בגיל 21 פתחתי את העסק הראשון שלי. הייתי ילדה בת 21, עברתי לניו יורק כי רציתי לנשום קצת את העולם הגדול וגרתי שם עם בן הזוג. לא יודעת מה חשבנו לעצמנו אבל  החלטנו לפתוח חברה לשרברבות. מה לי ולשרברבות? הלכנו על זה כי בן הזוג שלי דאז עסק קצת בתחום אבל בעיקר כי כשאת בת 21 - אין לך הרבה מושג מה את עושה ואני אחת כזו שמעולם לא היה בה פחד לקפוץ למים העמוקים ורק אז להתחיל ללמוד לשחות.

אז קפצתי. ובתוך המים העמוקים האלה למדתי איך מקימים חברה בארה"ב, איך מתעסקים עם עו"ד וניירת של הרשויות בארה"ב, איך מנהלים מסמכים של חברה, הסכמים, חוזים ולוגו (לעזאזל, אפילו מחשבים לא היה אז!) ואיך מדפיסים כרטיסי ביקור ופלאיירים, אותם חילקתי בתיבות הדואר ברחבי ניו יורק הקפואה. או במילים אחרות -  למדתי לשווק את עצמי לפני שהבנתי מה משמעות המונח "שיווק".

טל נברו

למדתי לשווק את עצמי עוד לפני שהבנתי מה זה שיווק. טל נברו

במקביל לעסק, עבדתי שם במשרד נסיעות במשך שנתיים, שיפרתי את האנגלית ורכשתי את הניסיון וההבנה של עבודה מול לקוחות, עבודה משרדית של ניירת, סגירת טיסות והתנהלות מול ספקים. כן נהניתי, אבל לא הרגשתי שאני מסופקת מהעבודה שלי או ממצה את הפוטנציאל שלי. אחרי שנתיים וחצי בניו יורק, החבילה הזוגית התפרקה ויחד איתה התפרקה גם החברה ואני המשכתי הלאה.

מניו יורק לקאריביים, מהקאריביים לפלורידה
ב-2006 הכרתי במקרה דרך רשתMyspace  - מעין רשת חברתית שהייתה אז מאד פופולרית - בחור צרפתי שמבוגר ממני ב-15 שנה. אחרי שהתכתבנו 5 ימים כתבתי לו "שמע, בחורצ'יק, לא יודעת מי אתה או איפה זה האי הזה שאתה גר עליו, אבל אני באה לבקר!" ארזתי מזוודה וטסתי לאי פצפון בשם אנגווילה. בשדה התעופה חיכה לי מי שהפך בהמשך לבעלי. התאהבנו ועברתי לגור איתו על האי. התחלתי לעשות עסקים בעולם האינטרנט שעד לאותה תקופה שימש עבורה רק ככלי ליצירת קשר עם המשפחה שלי בארץ ועם חברים במקומות שונים בעולם.לאט לאט הבנתי שמדובר בכלי עצום שיש לו חשיבות ומשמעות הרבה יותר גדולה מלתת לי את האופציה לדבר עם אמא פעם ביומיים.

למדתי באופן עצמאי על עולם השיווק האינטרנטי, וכן על אופן החשיבה וההתנהלות של אנשים ברשת. למדתי להפריד בין אמוציות לעסקים (טוב, זה לקח לי יותר זמן ללמוד, אם להודות על האמת) והבנתי שאמוציות הן לא דבר רע בהכרח – כי הן מניעות אותי לפעולה. אחרי 3 שנים באיים הקארביים, עברתי לפלורידה והחיים היו ורודים מתמיד.

ואז חזרתי לארץ והתחלתי מאפס

כשנה וחצי אחרי המעבר לפלורידה הגיע המשבר הגדול ששינה את חיי. אמא שלי חלתה במפתיע בסרטן נדיר. המחלה הזו הגיעה משומקום. היא הייתה אישה בריאה ויפה, צעירה בנפשה, תותחית בעסקים והחברה הכי טובה שלי. ברגע ששמעתי על המחלה, עזבתי את עיסוקיי מעבר לים, חזרתי ארצה ועברתי לגור אצלה ולטפל בה. במשך חצי שנה אינטנסיבית הפכתי למעין אמא של אמא שלי, עד שהיא נפטרה.

טל נברו

נשבעתי לעצמי ולאמא. טל נברו

ביום ההלוויה, בבית הקברות, קלטתי כמה החיים האלה קצרים ולא צפויים וכמה הכל זמני ונשבעתי לעצמי ולאמא שבשארית חיי אני אעשה הכל כדי מאושרת ולחייך ככל שאוכל. לאורך כל חיי תחושת החופש היתה זו שהנחתה אותי בדרכי  אולם החל מאותו יום, האנרגיות והאמביציות אפילו הכפילו את עצמן. וזה לא תמיד היה קל.

