כבר שמעתם על ההיא שחלמה חלום שאבא שלה אונס אותה ובעקבות החלום הכניסה את אבא שלה לכלא?

למקרה שפספסתם, הנה הכותרות של אתרי התקשורת הגדולים בישראל בנוגע לפרשיית אונס מחרידה:

"על סמך זיכרון מודחק- אב הורשע באונס בתו" (ישראל היום)

"בעקבות חלום: אב הורשע באונס בתו לאחר שנים" (nrg)

"הבת התלוננה בעקבות חלום, העליון הרשיע את האב באונס" (הארץ)

"חלמה על התקיפות: ייכלא 28 שנים אחרי שאנס" (ynet)

כשקוראים כותרות כאלו ניתן בקלות לחשוב שקמה אישה משועממת בבוקר יום בהיר, נזכרה באיזה חלום שחלמה בלילה, החליטה שהחלום הוא בעצם מציאות, הלכה למשטרה ותבעה את אבא שלה. בית המשפט האמין לחלום שלה והכניס את האב לכלא. כמה פשוט. האבא המסכן הולך לכלא כי הבת הפסיכית שלו היא אישה הוזה, חולמנית, היסטרית, מעורערת בנפשה, טיפשה שלא מצליחה להבדיל בין חלומות סרק שמגיעים למוחה בזמן השינה לבין אירועים שהתרחשו במציאות.

ועכשיו אולי כדאי לקרוא את הסיפור המלא מאחורי הכותרות הבלתי נסבלות הללו:

בני שמואל, בן 75, הורשע באונס בתו בתום הליך משפטי שנמשך 12 (!) שנה. הוא הורשע במחוזי פעמיים- בפעם הראשונה ברוב קולות ובפעם השנייה פה אחד. לאחר מכן הגיש ערעור לבית המשפט העליון והורשע שוב פה אחד. כלומר, שלוש ערכאות שונות קבעו שהאב אכן ביצע את המיוחס לו.

המתלוננת היא היום אישה בת 38. המעשים המזוויעים החלו כשהייתה בת 3 בלבד ונמשכו עד שהגיעה לגיל 11. כמו נפגעות תקיפה מינית רבות, הדחיקה הילדה את המעשים עד שאלה צפו ועלו כשבגרה והגיעה לגיל 22. או אז החלו לפקוד אותה הזיכרונות המודחקים באמצעות חלומות. שלוש שנים מאוחר יותר, אחרי שהבינה שהחלומות שחוזרים ופוקדים אותה אינם חלומות כי אם זיכרונות מהמציאות שנכפתה עליה כילדה, אזרה אומץ והתלוננה במשטרה. בשל התיישנות העבירות, נשפט האב על המעשים שביצע בילדה כשהייתה בת 10-11 מבלי להתייחס לשנות הילדות המוקדמות. שנים של סחבת משפטית ושלוש ערכאות שונות הולידו סוף סוף את ההרשעה המיוחלת והפעם באופן סופי. בני שמואל יבצע את העונש המקורי שהוטל עליו בבית המשפט המחוזי- 12 שנות מאסר.

האב, כצפוי, עדיין כופר בהאשמות וטוען שמדובר בעלילת שווא. זה לא מפתיע אותי. מעטים הם העבריינים המורשעים המודים בעבירות המיוחסות להם, בעיקר כשמדובר בעבירות מין בילדים. מה שמפתיע אותי הוא שנראה שעורכי העיתונות מאמינים לו ועל הדרך, גורמים גם לכם, הקוראים, להאמין לו או לפחות לפקפק בגרסת הנאנסת.

אז הנה תזכורת לכמה עובדות יבשות שכנראה נשכחו איכשהו:מערכת המשפט בישראל עוד לא שלחה אף אדם לכלא בגלל שמישהו חלם חלום. בני אדם לא נכלאים מאחורי סורג ובריח בגלל שלאותו אדם שעמם בלילה אז הוא החליט ללכת למשטרה. מערכת המשפט בישראל עוד לא עשתה חיים קלים לאף נאנסת. תחת הסחבת המשפטית הבלתי נגמרת, כל משפט אונס נמשך שנים ארוכות וכולל בתוכו עשרות רגעים פוצעי לב עבור הקרבן שנאלצת לשחזר את הסיוט שוב ושוב ולהתעמת עם התוקף שלה. מערכת המשפט בישראל ממש לא ממהרת להאמין לקרבנות תקיפה מינית. הרבה יותר קל לה לסגור תיקים תחת צמד המילים הידוע לשמצה "אין ראיות" ולשלוח את קרבן התקיפה הביתה בלי צדק ובלי נחמה.

