כילדה קטנה, לא היה לי חלום אחד - היו לי שבעה. אחד החלומות היה להיות כדורסלנית, עם הזמן הבנתי שהגובה שלי לא יאפשר את זה, אחר כך רציתי להיות רופאה, ואז וטרינרית, שחקנית, זמרת וכו?. בבית שאני גרה בו יש אמרה מאוד דומיננטית שאומרת ?עם רצון טוב ועבודה קשה - אפשר להשיג את הכל?. אין ספק שעל הנייר מדובר באמרה מאוד יפה, אבל לפעמים יכולה להיות גם בעייתית.

 

כשהגעתי לכיתה ט' התקבלתי למחזמר. זה היה משהו שמאוד רציתי לעשות וההורים שלי הושיבו אותו במטבח ואמרו לי: "מירב, תקשיבי. את לפני התיכון, את צריכה להשקיע בלימודים והמחזמר הזה הוא לא על הפרק". בתגובה צעקתי שהם לא מבינים אותי והסתגרתי בחדר יומיים. זה היה נראה לא לגיטימי ובטח שלא רלוונטי. אחרי יומיים של הסתגרות יצאתי מהחדר, בעיקר כי הייתי רעבה, ואמרתי להם שאני מבינה ומפנימה את מה שהם אמרו ומקבלת.

 

בשעה טובה נגמר התיכון, הגעתי לצבא ושירתתי שם בלהקה צבאית. באיזשהו שלב נגמר הצבא, הבנתי שהגיע הזמן להפסיק לדבר ולהתחיל לעשות. הבנתי שחלמתי מספיק, והגיע הזמן להפוך את החלום למציאות. שמעתי מחברה שמתחילים ללהק לסדרה שקוראים לה ?השיר שלנו? לעונה של להקות צבאיות, והבנתי שזאת ההזדמנות שלי. לא היה לי סוכן, לא היה לי מושג, והייתי מאוד חסרת מודעות למקצוע.

לא היתה לי תמונה נורמלית, אז לקחתי תמונה שלי מהטיול השנתי וגזרתי החוצה את חברות שלי. כתבתי קורות חיים, כשהמציאות בשטח היתה שלא היו לי בכלל קורות חיים, כתבתי על כל מיני הצגות שהשתתפתי בהן ולהקות שרקדתי בהן, וברגע שקורות החיים היו מוכנות - שלחתי אותן. 

 

באיזשהו שלב הבנתי שהגיע הזמן להפסיק לדבר, ולהתחיל לעשות. מירב פלדמן

 

למרבה הפלא לא התקבלתי, אבל זה לא היה הסוף, מסתבר שרק ההתחלה. המלהקת של "השיר שלנו" הייתה (במקרה) גם המלהקת של ערוץ הילדים. היא אמרה לי שאני לא מתאימה לתכנית הספציפית הזו, אבל היתה מעוניינת שאני אבוא להיבחן כמנחה בערוץ. זו היתה באמת תקופה מופלאה, משם הכל התגלגל, ועד שגם התקופה בערוץ הילדים נגמרה, ומאז עברו כבר 7 שנים. מאז עברתי שלל תהפוכות כאלה ואחרות, וכמו בכל תחום היו עליות ומורדות. במהלך העליות והמורדות הרגשתי שאני רוצה עצור, לעשות קאט. בתחום שאני באה ממנו, כמו בכל תחום, יש איזשהו שלב שמקטלגים אותנו או שמים אותנו במשבצות. מהרגע שעזבתי את ערוץ הילדים הייתי הייתי צריכה לעבוד הרבה יותר קשה כדי להמשיך במקצוע. 

 

החלטתי ללמוד באוניברסיטת תל אביב ועשיתי תואר בתיאטרון. במקביל המשכתי ללמוד משחק באופן פרטי. בכל שלב בחיי, ההורים שלנו (או האנשים הקרובים ביותר אלינו) יפצירו בנו לעבוד קשה. אני, מהצד שלי, מדמיינת את זה כדבר ארוך ומשעמם, רציני ולא נעים. בכל זאת, מדובר בעבודה קשה! הרי לא קוראים לזה עבודה ?רכה?.

בערוץ 2 משודרת כעת התכנית ?מלחמת המינים? בהשתתפותי. מדובר על פאנל קומי של נשים מול גברים שעוסקים בקונפליקטים של גבריות ונשיות. לשמחתי הרבה אני יושבת לצד סטאנדאפיסטים מאוד מנוסים, ואני לא מתיימרת להיות סטאנדאפיסטית, כי אני שחקנית. אבל גם עכשיו, בגיל 30, אני מגיעה לאתגר חדש שלא חוויתי לפני כן. הלמידה לא נפסקת אף פעם. בתור ילדה הלכתי להמון חוגים ותערוכות ומרחיבה אופקים, וכל פעם הייתי הולכת ללמוד את הדבר שהכי לא מתאים לי להיות, למשל כדורסלנית, מה הקשר אליי? 

אני מאוד ממליצה לנסות ולהתמקצע בדבר שאתן חולמות להיות. זה הדבר שיגרום לכן לחוש ביטחון במה שאתן עושות. זה נותן רוח גבית להתקדם, וגם פותח את הראש למקומות שאתן לא מדמיינות שאפשר להגיע. 

 

אני לא מנסה להוכיח את עצמי כאישה

אין ספק שתחום הסטאנדאפ הוא גברי ברובו, זה לא משהו שניתן להתעלם ממנו. אני מנסה להוכיח את עצמי בעיקר לעצמי, ולא לאנשים אחרים. אני מתכננת להשיג את כל הדברים שאני שמה לעצמי כמטרות. באופן אישי, אני לא מרגישה את זה ביום יום, עוד לא נתקלתי במחסום או מכשול שמגיע בגלל המין שלי. יש אמירה כזאת ש?נשים הן לא מצחיקות?, אבל באופן אישי אני מכירה הרבה גברים שהם לא מצחיקים.

 

צפו בנאום המלא של מירב פלדמן מתוך כנס נערות ?יוצאות מהשורות?: