בוויכוחים חוזרים ונשנים שלי עם העולם ונציגיו על מיסוד הזנות באמת שנאמר כבר הכול.  לדוגמה, הצד המצדד יטען שזו התשובה בה' הידיעה לריפוי כל החוליים בחברה – כל אותם גידמים פסחים ועיוורים יוכלו לשים קץ לבדידות לאחר שמזלם לא שפר עליהם בקרב נשות ישראל. אני תמיד אענה על כך שהתשובה לאומללות אינה יצירת אומללות אחרת (וגם מדוע רווחתם של אלו שלא מוצאים פרטנריות שוות להם במין היא הבעיה של נשים בזנות, אבל נניח לזה כרגע).

עוד באון לייף:

באיזה שהוא שלב של הוויכוח (לרוב בהתחלה) יוצהר בפני שהזנות היא למעשה התשובה למניעת אונס. לאחר בלבול רגעי, סחרחורת של אושר לרגל האשליה שאנו חיות וחיים בעולם שלא מתבצעים בו מעשי אונס (בלי לשכוח מעשי תקיפה, ניסיון לאונס, מעשים מגונים או כל סוג של תקיפה שהחוק מנסה להגן עלינו מפניה) אגיד 'היוש' למציאות שלא רק שהמעשים האלה קורים בה, אלא הם קורים בה בשפע. כמות הפרשות בהן מעורבים "בני טובים" ונערה בת ארבע עשרה ומטה היא מבהילה. ואלה הכותרות הצהובות המרעישות שמגיעות לתקשורת. יש עוד כל כך הרבה שלא.

ואז, כמעט תמיד נשלף המושג "זנות מבחירה" שהדרך היחידה עבורי להבין אותו היא לשער שמי שהגה אותו נשען על הדמות של ג'וליה רוברטס בסרט "אישה יפה" (שבזכות הג'וב שפתח בפניה שער לתרבויות ועולמות קסומים, הכירה את אהבת חייה השרמנטית והלכה ללמוד משפטים). ובכלל מי אני שאחליט עבור נשים שבוחרות בזה, שמתפרנסות מזה (לרוב מוצמד לכך שם התואר "בכבוד") שזה לא טוב ולא ראוי. ואז אני צריכה להתבייש בעצמי שאני לא רק פמיניסטית שונאת גברים, אלא גם פמיניסטית פטרנליסטית. שזה הכי גרוע מבין כל הסוגים.

הנה, לפני שנתיים שודרה כתבה בערוץ עשר במגזין שבת של אושרת קוטלר בה רואיינו נשים ממעמד הביניים, חלקן אקדמאיות (מורה, סוכנת נדל"ן), נשואות, אימהו?ת שבחרו לעסוק בזנות בשל צורך כלכלי. בכתבה ב"נענע עשר" המקדמת את כתבת הטלוויזיה נכתב כי "המצב הכלכלי דחק בבנות מעמד הביניים הללו לעיסוק העתיק בעולם" (אה, גם את זה נהוג לומר.. 'זה המקצוע העתיק בעולם, כמו מיילדת'. נכון, באמת עתיק, כמו גם רוצחים וגנבים). כלומר עמדו בפני הנשים הללו שלל אפשרויות עם אותה רמת שכר ומכל אלו, הן בחרו בזנות כי מדובר ב"נטו כסף". אין שום בושה, שום פגיעה בכבוד העצמי, שום פגיעות בגוף ושום סכנות מפני גברים אלימים שבאו לצרוך את שירותיה, רק פרנסה. אז באיזו זכות אני חושבת שצריך למנוע את זה מאלו שבחרו בכך?

 

זנות: מבט מבפנים

לא שווה את הכסף, משתפת פעולה בדיבור מלוכלך וצייתנית - הם רק חלק מהציטוטים שמקבץ אתר חדש שיצאו מפיהם של גברים על זונות שהם ביקרו אצלן. האתר, שהוקם על ידי מתנדבת של מכון תודעה לחקר הזנות, מספק הצצה לעולמם של גברים שצורכים שירותי מין. אזהרת בחילה

לכתבה המלאה

 

זה, פחות או יותר, המעגל בו הוויכוח מתנהל. מודה שעיקר הצלחתי הייתה לשכנע את המשוכנעים (ברוב המכריע  משוכנעות), ומודה שטרם שמעתי טיעון שהצליח להזיז אותי מעמדתי הבצורה. הדיון המתיש הזה תמיד התנהל במרחב מצומצם של רציונליזציה והרחקה של התופעה (רוסיות, תחנה מרכזית, אקדמאיות שלא מצליחות להתפרנס או בבעיטת וולה מגיעים גם למושג העמום הזה שנקרא "זונת צמרת"). אני ציטטתי מחקרים מזעזעים, עדויות של שורדות זנות שחלקו את סיפוריהן, סרטים וכתבות שראיתי ובתמורה שמעתי הגנות נחרצות על זכותם של גברים (לא רק פסחים) לצרוך שירותי מין מתי שבא להם ושזו אחלה עסקה לכל הצדדים.

לדאבוני, המציאות בה אנחנו חיות סיפקה לי הזדמנות להסביר ואולי גם להצליח להאיר את המרחק המסוכן אליו מגיעים סרכיו של סחר החליפין הזה כסף תמורת מין; מכרה שהייתה בהפסקת סיגריה מחוץ למשרד בו היא עובדת was minding her own business עד שנאלצה להפסיק כשנהג מונית פנה אליה ושאל אותה "בכמה". הייתי יכולה לטעון שהלקוח הפוטנציאלי התבלבל וחשב שהיא מציעה את עצמה למכירה, אך למרבה תדהמתה, כשהבהירה באופן ברור שהוא העריך לא נכון את הסיטואציה הוא לא וויתר אלא המשיך להתמקח. רוצה לומר "זו לא השאלה אם כן או לא, השאלה רק בכמה".

התפיסה לגבי הלגיטימיות של הזנות וההיגיון לפיו היא פועלת מתעצמת יותר ויותר ומקבלת ביטויים שונים וזמינים: נתחיל בזה שכשאני הולכת עם ילדותי ברחובות תל אביב אני צריכה להסביר להן מה זה כל הקלפים האלה שפזורים על כל מ"ר פנוי, ולקוות שאנחנו הולכות מספיק מהר כדי לדחות בקצת את חקיקת הדימויים המשפילים האלה בתודעה שלהן (לפחות עד שיהיו מספיק בוגרות כדי לראות קליפים של מיילי סיירוס ושות'). לא נקפח ונזכיר גם פורנו קשה בשפע בלחיצת כפתור, וחגיגות יום הולדת בנושא חשפניות בהן ניתן ללמוד כמה מגניב לרקוד על עמוד.

כל אלו מתלכדים לכדי מסר אחיד וברור – גם אם לא בחרתי בזה (כי אני אוהבת סקס בשפע, כי אני אקדמית שלא מצליחה להתפרנס או כי חייבת להציל את ילדיי מחרפת רעב), גם אם לא נחטפתי מארץ אחרת או סורסרתי במגרש הביתי שלי, גם אני בעלת תג מחיר. כי אני אישה, כי אני קיימת, כי אני נמצאת כרגע בטווח ראייה של משהו שבא לו ויש לו כמה שקלים בארנק. כולנו בעלות תג מחיר, גבוה או נמוך. כולנו למכירה.