כשאמא שלי נפטרה אני נולדתי מחדש. השתניתי מן הקצה אל הקצה. עם מותה, מצאתי את עצמי בתל אביב, עיר שעבורי הייתה חדשה כי מעולם לא גרתי בה קודם, עם לב שבור, פרודה מבן זוג שלא ידע לתמוך ולהיות שם ברגע האמת ובלי עסק- כי כל העסק נשאר בידיים שלו.

פתאום באמצע החיים מצאתי את עצמי חייבת להתחיל מחדש. אמנם גדלתי בישראל אבל עזבתי אותה מיד אחרי הצבא ובעצם, לא יצא לי לחיות בה כאישה צעירה. לכי תתחילי עכשיו מאפס. בלי אמא, בלי זוגיות, בלי עסק, בלי בסיס, בלי קשרים.

התמימות שלי חלפה כלא הייתה. עברתי המון תהליכים עם עצמי, וידעתי שאני לא אתן למשבר הזה להפיל אותי ולהשאיר אותי מרוסקת על הקרקע. ידעתי שאמא שלי תמשיך חלק במסע חיי, להשגיח עלי ולהאיר לי את השביל שלי דרך הכוכבים והשמש. לאט לאט אספתי את השברים וחזרתי לחיים.

ואז שוב עזבתי את הארץ והתחלתי מאפס

ב-2010 התחלתי לעבוד במשרד פרסום אדלר חומסקי כשותפה להקמת מערך הדיגיטל הראשון שלהם ועברתי תקופה נהדרת ומאתגרת כאחד אולם הגעגועים לחופש גברו ואני פרשתי כנפיים ועזבתי שוב לדרך עצמאית. מצאתי את עצמי שוב בקפיצת ראש למים עמוקים והייתי ממקימי המכללה לשיווק במדיה חברתית מהראשונות בישראל, שהכשירה מאות בעלי עסקים וארגונים בתחום המדיה החברתית.

עם השנים התמקדתי בלהשקיע את המרץ שלי בהרצאות, הדרכות, סדנאות, סטארטאפים ועוד, אשר איפשרו לי לבנות את החופש שלי ובמקביל להשקיע בנכסים שיניבו לי הון פסיבי לטווח ארוך. במקבל להשקעות נדל"ן בדירות שעשיתי בחו"ל, נכנסתי למיזמים שונים - חלקם צלחו יותר וחלקם פחות - כשתמיד החופש הוא המצפן שמוביל אותי על שביל חיי.

לפני כשנתיים הכרתי את יואב, בן זוגי הנוכחי ובפסטיבל ברנינגמן האחרון החלטנו להתחתן. טיילנו בהמון מדינות ועברנו הברה דברים יחד. בשלב מסוים העברנו את מרכז חיינו מישראל ללוס אנג'לס.

טל נברו ויואב שוורד

רחוק מכל מה שמוכר ונוח. טל נברו ובעלה, יואב שוורד

ושוב הגיע לחיי מעבר לארץ חדשה עם כל החששות והפחדים המוכרים לי היטב. המהלך הזה של לעזוב את הארץ, להתנתק מהעסק שבניתי כאן עם הקהל האהוב והמוכר ולהתחיל מאפס במקום רחוק מהמשפחה ומהחברים, רחוק מכל מה שידוע ונוח.

אבל גם הפעם לא ויתרתי לעצמי ועשיתי את הצעד הזה. סגרתי הכל מאחורי ועברתי לעיר שלא ראיתי אותה מאז טיול הבת מצווה, בלי לדעת מה מחכה שם מעבר לאוקיינוס.

כיום, במקביל לפעילות סטארטאפ שאני מפתחת כאן ולא ממש יכולה לדבר עליה כרגע (מרגש!!), אני מקדמת עשרות לקוחות בכלי מיוחד שפיתחנו כאן בארה"ב באינסטגרם ומאפשרת לעסקים לגדול דרך פעילות נכונה ברשת הזו. אני נמצאת במקום שאני אוהבת ומרוויחה ממנו כסף ובמקביל למדתי לאזן ולשלב בין עבודה ובילויים, ספורט וזמן איכות עם האיש שלי, יואב, איתו התחתנתי בפסטיבל 'ברנינג מן' האחרון. הגעתי לכל זה אחרי שעברתי כברת דרך לא פשוטה והרבה תהפוכות וגם כשמשהו פחות הצליח, קמתי על רגליי, ניערתי אבק מהברכיים והמשכתי לדבר הבא.

לאתר של טל נברו

-----------------------------------------------

ירדן פלד, מנהל מטה שיווק ודיגיטל במנורה מבטחים:

"בעולם הגלובאלי שאנחנו חלק ממנו, מגוון האפשרויות הן אינסופיות, אנו יכולים היום לעבוד מכול מקום ולשלב אותם עם חיי המשפחה והחברים. ישראלים רבים מגשימים את עצמם בעבודות מחוץ לישראל ועוזבים לשנים רבות, חלק לא קטן גם חוזר לארץ בגיל מאוחר, גיל שבו כבר רואים את הפנסיה. לכן חשוב לדאוג לחסכון  כבר בגיל צעיר או  להשקיע בנכס שיניב לנו תשואה לשנים שנחזור לארץ".