלא ולסגור אחריו את דלת התא - בן עמי עשה הכל כדי להתפס. והמצוד אחריו? אולי מוטב לאמן קודם את המשטרה בחציית כביש מבלי להסתבך בשרוכי נעליהם. משם ננסה לעבוד ביחד על כיפתור החולצה, ומשם השמיים הם הגבול. 

בתמונה: המצוד.

 

 

רונית צח היא בעלת הבלוג  "בוכה ויורה" ב"המקום הכי חם בגיהנום".