והנה, אותה מערכת משפט היא זו שהכריעה שוב ושוב שהאב המדובר אכן ביצע את המיוחס לו. מישהו באמת מאמין שהיא עשתה את זה כי "הילדה חלמה חלום"?

אבל לעורכי העיתונות הממוסדת לא ממש אכפת מהעובדות. גם לא ממש מעניין אותם על מי הם דורכים בדרך לכותרת הפרובוקטיבית שתוביל להמון הקלקות על האייטם של קוראים נלהבים נטולי חוש ביקורתי מינימאלי. והרי ברור שפרשיית גילוי עריות נוספת שמסתיימת, השבח לאל ולשופטים, בהרשעה, תעניין את הקוראים הרבה פחות מפרשיית טלנובלה בה ילדה רוצה לנקום באבאל'ה אז היא ממציאה עליו סיפור וכולם נופלים בפח. שלא לדבר על זה שאבאל'ה כבר בן 75 והולך להיכנס לכלא בקרוב וזה הרי בכלל שובר את הלב. ישיש שמבלה את שארית ימיו על לא עוול בכפו בבית סוהר. מה, אין לנו טיפת אמפתיה לאנשים זקנים?

גם הכותרות שלי פרובוקטיביות וגם אני מעוניינת במספר גדול ככל האפשר של קוראים אבל אני לא מוכנה לדרוך על אף נאנסת בדרך לשם. אני לא מוכנה להקטין שום אירוע מחריד של גילוי עריות ואני לא מוכנה להפוך תקיפה מינית של ילדה קטנה לבדיחה עלובה, למזון ערב לחיך הטוקבקיסטים המורעבים. אני לא מוכנה לעורר אמפתיה אצל קוראיי לאבות שאמרו לילדה שלהם ללכת לישון בלי תחתונים וש"אבא יבוא עוד מעט". אני לא מוכנה לגרום לקוראים שלי לפקפק באמינותה של הנאנסת, במיוחד אחרי שאמינותה הוכחה בבית הדין לאורך 12 שנה.

הדרך שבה העיתונות הממוסדת מסקרת פרשיות אונס ותקיפות מיניות בישראל היא פעמים רבות מדי חלק בלתי נפרד מהאונס עצמו. תקיפה מינית מתחילה בתוקף, ממשיכה ביחס המבזה והמשפיל שניתן לא מעט פעמים לקרבנות בתחנת המשטרה, ממשיכה ביחס של שופטים ונגמרת בכותרות העיתונים. אף אחד לא מקל כאן על חיי הקרבן. אף אחד.

לפני שנה בדיוק כתבתי כאן על כותרות העיתונים בסיקור מקרה אונס מחריד שהתרחש בתימן של ילדה בת 8 על ידי גבר בן 40 שהיא אולצה להינשא לו. הילדה מתה מפצעיה וכך הפך "בעלה" מאנס לרוצח. כותרות העיתונים היו "בת 8 קיימה יחסי מין עם בעלה-ומתה". נראה שעבור האנשים שיושבים בדסק החדשות ילדות בנות 8 מקיימות יחסי מין חדשות לבקרים (ומתות מזה) ונשים חולמות על מקרי אונס ומכניסות אבות אומללים לכלא כי אין להן משהו יותר טוב לעשות.

לפני כשנה ושלושה חודשים פנתה שרת המשפטים, ציפי לבני, למנהל בתי המשפט וקראה לו לחייב שופטים לעבור הכשרות בנושא הטרדות מיניות ואונס, "נוכח ההתבטאויות הבלתי הולמות של שופטים". אני מציעה לחייב עורכי עיתונים לעבור השתלמות בנושא סיקור משפטי אונס ותקיפה מינית נוכח כותרות בלתי הולמות של עורכים. אולי ככה תהפוך העיתונות לקצת יותר הוגנת, עבורנו ועבור הקרבנות.